אהבה..

אהבה..

יותר מדיי פיטפוטים על אהבה לאחרונה - ט"ו באב הדגיש את הנושא והעלה אותו על הפרק... אהבה... מייחסים לה קצת יותר מדיי חשיבות... כדי לנמק את הטענה הזאת שבטח מקוממת לפחות חלק מאיתנו - הבה נבחן את העניין הזה שוב - אז טוב, נכון שאהבה מעוורת - אלה הגדולות, שכל הלב נכנס בהן ב"פול סטים"! הכל ורוד, לא חושבים על שום דבר מכל מה שהעולם מציע.. אופוריה נעימה של ריחוף וטרוף חושים מלבב.. מגניב הא? איזו הרגשה מצויינת.. הכל זורם, הכל הולך, את משדרת כ"כ הרבה אהבה לעולם והעולם מחייך ואוהב אותך בחזרה - מדהים! אבל מה קורה אח"כ?.. אם יום אחד האהבה נגמרת? כמה סבל... לפחות לאחד הצדדים... אכזבה, תסכול, שברון לב, בדידות, חוסר יכולת ורצון להמשיך הלאה.. ואני שואלת - זה שווה את כל זה? ההרגשה המופלאה הזאת לפרק זמן מסויים, האם היא מצדיקה את כל מה שנעבור אחריה?.. אני מסתכלת על דפי הפורום ובוחנת מה מוציא את רובנו לכתוב.. וזה תמיד אותו נושא - אהבה, לרוב נכזבת וכאובה.. בוודאי שבעולם הקסום של האהבה ניכר כי זה לנצח ואני מתוך מקומי בתוך קשר אוהב יכולה להגיד בדעה צלולה שכן - בוודאי שזה שווה את זה.. אבל מה חושבים ביום שאחרי?... שווה?
 

פאמקי

New member
יקרה שלי...

סליחה על שנעלמתי לך:) ממקומי אומר, ששווה. שווה כל רגע. בכל קשר, גם (ובעיקר) אם אנו סובלות בו, אנו גדלות בו! לומדות על עצמנו דברים שלא היינו לומדות-בעזרת שום פסיכולוג. על כן, האהבה כל כך מדוברת. רק רגש כזה יכול לשרוד כל כך הרבה כאב. ולמרות הכל... לא רוצה ללמוד וללמד, לא רוצה לכאוב ולהכאיב, לא רוצה להיפגע ולפגוע! רוצה רק לאהוב! אז... שתהיה המון אהבה לכולנו.
ד"א, מקסימה ההסתכלות והפירוק שלך את העניין. בדרך הזו ה"אדומה" קרבה!
 

oshkoshi

New member
לא החלטתי

באינסטינקט ראשוני רוצה להגיד ששווה כל רגע, וכמו שכתבה פאמקי אפשר לגדול ולצמוח להבנות לדעת מהו הלקח מהקשר (לקח מלשון לקחת לפעם הבאה...) לגדול ולצמוח. מצד שני- כמה פעמים כבר נשבר לנו הלב?, והניסיונות אחר כך לרפא אותו, להבריא אותו. להתמודד שוב, להתנקות. האם באמת שווה?? לא יודעת !!!!!!!!!!!!!!!!
 

a n a t i 3 3

New member
שווה../images/Emo13.gif../images/Emo88.gif

את התחושה הזאת שעוברת עלי בשלושת החודשים האחרונים (מאז שהכרתי את הילה, האישה שלי, אהבת חיי) לא אוכל לתאר במילים... הריחוף, הפרפרים בבטן
, הצבע של העולם שהשתנה
, אפילו ציוץ הציפורים נשמע אחרת
הלחצים בלב
, הרצון התמידי להיות ליידה 24 שעות ביממה
, הצורך הבלתי פוסק להסניף אותה
, הפרידות המאולצות לכמה שעות שמלוות בדמעות
, החיוך שלא יורד מהפנים
, האהבה הזאת שמשכרת
וממסטלת
שלא אוותר עליה לעולם. כן, אשקר אם אומר שלא עובר לפעמים החשש שכל זה יגמר יום אחד, הפגיעה מהקשר האחרון שעברתי לא תורמת להעלמת החששות. הפחדים נמצאים שם... אומנם במינונים נמוכים, אך נמצאים. מעניין, רק אתמול שאלתי את אהובתי "אם היה מופיע גמד משאלות ואומר לה שיש באפשרותו להנמיך את עוצמת האהבה שהיא חשה אלי... אם היתה משתמשת במשאלה זו?" כן, העוצמות הללו מבהילות לפעמים, החוכמה היא לדעת לנווט אותן למקומות נכונים, לדעת לדבר עליהן, להבין שגם למריבות ולוויכוחים יש קשר ישיר לאותם רגשות עזים שנמצאים שם. מאמינה שאפשרי לשמר וטפח את האהבה הזאת, בנתיים הימים מעידים ומחזקים את אמונתי, הקשר מתעצם מיום ליום, האהבה מתחזקת.... הפרפרים מתרבים
 
