אהבה כמו פעם...

[פנטום הצט]

אהבה כמו פעם...

"אומרים יש אהבה בעולם…" אם מישהו היה זקוק להוכחה שהמושג "אהבה ממבט ראשון" אינו איזה מושג ערטילאי הוא היה צריך להיות שם באותו הרגע. ברגע הראשון שבו נחו עיניו עליה. עכשיו, כמעט שנה לאחר מכן, הם יושבים בחושך במכוניתה, בלילה הגורלי ההוא… היא היתה באמצע שנות ה40- לחייה כאשר ראה אותה בראשונה. אישה שהשנים רק הטיבו עימה. היא היתה יפה ומטופחת. שיער שחור, עיניים חומות עמוקות וזוג שפתיים נחשקות. בשבילו היא היתה האחת והיחידה, והוא בשבילה אחד מרבים. זה לא היה סוד שהיא ידעה מה היא מעוללת לגברים. הוא לא היה היחיד אשר חפץ בה. אך הוא היה היחיד שאהב אותה, כך לפחות הוא האמין. הקשר ביניהם התהדק עם הזמן. הוא החל לבלוט מעל כולם. מעולם לא ידע מה היא חשה כלפיו, הרי זה לא דבר שקמים ושואלים. הוא ידע שהיא מעריכה אותו, אבל האם….האם היא גם אוהבת אותו ? או האם בכלל נמשכת אליו ? סיקרן אותו לדעת האם היא חשה את מה שעובר עליו. האם כספר פתוח בעיניה ? האם היא חשה בסערת הרגשות שמתחוללת בתוך גופו. הוא מעולם לא ישאל אותה ולעולם לא ידע… כך כמעט ועברה לה שנה, והנה לאחר האירוע החגיגי בה חגגו את סיומה של עוד שנה, היא שאלה אותו: "אתה צריך טרמפ הביתה ?". מבלי לחשוב פעמיים ענה לה "כן, תודה…" היא נהגה במכוניתה הקטנה בדרך החשוכה. נסיעה קצרה עד לביתו. כל הדרך הוא החל לדמיין לעצמו מחשבות. מתלבט עם עצמו מה לעשות והאם בכלל לעשות. היא כיבתה את המכונית מול שער ביתו. הבית היה חשוך. בני משפחתו שהו בחו"ל והבית היה ריק. מצב אידיאלי כמעט… הם המשיכו לשוחח, דיברו על העתיד ומה הוא צופן בתוכו, שיחה קלילה שכזו. הוא הביט אל תוך עיניה, רצה לחבק אותה ולטעום את טעם שפתיה, רצה ולא עשה. רצה לומר לה "אני אוהב אותך…אני רוצה אותך", רצה ולא אמר. לאחר שטרק את דלת מכוניתה, והיא החלה להתרחק במורד הרחוב, שאל את עצמו האם לא עשה טעות ? האם היה עליו לקחת את הסיכון ? האם היא שידרה אליו "עשה את הצעד הראשון" ? ואולי כלל לא היתה מעונינת בו והוא חסך לעצמו מנת בושה רצינית. גם היום, לאחר למעלה מ20- שנה הוא עדיין שואל את עצמו את אותה השאלה. גם היום אינו יודע את התשובה, והאם בכלל קיימת תשובה ? אומרים יש אהבה בעולם, אהבה תמימה, אהבת אמת, אהבת תלמיד את המורה…

 

[ליהי האחרת]

אמממממממ.....

כבר ישבתי וכאן וניסחתי תשובה ארוכה ואמיתית מהלב..... ופתאום השורה האחרונה קפצה אל מול עיני..... כמעט פיספסתי את הפאנץ ליין.... אגב, דיסוננס כבר לא כאן, אבל היה לו פעם סיפור על הנושא הזה.....

 

[giulietta]

דיסוננס

היה לו פעם אוטוביוגרפיה על הנושא. (או שגם את זה הוא יכחיש?

)

 

[פנטום הצט]

אני למשל...

לא מכחיש...אבל גם לא מאשר...

 

[nightroll]

אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?

