אהבת בעלי החיים

אהבת בעלי החיים

יש הרבה אנשים החיים לבד מאמצים כלב או חתול ולא מפרווה אני גרמתי סבל לאחים שלי , כי פחדתי מכלבים, לכן אף פעם כלב לא נכנס הביתה אז מה היו עושים , בשבת בבוקר סוגרים את הדלת ומכניסים את הכלב של השכנים ומשחקים איתו וככה למד הכלב לבוא אליהם , להתפנק עליהם יום אחד חזרתי בלילה מהעבודה שהדלקתי את האור הכלב ירד במדרגות וקפץ עלי בשמחה אני נבהלתי ,צרחתי אמא , והתעלפתי במדרגות , השכנים יצאו הצליחו להעיר אותי ולעלות אותי הביתה למחרת הכלב נעלם , מסרו אותו הלאה , אחותי והחברה שלה בעלת הכלב כעסו עלי מאז בכניסה שלנו כלבים יורדים במדרגותץ רק עם חגורה במשך השנים אחרי שהותקפתי כמה פעמים ע"י כלבים למדו אותי לקרוא קריאת שמע ואז הכלב מתרחק ממני ככה יכולתי להסתובב בלי לחשוש מכלבים המשוטטים ברחוב ואפילו הגעתי למצב בו יכולתי להחיות עם כלב באותו חדר , והמצחיק שהכלבים באים אלי שאלטף אותם לא זזים מהרגל שלי , לקח שנים עד שנרגעתי , אואפשרתי לחיות להתקרב אלי לאחרונה שהבדידות היתה קשה לי הציעו לי להכניס כלב הביתה הזכרתי לאחי את הסיפור עם הכלב במדרגות שעכברון נכנס לי הבתיה הציע אי תחזיקי חתול הוא כבר יתפוס אותו , אמרתי לו עזוב שטויות אצלי בבית החיות אצלי רק מפרווה או בתמונות , לא רוצה חיות אצלי בבית . אתמול בערב בצט קרה לי משהו מוזר , אחד המשתתפים אמר שיבוא עם הכלב ואני הרגשתי כמו בעיטה בסרעפת , ממש נעשה לי רע , בקשתי סליחה ואני לא מגיעה למקום שאלו אותי למה??? אמרתי יודעת שלא אהיה חופשיה בגלל הכלב שלא מכירה , נכנסתי לחרדה אמתית , הפחד הישן חזר לתחיה קמתי מהצט להביא משהו לשתות לא הצלחתי לבלוע, אז עכשיו אני יודעת מה זה חרדה והיה מוזר ששזה התפרץ ככה , לקח לי כמה שעות עד שהגוף נרגע מהמחשבה על הכלב הגדול אז אני אני מודה אני פחדנית , לא אוהבת חיות לידי , למרות שזה פתרון יפה לבדידות מה אתם אומרים על אהבת החיות והחזקתם בבית ?
 

dietoday

New member
אישית,

אני מטורפת על חתולים, וגם בתור בחורה צעירה אני מתכננת לגדל כמות נכבדת כשיתאפשר לי (השותף לא רוצה...). לגבי כלבים אני פחות מתלהבת.. בתור ילדה ממש פחדתי מהם, וגם ננשכתי כמה פעמים (ע"י כלבים קטנים, למזלי..). היום אני פוחדת רק מכלבים סטייל רטווילר או בולדוג (שהיה לדודים שלי, והיו סוגרים אותה בממ"ד כשהייתי באה..). אין לי בעייה עם כלבים נחמדים וגדולים (האסקי, לברדור וכאלה..) שלא מרבים לקפוץ ולהשתולל. כלבים קטנים אני פשוט לא סובלת (בעיקר בגלל הנביחות הצווחניות והנטיה שלהם להיות קופצניים ובלתי צפויים)... בעצם, עכשיו כשאני חושבת על זה, גם מחתול אני מסוגלת לפחד.. הייתה לי חתולה כשהייתי קטנה יותר שהייתה אורבת לי מתחת לשולחן ותוקפת ברגע שהייתי עוברת.. אז תנועות פתאומיות עדיין מפחידות אותי.. טוב, קישקשתי קצת בלי היגיון, אבל בקטנה..
בשורה תחתונה, לא אוהבת חיות בלתי צפויות, אבל לא יכולה לחיות בלי חתולים..
 