בהחלט שווה

ואני אומרת את זה ממקום שרק עכשיו מצליח לחבר את הלב השבור... ממקום שעוד מפחד לאהוב שוב.. בעיני, אותם דברים נפלאים שכתבת, תוצרי האהבה, הם התאהבות שחולפת.. התרגשות מתוקה.. שהחכמה בעיניי היא ללמוד לשמור עליה ולהעיר אותה כשהיא נרדמת. אבל אהבה, ההתחברות וההתקשרות.. הקרבה.. שאת מרגישה שהעולם נמצא בכף היד שלך, וששום דבר לא יכול לך.. הכל נפלא יותר.. וגם אם קשה או כואב, את יכולה להכל.. לעמוד בהכל.. בזכות האהבה. וכן היא כואבת לפעמים.. מרסקת אותנו ומפילה אותנו לקרשים... וכן, אנחנו נשארות חבולות ומצולקות, יתכן ולתמיד.. אבל בשביל הסיכוי הזה.. גם אם הוא נראה קטן.. של למצוא את אותה אהבה שתשאר איתך.. שתכילי אותה.. שהיא תכיל אותך... כל הנסיונות הכושלים שווים.. המאמץ והכאב שווים... כי אם תמצאי אותה, העולם שלך בעצם... לא??? וכן, אני עדין רומנטיקנית תמימה, ומקווה להישאר כזו...
 

Sun1979

New member
שאלה לי אלייך...

בלי זה, שווה ? בלי זה זו יכולה להיות כל חברות אפלטונית אחרת.... זה האקסטרא שנותן את הטעם... ולמרות שהלב שלי עדיין מפוצץ ומרוסק...אני מרשה לעצמי לפתוח עיניים טוב טוב כדי שאם זו שארצה לבלות את חיי במחיצתה תעבור לידי, אני אבחין בה ואדע לזהות...ולמסור לה את השברים
 
בהרגשה האישית שלי...

מאוד תלוי באיזו נקודה אני נשאלת..... כי יש בחוויה שלי אהבה בונה ויש אהבה הורסת....ומשתי האהבות למדתי את גבולות האהבה שלי את יכולות הנתינה ... את העוצמות שחזקות ממני ג כשההגיון צועק אחרת. אז חושבת שאני לא יכולה להכליל לגבי כל האהבות אם היה שווה או לא.....רק שלא יודעת מי הייתי בלי כל החוויות האלו.....הטבות והטובות פחות..... מניחה שלכל אחת מהאהבות נמשכתי בזמן אחר בחיים בהתאם למקום שבו הייתי..... וגם היום כשמסתכלת אחורה ומנסה להגיד באופן כולל על כל האהבות אם הייתי עוברת הכל שוב? למרו ת הכל? למרות שברון הלב והצורך לאסוף את עצמ אחכ? אז כן... למרות הכל ואולי בזכות הכל. כן לא מצטערת ע ל כלום.... גדלתי ולמדתי...גם מתוך מה שלא נכון, מה כן יהיה נכון בעתיד, אם ו.....
 