Memories light the corners of my mind misty water color memories of the way we were scattered pictures of the smiles we left behind smiles we gave to one another for the way we were can it be that it was all so simple then? or has time re-written every line? if we had the chance to do it all again tell me would we? could we? Memories maybe beautiful and yet ones too painful to remember we simply choose to forget so it´s the laughter we will remember whenever we remember the way we were...​

 

[פנטום הצט]

../images/Emo25.gif

 

[nightroll]

ממממממממ

יששששששששששששששששש!!!!

 

[נעמי 1]

אוהבת...

אהבתי. יפה

נעמי

 

[פנטום הצט]

../images/Emo140.gif

 

[א נ י ג מ ט י]

כך היינו\דיסוננס

כמובן שהתקשרתי לדיסו (שלא שמח לשמוע ממני לאחר אירועי אתמול) וביררתי על מה מדובר. לאחר לחץ פיסי מתון הוא שלח לי את הסיפור, שצונזר כמובן ע"י ההנהלה החדשה. יום נעים לכולם\ן. בן 17 ידעתי אישה. היום, במבט מפוכח, אני יכול לקבוע בוודאות שלא הייתה זאת אהבה. לא היה קשר רגשי אמיתי שנוצר בינינו. אך בשנות התבגרותנו, עת ההורמונים הופכים ילדים לגברים כמעט בין ליל, הייתי בטוח שמצאתי אהבה אמיתית. הגעתי לתיכון, כמו כולם, מבוהל וחסר בטחון. בבית הספר היסודי לא נחשבתי כאחד מהברנז´ה. הייתי שמנמן, חרשן ודי נודניק אם אני רוצה להיות כן עם עצמי. בגיל 15 גיליתי שאני כבר משועמם מכל מה שקשור באינטלקט והתחלתי לעסוק בענפי ספורט שונים. כנראה שגם ההורמונים עשו את שלהם, כמו גם ההבנה שהבנות שסבבו אותי עדיין לא החלו להתעניין במה שבתוכי אלא איך אני נראה. רצתי, שחיתי, שרצתי שעות בחדר כושר, שיחקתי כדורסל, כדורעף, בקיצור כל מה שהפעיל אצלי את האנדרופינים התקבל בברכה. בגיל 16 כבר נראיתי מצויין. שחום, שרירי ובעיקר לא מתעניין בבנות, לפחות לא באופן מופגן. בתיכון כבר הייתי להיט. קיבלתי מכתבי הערצה, שירים וחיזורים בלתי פוסקים. מכוח האנרציה, לא הקדשתי לזה מחשבה מרובה. את האנרגיות הוצאתי בספורט. הבנות שסבבו אותי נראו לי ילדות, אם כי כמה מהן נראו לא רע בכלל. היחידה שהצליחה לעשות לי את זה הייתה המחנכת והמורה לספרות בכיתה יא´. כולנו היינו מאוהבים בה. במבט לאחור היא לא הייתה יפהפייה מהאגדות. אבל היא נראתה טוב. גבוהה, רזה, שיער בהיר וקצר ועיניים תכולות. שהיא הקריאה שיר בכיתה ודמעות עמדו בעיניה- כל הבנות התייפחו והבנים תלו בה עיניים כלות. החלטתי שאני מאוהב. אני אומר החלטתי ולא ידעתי מכיוון שהיום אני יודע שלא הייתה זו אהבה אמיתית. מכל מקום, התחלתי להשקיע מאמצים רבים להקסים אותה. החיבור הראשון שכתבתי לבקשתה לעיתון בית הספר זכה בפרס ארצי לכתיבה צעירה. באופן טבעי הפכתי לבן טיפוחיה. יום אחד, היא ביקשה ממני להישאר אחרי השיעור לשיחה. שהסתיים השיעור, יצאו הבנות (בעיניים אדומות...) והבנים (מזילים ריר...) מהכיתה. נשארנו לבד. התיישבתי לידה והיא ביקשה ממני לקרוא סיפור קצר שהיא כתבה ולחוות את דעתי. הסכמתי ברצון. ריח בושם עדין עלה באפי שהיא פתחה את מחברתה לפני. התחלתי לקרוא. בשפתה הציורית תוארו יחסים בין מורה לצרפתית בבית ספר סיני לתלמידתו בת ה- 17. הסיפור, שהחל באופן תמים למדי התפתח עד מהרה לתיאורים אירוטיים בוטים. בשלב מסוים תוארו המורה והתלמידה מקיימים יחסי מין בביתו של המורה. חשתי באיברי הולך