אהבה ראשונה

melancholy man

New member
אהבה ראשונה

לכל אחד מאיתנו, אני מאמין, היה הרגע הזה בו הוא הבין, שמוסיקה זה מה שהוא הולך לעשות בחיים, לחלקנו, אלה שאלוהים נתן כישרון ושכל לעשות איתו משהו, זה היה רגע שהפך אותם לנגנים או זמרים (מיקצועים או לא) ואחרים, רפי שכל וחסרי כישרון כמוני, הפכו למאזינים וקוראים אדוקים, כמעט הייתי אומר אספנים. אז מה היה הרגע שהדליק אותכם באמת? מתי הבנתם שמוסיקה זה מה שמעניין אתכם באמת? ספרו קצת על האהבה הראשונה שלכם.
 

Jflyaway

New member
טוב... אני הרי קשיש, לכן מה

שעשה לי את זה לא ידבר אל רובבכם זה הרי ברור לחלוטין. כשהייתי בן 8 הביטלז הוציאו לרדיו להיט שנקרא ROCK & ROLL MUSIC. מהרגע ששמעתי אותו בפעם הראשונה - כאילו השתלט עלי שד.. והשד הזה לא עזב עד היום.
 
סוף הסבנטיז

שנת 79' בערך ואני קבוצניק קטן בן 11. אביב הגיע, פסח בא, ואבא החביא בבית בקבוץ אפיקומן והתחרות בין אחותי לביני החלה. בתוך ספר על המדף התחבאה חצי מצה עטופה בניילון שרישרש בידי כעבור מספר דקות. אביב הגיע ואיתו גם הפרס (נדמה לי שהייתי צריך לחכות חודשיים עד שהתקליט ייצא לחנויות), החומה של פינק פלויד. אח"כ הגיע הסתיו.
 
ויותר מאוחר באותה שנה

באו שני דברים קסומים אחד אחרי השני שהשפיעו מאוד על עולמי הקטן באותה תקופה: קסטה
של ארוחת בוקר באמריקה של Supertramp ו-Discovery של ELO בתקליט שהיה כל כך קסום אז, עם Confusion המיתולוגי...ב-1980 עם העלייה לתיכון האיזורי של הקבוצים התבגרתי מאוד
ועברתי להנדריקס וללד זפלין
 

Barmelai

New member
צעירר ../images/Emo13.gif

איזו באסה להתבגר לתוך שנות השמונים
שני האלבומים שחרטו את רישומיהם על נפשך הרכה היו למעשה התקליטים שסימלו את תחילת הנפילה (המוסיקלית) והנסיקה (הכלכלית) - כל אחד עבור הלהקה שלו. אבל לא נורא, העלייה למוסד החינוכי סידרה לך את הראש
והנה אתה פה... מקיבוצניק של פעם פעם
 
הכל עניין של פרופורציות

שהיו אז (ולפעמים אני לא בטוח שהיו בכלל
) ופרספקטיבה דהויה ממשב הזמן. למי היה אכפת אז בכלל (ומי ידע) שדווקא האלבום הכי מצליח של סופרטרמפ סימל את מה שכתבת...The Logical Song, Take The Long Way Home וכל התקליט היפהפה הזה היפנט את הילד הזה לגמרי, Confusion בכלל גרם לי לבכות..והיה עוד אחד עם דמעות - Romeo's Tune... אני לא יודע אם זה באסה, היה לי דווקא נורא כיף באותה תקופה במוסד (הלא חינוכי בעליל
) ועובדה שגם דברים טובים יצאו משם (ג'ימי הופיע לי פתאום יום אחד ומאז לא עזב)..בהחלט התקופה במוסד (ולכל מרימי הגבה והשואלים: מוסד - בעבר הרחוק תיכון קיבוצי איזורי שאיגד בתוכו מספר קיבוצים של השומר הצעיר
ושימש גם כפנימייה) סידרה לי את הראש
 