אהבה שווה הכל

ולא רק זה... הסבל וה"היקרעות" שאחרי האהבה הם חלק מהחיים. כשאנחנו חיות באמת ונהנות ממכלול הרגשות, החוויה האנושית, הכאב והאושר הם ין-ויאנג בלתי נפרדים. אפילו בכאב הכי קורע יש את ההרגשה שאת קיימת, נושמת, חיה את הרגע הזה. זה לא ממש עניין של "שווה/ לא שווה" אלא יותר מתי זה שווה? כשהחוויה הזאת היא מסע מעשיר בכל דרך או מקום בו למדנו לפחות לקח 1 לחיים. לסיכום אוסיף כי אני מאמינה שכל אדם נכנס לחיינו כמו הוזמן במיוחד לתוך עולמנו הפרטי, בא בנסיבות מיוחדות לו כדי להוביל אותנו לפאזה הבאה של חיינו, של המסע שלנו. יש שנוגעים בנו לרגע קט, ליום, לחודש או למשך שנים, אך בסוף תמיד מסתיים תפקידם היכנשהו ועם כל הסבל, ממשיכים הלאה, מכילים את התקופה ההיא בלב, את השינויים שחלו בנו ובהם ו... זורמים הלאה באהבה ובחיים.............
 
שאלה לי לך Luka On1

האם ה-On1 שלך קשור לסלסה ומועדף על פני ה-On2 של המאמבו? כי אם כן, אז אני מבינה מאוד! חחחחח
 

luka on1

New member
חמודה אין לי מושג על מה את מדברת אבל..

הילוך ראשון עדיף על שני
 
הנה היום -

אוסיף עוד כמה מילים.. מנקודת מבט של סוף ועצב, "היקרעות", קשה להשלים עם הסברה שאומרת שהועברתי לפאזה אחרת באמצעות אותה אהובה - ועכשיו תפקידה בחיי הסתיים... לא הרגשתי לרגע מיצוי - לא הרגשתי שחווינו יחד הכל, גם לא עשינו יחד הכל, וכמה אהבה נשארה, אני מדברת כמובן בשם עצמי - אני מקווה שלה יותר קל - שהיא לא כואבת וסובלת - ושאני כן הייתי שווה לה את היום שאחרי... אומרים שתמיד צד אחד נפגע יותר.. הפעם זאת אני.. ובהזדמנות זו - רוצה להגיד ליקום שיש לו חרא שיטות! לא ככה מעבירים פאזה... יכלת פשוט לבקש יפה.. מאודדדדד לא חברי!!!! אבל יהייה בסדר...
 
"מיצוי"???

כמה אהבות בחיים ממצות/ מתמצות בדיוק? כמעט תמיד ההרגשה כוללת הוונים של החמצה. שתמיד צד אחד נפגע יותר?... החיים הם נדנדה, פעם את למעלה, פעם למטה. כשלך סבבה לעזוב מישהי, זה כמעט ולא מפריע לך. כשפתאום את ה"נעזבת"- הסכין חותך עמוק. אולי את לא מספיק מחוץ לזה עדיין כדי להבין/ לקלוט עד כמה למדת על זוגיות, על הקרבה, על לאהוב, על לתת ללא חשבון, על לכעוס, על ללכת...ולחזור, על החיים, על עצמך- על מה את רוצה מזוגיות, מה את לא סובלת בבת-זוג וכו' וגו' וכיו"ב... אין מצב שלא שינית פאזה וכל בעיטה בתחת היא לרוב תנופה גדולה קדימה!
 

luka on1

New member
בנות יש בכן כל כך הרבה כעס

אבל אל תשכחו שיש 2 צדדי למטבע. ואין דבר כזה "כרעם ביום בהיר" יש סימנים יש ריחוקים נתק!!!!!!!! וכו' לא קמים ביום אחד והולכים. אין אשם אחד ואין קורבנות ומסכנים. יש שתי אשמים כי כמעט הכל ניתן לפתור אם 2 הצדדים רוצים בזה.
 

פאמקי

New member
אמרה מי שמכירה אותך כל כך טוב...../images/Emo8.gif

וידעה על מה היא מדברת. ואני...? מסכימה עם כל מילה שלה. את עדיין לא מודעת לכמה למדת!
 

oshkoshi

New member
כולנו זוכים לאהוב

זו לא השאלה, או בעצם לא התשובה. אבל האם הזכייה לאהוב נשארת?????? אולי צריך לשנות ל זכיתי גם להשבר????? וללמןד? ולצמוח??? לא בטוחה שתמיד זה שווה את זה. הלוואי ואני טועה ימים יגידו
 
תמיד שווה את זה

אבל את המאזן של רווח והפסד לא עושים בזמן התשלומים,אלא בתום תקופת האבל.רק אז אפשר לחשוב בראש צלול על רווח והפסד.
 
למעלה