אהבה ללא תנאי
זה מצב של הוויה. אהבה ללא תנאי אינה תוצאה של עשיית יותר אהבה, או עשיית דברים של "למצוא חן בעיניי האחרים", אהבה ללא תנאי היא תוצאה טבעית וברורה של להיות ולמקם את עצמך במצב של הבנה עצמית והכרה עצמית. ברגע שתעזבי את הכתוב ולא תצמדי לתזות וסיפורים, תלמדי את עצמך, זה יעשה יותר ויותר טבעי לאהוב ללא תנאים. לאהוב ילדים זה בכל מצב ובכל מקרה, {אבל לצערי זה לא מושרש בכל אדם} בכלל, לאהוב, מלכתחילה, אמור להוציא את ההתניה מהפונקציה הזו. כל אהבה בלי קשר לאם, או קירבת דם, היא נתינה, ברגע שאת מתנה את הנתינה זו כבר לא אהבה לדעתי. המציאות היום יומית שעל פיה אנחנו חיים מערימה קשיים מן הסתם, אנחנו לא אוהבים לפי המאמרים, או התזות, כי אנחנו לא חיים בתזה ולא בתוך ספר. אנחנו אוהבים כי טוב לנו.