gryphon music

New member
במקום פסיכולוג

לא אלאה אותכם בשקי הטענות שיש לי להוריי, שלא גידלו אותי על שום מורשת תרבותית כלשהי או העניקו לחיי עומק תוכני {מה שכן דאגו שאוכל טוב גם בין הארוחות ואלבש סוודר גם באוגוסט כי מזג האוויר הפכפך משהו ]. כשנכנס הפטיפון הראשון לביתנו לדעתי בטעות ,יצאנו סוף סוף לטיול משפחתי חלוצי ראשון ואחרון. רחוב אלנבי חנות תקליטים בשם "סטודיו 1 ".חזרנו עם שלל רב של "אבבא" ג'ון באאז,דמיס רוסוס וגלן קמבל ועוד,כשאחי הגדול מכתיב את טעמו המוסיקלי. זה הזכרון שיש לי,ואולי בגלל שזה הזכרון הגיבושי היחיד שנשאר לי למעט ארועים משפחתיים דוחים שאז נכפה עלינו להיות יחד,החוויה חקוקה עד היום בזכרוני ועיצבה את דרכי הלא מי יודע מה פנטסטית . כשהמחט המצ'וקמקת נגעה לראשונה באלבום של "אבבא" הרגשתי שזהו זה,ודמיס רוסוס היה בשבילי אל יווני למרות שלא נראה בדיוק כמו אל יווני. ואחר כך טינה צ'ארל....טוב,לא נעים,פעם אחרת.
 

melancholy man

New member
למה דווקא כשניהיה מעניין...

איך אירי יקרי, מגיעים מטינה צ'ארלס ואנטה פלסגוט (אנייטה, בסדר ראבעל), לסנדי דני וג'קי מקשי, דווקא נשמע לי הכי מעניין
 

