אהבה כמו פעם...
"אומרים יש אהבה בעולם…" אם מישהו היה זקוק להוכחה שהמושג "אהבה ממבט ראשון" אינו איזה מושג ערטילאי הוא היה צריך להיות שם באותו הרגע. ברגע הראשון שבו נחו עיניו עליה. עכשיו, כמעט שנה לאחר מכן, הם יושבים בחושך במכוניתה, בלילה הגורלי ההוא… היא היתה באמצע שנות ה40- לחייה כאשר ראה אותה בראשונה. אישה שהשנים רק הטיבו עימה. היא היתה יפה ומטופחת. שיער שחור, עיניים חומות עמוקות וזוג שפתיים נחשקות. בשבילו היא היתה האחת והיחידה, והוא בשבילה אחד מרבים. זה לא היה סוד שהיא ידעה מה היא מעוללת לגברים. הוא לא היה היחיד אשר חפץ בה. אך הוא היה היחיד שאהב אותה, כך לפחות הוא האמין. הקשר ביניהם התהדק עם הזמן. הוא החל לבלוט מעל כולם. מעולם לא ידע מה היא חשה כלפיו, הרי זה לא דבר שקמים ושואלים. הוא ידע שהיא מעריכה אותו, אבל האם….האם היא גם אוהבת אותו ? או האם בכלל נמשכת אליו ? סיקרן אותו לדעת האם היא חשה את מה שעובר עליו. האם כספר פתוח בעיניה ? האם היא חשה בסערת הרגשות שמתחוללת בתוך גופו. הוא מעולם לא ישאל אותה ולעולם לא ידע… כך כמעט ועברה לה שנה, והנה לאחר האירוע החגיגי בה חגגו את סיומה של עוד שנה, היא שאלה אותו: "אתה צריך טרמפ הביתה ?". מבלי לחשוב פעמיים ענה לה "כן, תודה…" היא נהגה במכוניתה הקטנה בדרך החשוכה. נסיעה קצרה עד לביתו. כל הדרך הוא החל לדמיין לעצמו מחשבות. מתלבט עם עצמו מה לעשות והאם בכלל לעשות. היא כיבתה את המכונית מול שער ביתו. הבית היה חשוך. בני משפחתו שהו בחו"ל והבית היה ריק. מצב אידיאלי כמעט… הם המשיכו לשוחח, דיברו על העתיד ומה הוא צופן בתוכו, שיחה קלילה שכזו. הוא הביט אל תוך עיניה, רצה לחבק אותה ולטעום את טעם שפתיה, רצה ולא עשה. רצה לומר לה "אני אוהב אותך…אני רוצה אותך", רצה ולא אמר. לאחר שטרק את דלת מכוניתה, והיא החלה להתרחק במורד הרחוב, שאל את עצמו האם לא עשה טעות ? האם היה עליו לקחת את הסיכון ? האם היא שידרה אליו "עשה את הצעד הראשון" ? ואולי כלל לא היתה מעונינת בו והוא חסך לעצמו מנת בושה רצינית. גם היום, לאחר למעלה מ20- שנה הוא עדיין שואל את עצמו את אותה השאלה. גם היום אינו יודע את התשובה, והאם בכלל קיימת תשובה ? אומרים יש אהבה בעולם, אהבה תמימה, אהבת אמת, אהבת תלמיד את המורה…
"אומרים יש אהבה בעולם…" אם מישהו היה זקוק להוכחה שהמושג "אהבה ממבט ראשון" אינו איזה מושג ערטילאי הוא היה צריך להיות שם באותו הרגע. ברגע הראשון שבו נחו עיניו עליה. עכשיו, כמעט שנה לאחר מכן, הם יושבים בחושך במכוניתה, בלילה הגורלי ההוא… היא היתה באמצע שנות ה40- לחייה כאשר ראה אותה בראשונה. אישה שהשנים רק הטיבו עימה. היא היתה יפה ומטופחת. שיער שחור, עיניים חומות עמוקות וזוג שפתיים נחשקות. בשבילו היא היתה האחת והיחידה, והוא בשבילה אחד מרבים. זה לא היה סוד שהיא ידעה מה היא מעוללת לגברים. הוא לא היה היחיד אשר חפץ בה. אך הוא היה היחיד שאהב אותה, כך לפחות הוא האמין. הקשר ביניהם התהדק עם הזמן. הוא החל לבלוט מעל כולם. מעולם לא ידע מה היא חשה כלפיו, הרי זה לא דבר שקמים ושואלים. הוא ידע שהיא מעריכה אותו, אבל האם….האם היא גם אוהבת אותו ? או האם בכלל נמשכת אליו ? סיקרן אותו לדעת האם היא חשה את מה שעובר עליו. האם כספר פתוח בעיניה ? האם היא חשה בסערת הרגשות שמתחוללת בתוך גופו. הוא מעולם לא ישאל אותה ולעולם לא ידע… כך כמעט ועברה לה שנה, והנה לאחר האירוע החגיגי בה חגגו את סיומה של עוד שנה, היא שאלה אותו: "אתה צריך טרמפ הביתה ?". מבלי לחשוב פעמיים ענה לה "כן, תודה…" היא נהגה במכוניתה הקטנה בדרך החשוכה. נסיעה קצרה עד לביתו. כל הדרך הוא החל לדמיין לעצמו מחשבות. מתלבט עם עצמו מה לעשות והאם בכלל לעשות. היא כיבתה את המכונית מול שער ביתו. הבית היה חשוך. בני משפחתו שהו בחו"ל והבית היה ריק. מצב אידיאלי כמעט… הם המשיכו לשוחח, דיברו על העתיד ומה הוא צופן בתוכו, שיחה קלילה שכזו. הוא הביט אל תוך עיניה, רצה לחבק אותה ולטעום את טעם שפתיה, רצה ולא עשה. רצה לומר לה "אני אוהב אותך…אני רוצה אותך", רצה ולא אמר. לאחר שטרק את דלת מכוניתה, והיא החלה להתרחק במורד הרחוב, שאל את עצמו האם לא עשה טעות ? האם היה עליו לקחת את הסיכון ? האם היא שידרה אליו "עשה את הצעד הראשון" ? ואולי כלל לא היתה מעונינת בו והוא חסך לעצמו מנת בושה רצינית. גם היום, לאחר למעלה מ20- שנה הוא עדיין שואל את עצמו את אותה השאלה. גם היום אינו יודע את התשובה, והאם בכלל קיימת תשובה ? אומרים יש אהבה בעולם, אהבה תמימה, אהבת אמת, אהבת תלמיד את המורה…