ומתקשח. הייתי מרותק לסיפור. התיאור היה לפרטי פרטים. איך התלמידה מורידה את חולצתה ושדיה הצעירים צוהלים לקראת לשונו של המורה. איך היא מצמידה אותו אליה והוא מנשק את צווארה, יורד לבטנה, לרגליה עד שמגיע לטעם המתוק של ערוותה הבתולית. בינתיים, החלה מורתי ללטף את פנים ירכי מעלה ומטה. היא הכניסה את ידה מתחת למכנסי הספורט שלבשתי וליטפה ברכות את איברי. הרגשתי את ידה הקרה עולה מעלה ומטה על איברי בעוד היא משימה את עצמה שקועה בבדיקת המחברות. התלמידה חשה את כאב קץ הילדות יחד עם הנאת הפרי האסור. נבוך מהמעמד, קמתי, ביקשתי את סליחתה ורצתי לשירותים. חזרתי לכיתה נבוך. היא כבר לא הייתה שם. בתוך ילקוטי היה פתק עם כתובת ושעה. זיהיתי מיד את כתב היד. הלכתי הביתה מפספס את המשך היום בבית הספר. "סמטת חרוצים 5, בשעה 18:00" בער הפתק בידי בשעה שעשיתי את דרכי לכוון ביתה. בית פרטי מטופח, גינה קטנה, רעפים אדומות. מכוניתה חנתה בחזית הבית. ידעתי שהיא נשואה ושיש לה בת קטנה ממני ב- 5 שנים. דפקתי קלות על הדלת. הדלת נפתחה ומורתי עמדה מולי לבושה מכנסיים קצרות, גופיה ומשקפי קריאה לעיניה. "בוא תכנס, חמוד, אני כבר מתפנה" אמרה. נכנסתי לסלון ביתה. ספריה עמוסה ספרים תפסה כמעט את כל שטח הקירות. התיישבתי. מורתי נכנסה עם שתי כוסות יין בידיה. "אז מה אתה חושב על הסיפור שכתבתי, יוצא דופן לא?" שאלה. "אמממ...אהבתי את הסיפור" השבתי בהיסוס "ובמיוחד את הדרך בה ליווית את קריאתי". היא חייכה ולגמה מהיין. "אני חושבת שיש בך יותר ממה שנראה על פני השטח" אמרה מחייכת "ואני רוצה לגלות את זה עד הסוף". חשתי שאני מאוהב בה. (צונזר!) נשארנו מחובקים כמה דקות שאני מתענג על חום גופה. רעש של רכב נכנס לחניה החרידו אותה לפתע. היא קמה מעלי, מתלבשת במהירות. גם אני מיהרתי להתלבש בזמן שהיא סילקה את כוסות היין מהשולחן. היא התיישבה לידי עם ספר גדול פתוח ובעלה נכנס, מברך אותנו לשלום, ועולה לחדר השינה. היא נשקה אותי שוב על שפתי ואמרה "אנחנו צריכים להמשיך להיפגש". חייכתי וקמתי. נפרדתי ממנה לשלום והלכתי לאיטי לביתי שטעמה עדיין בפי. הרומן שלנו נמשך מספר חודשים. היא ניצלה כל הזדמנות לתקוף אותי ואני נהניתי מכל רגע. עשינו את זה בהפסקות בשירותים, באולם ההתעמלות, בביתי שהורי נסעו לחו"ל. היא לימדה אותי את כל מה שאני יודע היום. איך לענג אישה בצורה שתגרום לה לרצות אותי עוד ועוד. לילה אחד, שחגגנו ביחד את יום הולדתי גרמה לי לגמור 5 פעמים רצופות, בכל חורי גופה, שהיא מעמידה לי אותו שוב ושוב בלשונה. חמישה חודשים של אהבה מטורפת עברו עלינו. לילה אחד, ששכבנו מיוזעים אחרי אהבה פראית סיפרה לי לפתע שבעלה קיבל עבודה בקנדה, והם נוסעים עוד שבוע, בהתחלת החופש הגדול. לבי נשבר. חשתי שאהבת חיי חומקת ממני. להפתעתי, היא קיבלה את זה די בקלות. בשבוע שעבר עד נסיעתה לא נפגשנו, למעט בשיעורים, שם חמקה ממבטי המצועפים. לא ראיתי אותה יותר. המזכרת היחידה שנותרה לי ממנה היה הסיפור בן חמשת הפרקים על המורה הצרפתי והתלמידה הסיני. סופו היה טרגי, הם נתפסו והצרפתי הוצא להורג. היום, במבט לאחור אני יודע שהיא לא הייתה מאוהבת בי אלא פשוט חיפשה הרפתקה ואני הייתי שם. עם זאת, אני לא מצטער על אף רגע. היום היא בטח באמצע שנות החמישים ואני בטוח שלעיתים, בשעה שהיא יושבת עם ספר פתוח וכוס יין מול האח, שבחוץ יורד שלג קנדי לבן, היא עדיין חושבת על חמשת חודשי האהבה שלנו.