giloni

New member
אני מוכר את הסיפור שלי בשקל

את הסיפור הבא העברתי לאורי ברייטמן כסיפור "פרוג" לפינה שהוא פתח באתר "מתקדם". אני מתכבד להביא אותו גם כאן. אך אקדים ואומר לשלושה חברים אהובים שלי: הבוס, הלידי והיואל! אני יודע שאתם לא סובלים את האלבום הזה, אבל עזבו אותו ותתמקדו בסיפור. אילו הכרתי אתכם אז זה היה יכול להיות משהו אחר ואילו הכרתי את עצמי אז זה בוודאי היה משהו אחר (שבא זמן קצר מאד אחר כך וכבש בסערה את לבי). אז הנה, זה הולך כך: חיפה. הדר הכרמל. הייתה פעם שכונה כזו. מרכז העניינים, חנויות של כל המותגים הנחשקים. רכבת תחתית אמיתית. בתי קולנוע עם שמות מהסרטים (ארמון, אורה, עצמון, אוריון). רחוב הרצל הומה אדם, בתי קפה ציוריים (ריץ, מרתף באלפור). כן, גם חנויות תקליטים. אבילאה האנטיפטים; ההודי (או הפרסי) ברחוב יונה מאחורי הגימנסיה ביאליק; וכמובן, המוסד הראשי – "התקליט" חיפה המיתולוגי. עם הגברת זעירא חמורת הסבר שמשגיחה על הדרדקים הצעירים שלא יסחבו חלילה איזה 45 קטנצ'יק מהמדף. כל הדברים החמים והלוהטים היו שם, חלקם בהדפסה מקומית של "התקליט" בכבודו ובעצמו. גם גזרת "תוצרת חוץ" עם וינילים כבדים, עטיפות עבות ונפתחות. היום יש ברחוב הרצל באסטות שמוכרות סחורה סינית בשקל וחנויות של האופנה האחרונה במוסקבה. אין בתי קולנוע, דוכני פיצה מזויפת החליפו את ריץ ואת "התקליט" המיתולוגית החליפו דוכני דיסקים מזויפים ממיטב הזמר התורכי. 1974. ילד צעיר, 13 שנים הוא נושם את אוויר הכדור הזה, שומע את מה שאבא היה מניח בכל שבת בצהרים על הפטיפון RCA הישן, המחובר לרמקול של רדיו השפופרות שלקח לו שעה וחצי להתחמם: פול אנקה, דלידה, צדוק סביר, פרדי דורה. אחי הבכור החל לחטוא פחות או יותר באותו זמן. הוא היה מקשיב לתכניות רדיו "מי מפחד מפופ מתקדם" והיה שומע מה יש לגדי לבנה לחדש. כך טפטפו לאט לאט כל מני דברים אל תוך הסלון בבית הקטן וכבר העזנו להוציא את הפטיפון הישן גם לא בשבתות, ובלי האוזן המחנכת של אבא, להקשיב לדברים האלה בחיל ורעדה. והנה, יום אחד מצווה עלי אחי ללכת לבית המקדש ברחוב הרצל ולקנות תקליט שעליו הוא שמע באחת התכניות האלה. מאחר ואנגלית לא ממש הבנתי ולא הצלחתי לחזור על השם הנוראי שהוא שרבב לאוזני, קיבלתי ממנו פתק ועליו נכתב מה שנכתב. עמוס בפתק יצאתי את הדלת, פניתי אל תחנת האוטובוס הקרובה, עליתי על אוטובוס קו 42, וירדתי בתחנה הראשונה בהרצל. בזהירות חציתי את הכביש, נכנסתי לחצר ברחוב הרצל 11 ועליתי במדרגות לקומה השנייה. טוב לו למקדש שישכון בקומה שנייה. ההעפלה אל קודש הקודשים מעוררת בך תחושות של יראת כבוד. בצעד מהוסס נכנסתי אל בין כתלי הממלכה של הגברת זעירא עבת הבשר. היא לא הבינה דבר במוסיקה של הצעירים המטופשים האלה. היא הייתה חזקה מאד במוסיקה קלאסית ובגבעטרון. אני קיבלתי הוראה מפורשת לפנות לבחור עם התלתלים והזקן המדובלל. נסים, קראו לו אם זכרוני אינו מטעני בעת זקנה. הפקדתי בידיו ברעד את הפתק שרשם לי אחי ושפתי יבשו. הוא הציץ בפתק, השפיל את מבטו לגובה הדשא שלי וסינן: "זה לא בשבילך ילד. יצא עכשיו תקליט חדש של הBee Gees, כולם קונים את זה, מה את מחפש לסבך לעצמך את האוזן?". "זה לא בשבילי", עניתי בבהלה, "זה בשביל אחי". "טוב, נו שיהיה", אמר נסים. "אני מבין שאתה לא רוצה לשמוע את זה לפני שאתה קונה?? לא ממש הבנתי למה הוא מתכוון. "לא" עניתי. "כמה זה עולה?". "5 לירות בבקשה" הוא ענה ביובש. הושטתי את השטר המקומט (שהספיק להרטב בכף ידי המזיעה) נטלתי את השקית עם התקליט המוזר וברחתי משם כל עוד נפשי בי. כשהגעתי הביתה אחי לא היה שם. הוצאתי את הדבר המשונה הזה עם העטיפה הצהובה, בחנתי את הציור המטופש, הפכתי לצד השני, שוב אותו צבע צהוב. "על מה יכול להיות מדובר בתקליט הזה", שאלתי את עצמי. הוצאתי מהארון את הפטיפון RCA הגדול, חיברתי למנורות של הרדיו, חיכיתי שיתחמם... הגברתי קצת את הווליום ו... "מה זה"? איזה קול מטומטם יש לזמר, באיזו שפה הוא בדיוק שר, למה המוסיקה נשמעת כאילו היא מנוגנת מאחורה קדימה? מה הקשר בין זה לציור? למה קניתי דבר כזה? אולי לא לזה התכוון אחי? עכשיו הוא יהרוג אותי!! מייד הורדתי את הדבר המזוויע הזה מהפטיפון, הנחתי את האוסף של הBee Gees ושמעתי בפעם המי יודע כמה את To Love Somebody (אחלה שיר, ד"א – פסיכדליה לייט נפלאה) בהנאה כפולה ומכופלת. אחי הגיע הביתה ושאל אם קניתי. הושטתי לו את התקליט, הוא הניח אותו על הפטיפון, הקשיב לאותם צלילים מוזרים, דקה, שתיים שלוש, שמע שיר אחד, ואמר מאוכזב: "זה לא מה שחשבתי שזה" – End of the Story. האומנם???. עברו כמה חודשים, עליתי לכיתה י', כתה של אוסף מנודים ומגורשים מכל בתי הספר בחיפה. בפעם הראשונה הבנתי שעל הכרמל ובנווה שאנן גם כן חיים אנשים. ואנשים משונים כאלה, עם שער ארוך, מנגנים בגיטרה, מעשנים קצת, ושומעים הרבה מוסיקה – ומה שיותר נורא: לא מפסיקים לדבר עליה!!! באחת השיחות התפתח ויכוח, שלפעמים עדיין נשמעים הדיו בפורומי מוסיקה שונים ברשת, מי יותר טוב Yes או Genesis. "רגע" אמרתי, יש לי בבית תקליט אחד שקניתי לפני כמה חודשים. אני חושב שהוא של אחת הלהקות האלה. "מה זה אתה חושב"? אמר מישהו "רוץ מהר ותשמע אותו שוב, אתה לא יודע מה אתה מפסיד". רצתי הביתה, הנחתי שוב את הדבר הזה על הפטיפון ונשבעתי שאני לא מוריד אותו עד הסוף. כלום. עוד פעם, אחרי כמה דקות...רגע, זה יפה הקטע הזה עם החליל. באמת, ולא בגלל שהחברה מהכרמל אמרו לי.... גם התיפוף הזה, אלה לא סתם מכות על התופים והתזמורת הענקית הזו ברקע (אחר-כך מישהו הסביר לי שזו לא תזמורת – זה מלוטרון!!). פתאום התחוור לי שכל מה ששמעתי עד עכשיו לא מתקרב לחוויה הזו שבשמיעת התקליט הצהוב הזה. פתאום התברר לי שלחץ חברתי נכון יכול לעשות הרבה דברים לנפש המתבגרת שלי. להוציא לי מהראש את הכדורגל המטופש ולשים במקומו משהו שבאמת אפשר לחשוב עליו. משהו שאפשר לצאת ממנו למחוזות אחרים. המשהו הזה היה Selling England by the Pound של Genesis. עד היום אני סבור שזו יצירת הרוק הגדולה ביותר של שנות ה 70 ועד היום אני מגלה בו ניואנסים וחוויות חדשות, כמו במאות האלבומים האחרים שמכונים "רוק מתקדם" ששמעתי מאז אותם ימי נעורים יפים. היום, כשאני עובר ברחוב הרצל אחת לכמה חודשים, אני מציץ בחצר ההיא ומחפש את "התקליט" שאיננו. "התקליט" אינו עוד, אבל המוסיקה הזו נשארה אתי עד היום, 34 שנים אחרי. יקי
 

