אהבה כ..מעצור
בשתי מערכות היחסים הבדסמיות שלי נתקלתי באותה תופעה. אני מאזוכיסטית. מתענגת מכאב ברמות גבוהות וחלק נכבד מהשליטה המנטאלית עלי כולל השפלות. אני בבדסמ מעל לשנתיים. מערכת ראשונה היתה מעל לשנה עם המאסטר שלימד אותי בערך כל מה שאני יודעת
(וזה הרבה!) גם שם ככל שהעמיקו האמוציות.. ככל שהתאהב יותר - כך נחלשה עוצמת הבדסמ ביננו והפכה ונילית יותר ויותר. הפכנו נאהבים כשהבדסמ הוא רק תיבול. עוצמות הכאב וההשפלה שספגתי בתחילת הקשר הלכו ודעכו עד שהפכו ל.. ארוטיות. מעודנות.. כך גם עם בעלי. הוא לא מצליח להגיע לרמות אליהן אני אוהבת ומתענגת להגיע.. הוא בפירוש אומר שהוא לא מסוגל כי.. הוא אוהב אותי. קשה לו הלכאיב לי ולהשפיל אותי כמו שאני זקוקה.. הוא טוען שעם שיפחה אחרת היה נוהג אחרת. אני פשוט לא מבינה את הקונפליקט הזה. מה המעצור הזה שהאמוציות מכניסות? הרי דוקא אם אוהבים רוצים לענג יותר.. למה פתאום ההיסוס לפני הרמת השוט או התעדנות ההשפלה המילולית? אני מתחננת ליותר. אני כל כך מאוכזבת לקבל כל כך מעט.. מכירים את הרעב הזה שלא מצליח להיות מסופק מבפנים? לגעת/לא לגעת? להיות כמעט שם? זו התחושה שנשארת. האם גם אתם נתקלתם בתופעה דומה? שמערכות יחסים העמיקו אמוציות וזה בא על חשבון הצד הפיזי/מנטאלי בבדסמ?
בשתי מערכות היחסים הבדסמיות שלי נתקלתי באותה תופעה. אני מאזוכיסטית. מתענגת מכאב ברמות גבוהות וחלק נכבד מהשליטה המנטאלית עלי כולל השפלות. אני בבדסמ מעל לשנתיים. מערכת ראשונה היתה מעל לשנה עם המאסטר שלימד אותי בערך כל מה שאני יודעת