 

[nightroll]

טוב, זה מפריע לי נורא ולכן:

"לגמור 5 פעמים בכל חורי גופה"

פרט לסטנדרט יש את האוזן, האף והפופיק, לי נראה שהיא לא נתנה לו חור אחד.

 

[א נ י ג מ ט י]

דיסו הזה...

ברחה לי השורה הזו מהצינזור (היית צריכה לקרוא את המקור...). אני מבטיח שהסוטה הזה לא יגיע לכאן יותר חחחחח

 

[ק ל י א ו פ ט ר ה]

וואוו...

סיפור מענג... צודק הגשש בשאלה... מה קרה לכם היום?????

 

[sahr12]

קח,קח...גנבתי את העיתון ...

הסתבכתי עם המילים.......חחחחחחחח

 

[ק ל י א ו פ ט ר ה]

פשוט ויפה... אהבתי...

 

[פשוט אישה**]

לו היית........./images/Emo9.gif

לוח וגיר, מפה על הקיר, מחברת יומן וצילצול מי שהיתה, מורה שעשתה לי בלבול שם בכיתה, אהבתי אותה, היתי כמו אפלטון יושב וחולם, על מה שלא בא בחשבון פזמון: לו רק היית קצת פחות המורה שלי לו רק היית קצת יותר נערה שלי היתי מראה לך מיהו הילד הכי מפותח בכיתה שם בדירה, עם עוד חברה, את גרה יותר משנה איזה תקליט, את שמה לפני השינה לילה יורד, אינני לומד, פשוט לא יכול מורתי האם את ערה, האם את זוכרת אותי? פזמון.... סוף השיעור, בסדר גמור, הכל כבר ברור לי מלבד מתי נתראה, ומה את עושה בשבת זה לא יכאב, ספרי לי עליו, מי הוא אצלך הראשון אל מי את שמחה? עם מי את הולכת לישון? פזמון.... לו היית יותר איתי, מורתי לו היית יותר, לו היית רק שלי לו רק היית קצת פחות המורה שלי לו רק היית קצת יוטתר נערה שלי היתי מראה לך, היתי מראה לך הייתי מראה לך הכל... שמוליק קראוס> <>

 

[קסומה]

../images/Emo25.gifיפה

 

[קרן אור לי]

דבר ראשון חייבת לציין../images/Emo140.gif

שאהבתי את הסיפור ואת הכתיבה. אבל, לדעתי, אהבה כזו היא לא אהבה אמיתית, אני קוראת לזה "משיכה מינית" ילד בן 17, בשיא פריחתו, נושא עיניו למורה הבשלה. קיים גם כיום!!

 

[פנטום הצט]

יש לך טעות...

הוא היה בן 14 והוא עדיין פורח... חחחחחחחחחחח....

 

[קרן אור לי]

יש לי הרגשה שהסיפור

אמיתי, והוא על בחור שהיה פעם ילד בשם פנטוש חחחחחחח