אנחנו נסתדר מצויין

גם אני אוהב חתולים. למרות שאחד מת לי לפני חודש אז יקח לי קצת זמן להתגבר.
 

efriend

New member
יש לי חתול

שאימץ אותי, כדרכם של חתולים. חתול לא מצריך טיפול רב - צריך להחליף לו את ארגז החול ולהאכיל אותו, ולכל השאר הוא דואג לבד. אני מאוד ממליץ.
 
לגמרי מבינה אותך

גם לי יש טראומה מכלבים, ומפחדת כל פעם שרואה כלב ברחוב שמתקרב לכיוון שלי (אפילו אם הוא קשור ברצועה). באופן כללי לא אוהבת (גם מפחדת וגם נגעלת) להיות בקרבת בעלי חיים. למי שאוהב כלבים/חתולים זה יכול להיות פתרון מסויים לבדידות, אבל בהחלט לא מתאים לכל אחד. הכלב אינו חברו הטוב של כל אדם.
 
אני מתה לכלב../images/Emo107.gif אבל כרגע עם המקום

שאנחנו גרים בו זה בלתי אפשרי, חשבנו אולי חתול אבל ירדנו מזה גם. אצל ההורים יש לי חתול , אז כרגע מסתפקת בזה. כשתהיה לנו דירה משלנו- אני מניחה שגם נכניס כלב
 

yamkachol

New member
בילדותי היתה לנו כלבה קטנה,

שאחותי, הגדולה ממני בשש שנים קבלה, כדי שלא תפחד מכלבים. היא המשיכה לפחד, ואני מאוד אהבתי את הכלבה, היתה מחכה ליד מיטתי בבוקר, עד שאתעורר. גדלתי איתה, ומאוד אהבתי אותה, עד שאבדה לנו, כהייתי בכתה א'. בגיל 27 בערך, היו לי שתי כלבות - נהדרות - בערך שנתיים ואח"כ עקב נסיבות החיים, נאלצתי לוותר עליהן. כיום, יש לנו במשפחתי שלושה חתולים. חיות צריכות אהבה. חיות צריכות ש"יקשיבו" / יתיחסו לרצונם = אי רצונם. כדי שנוכל לחיות איתם בנעימים - צריך לחנכן. סיפקנו להם צרכים אלה, והם חברותיים, כלל לא תוקפניים. וילדי גדלים איתם - בשלוה ואהבה גדולה. כלב דורש הרבה "יציאות", טיולים - יותר התיחסות ודאגה כמו אל תינוק / ילד קטן. חתול, הטיפול באמת יותר פשוט. פעם חשבתי שרק כלבים מתקשרים טוב עם בני אדם. מתיחסים אליהם. כיום רואה, שיש גם "חתולים כלביים" - כלומר שממושמעים, באים לליטף. נשארים לליטוף. שבוע טוב לכולם.
 

Ferma

New member
אני דווקא לא עונה לשאלה שלך ../images/Emo13.gif

אבל לעיתים הבנה מסוימת של הפחד, או לפחות סיבה רציונלית שעומדת מאחוריו, עוזרת לנו להתמודד איתו. מכיוון שאני מתחבר יותר לצד המדעי, אנסה לתרום ממשהו שאני יודע. המערכת הלימבית במוח אחראית גם על וויסות הרגשות וגם על יצירת זכרונות. לכן, כשמקרה מהעבר היה מלווה בהרבה רגש, רק ההיזכרות במקרה הזה יכולה לעורר את אותה כמות רגש ולעיתים אף יותר. זה חלק מהמנגנון שמשמר טראומות קטנות וגדולות למיניהן. לא יודע אם זה מעודד אותך או עוזר לך, אבל חשבתי לנסות
. רק תדעי את לא פחדנית, זו התגובה הטבעית והנורמלית ביותר שניתן להעלות על הדעת.
 
למעלה