sixkiller2003

New member
ריגשת אותי יקי...../images/Emo24.gif

אחרי שייגמר joe's garage , מוכרים את אנגליה נכנס..
 

Barmelai

New member
יקי ../images/Emo24.gif

ביום שכף רגלי דרכה לראשונה בהתקליט חיפה יצאתי החוצה עם FOXTROT. זאת לא היתה הפלגת הבתולין שלי בספינת הפרוג. אני כן הקשבתי באזניות והספיק לי לשמוע 2 דקות מארוחת הערב מוכנה כדי להבין שפה ינבוט רומן גדול. פוקסטרוט מבוגר בשנה אחת ממוכרים את אנגליה בלירה, וככה גם אני ממך
וכן, אני חושב שלהזדהות שלי עם הסיפור שלך יש רבדים נוספים שאין לאחרים, אני יודע בדיוק, אבל בדיוק, למה אתה מתכוון. גם אני הייתי שם
 

bibi50

New member
כל כך הרבה חיפאים ותיקים בפורום

חיפה כנראה שהיתה עיר הרוק המתקדם.... ונעמי זעירא כנראה שהיתה the old lady of Hataklit Haifa. מדהים שכל מי שנתקל בה פעם זוכר אותה ואת שמה. עוד כמה זבנים אתם זוכרים בשמם ??? נעמי נעמי למה הייתי מקשיב היום באם לא הייתי נתקל בך ב 1969 ???
 

jester56

New member
הצלחת לרגש אותי

תשמע ! ריגשת אותי באותה תקופה הייתי זעטוט אבל אח שלי הגדול היה בערך בגיל שלך ודרכו נחשפתי לצלילים משונים כאלה(אז לא קישרתי את זה למוסיקה) הוא היה מאלה שקנו גיטרה באבילאה והיה לוקח אותי לראות גיימס בונד בקולנוע ארמון פעם בחיפה באמת היה טעם ואופי היום אני רואה את האנשים עם העניים הכבויות שנכנסים אלי לחנות וקונים כל מיני מותגי ערוץ 2 ואני כמעט מתייאש עד שאחד כמוך נכנס פעם בכמה זמן (כן זה עוד קורה) ומבין שהוא נכנס למאורת אוצרות איפה הימים זה משפט נדוש וזקן אבל איפה הם באמת ? לפעמים אני מחכה חודשים בחנות מלאה מוזיקה עד שיוצא דיסק שעושה לי צמרמורת.... שבת שלום לכולנו יקיר
 

Welsh

New member
נהנתי לקרוא../images/Emo13.gif

כתבת יפיפה, זה בנוגע לכתיבה. בנוגע לאלבום? לקח לי 3-4 פעמים לשמוע אותו בשביל שהוא יתחיל לזרום בקלות בתעלות האוזן ומאז, תענוג
.
 

melancholy man

New member
עזוב אותך יקי

מצידי תכתוב על תקליטים של עופר לוי, מאיה בוסקילה או לא עלינו, ג'יי לו וקווין פדרליין, אם אתה כותב ככה, למי אכפת? בגלל זה, בדיוק אבל, אנחנו שומעים מוסיקה.
 

wawadhani

New member
סיפור יפהפה!

בתור חיפאית לשעבר ממש עצוב לדעת לאן היא התדרדרה... חבל שלא היכרתי ככה את העיר
בכל מקרה, הסיפור מקסים. ממש הצלחתי לדמיין את עצמי משוטטת ברחובותיה של חיפה כמו שהיא היתה פעם
 
למעלה