אהבה בעבודה

[ירח לא נופל סתם]

קודם כל תודה על ההשקעה בתגובה

ייתכן מאד שאני לא פנויה רגשית בגללה, ולכן לא מוצאת זוגיות. בוודאי שהקשר איתה לא מספק אותי. מאידך, שאנחנו כן מדברות
וכן נמצאות הרבה זמן ביחד אני מרגישה מאושרת.
ניסיתי המון פעמים להתנתק ממנה, אך לעזוב את מקום העבודה זו לא אופציה כרגע בשבילי.
לגבי משיכה מינית, אני מרגישה את זה לפעמים כלפיה. אבל גם כלפי גברים מסוימים שיצאתי עימם.

למה כוונתך לקחת את זה צעד קדימה? להתוודות בפניה? אני לא חושבת שאוכל להמשיך לעבוד באותו מקום אם היא תדע הכל.

 

[מריוס זכריה]

מעולה

את תעמדי מול האמת, תהא אשר תהא.
לאמת יש כח רב. לא סתם הסי.איי.איי בחר בתור סיסמתו משפט של ישו:
And the truth shall set you free.

 

[niva99]

ואולי רק אולי

הפתרון ( לפני עשיית צעדים דרסטיים כמו וידוי או פיטורין)
הוא ללכת לכמה שיחות עם איש מקצוע על מנת לברר עם עצמך - פניך לאן...
מהו מקור המשיכה? על איזה צורך זה עונה אצלך? מהי האוריינטציה המינית שלך ( האם את בי?) מה תוקע אותך בחיים?

ידיעת מקור הבעיה זהו כבר חצי הפתרון.

כרגע את נמצאת במצב בו את חגה במעגלים סביב עצמך - זהו מצב מתסכל שלא מביא אותך לשום מקום.

החשוב הוא להיות פתוחה לגישות ולרעיונות, לא להיות שיפוטית כלפי עצמך ולדעת לברור את המוץ מהתבן - לגבי ההסברים שינתנו לך - כי רק את ה"מומחית" למה שקורה בחייך.


בהצלחה.

 

[1Shir]

כשאתה כותב "רומן מופלא"

בין נער בן 17 לבין אישה זקנה,

האם אני רוצה או לא רוצה לדעת למה אתה מתכוון?


בכל אופן: אתה נשמע נחרץ, זה בגלל הגיל של הכותבת? אם היא היתה בת 16, היית חושב שיש סיכוי שהשינוי יקרה מעצמו אם היא תכוון אליו?

ואם כבר אני בתגובה, אם באמת הייתי רוצה טיפול, הייתי כותבת לך (אבל בטח אתה לא לוקח מהפורום

) - אני בטוחה שאתה מטפל מצוין. (הייתי לא מזמן אצל מטפלת ידועה שפעם החמאת לה כאן, [לא יודעת אם מותר לפרט בפורום] והיא העיפה אותי מיד, כל עוד אני לא מתחילה לקחת כדורים. נכון לעכשיו ויתרתי. מעניין אם היית אומר לי אותו דבר )

 

[מריוס זכריה]

אוף, רק על סקס את חושבת?!

האמת היא שאני כבר לא זוכר את הפרטים של הסרט. אני צריך כנראה לקפוץ לאוזן השלישית ולקחת אותו.

בכל אופן, מה שאני מתכוון הוא שאם אנחנו אוהבים מישהו באמת ואותו מישהו מחזיר לנו אהבה, אז זה בהחלט רומן מופלא. זה קסם. ובכלל לא חשוב אם האהבה היא לא מינית או לא פיזית. אני לא חושב שבאותו סרט היה סקס, וגם, לדעתי, זה לא ממש היה חשוב. אם אני זוכר נכון, זה לא אמור היה לעניין אף אחת משתי הדמויות. זה היה סרט על אהבה נטו. [ לא זוגיות למיניה...]

לגבי הנחרצות: לא הבנתי מה זה קשור לגיל שלה, וגם לא הבנתי את השאלה לגבי "השינוי שיקרה מעצמו אם היא תכוון אליו". ברור שבגיל 16 הכל הרבה יותר דינמי, שום דבר לא מקובע. בגיל 30 יותר קשה לשנות, ובגיל 60 כמובן עוד יותר [אבל עדיין אפשרי]. ונכון שיש שינויים שקורים מעצמם, ויש שינויים שקורים מתוך כוונת מכוון, ויש שינויים שדורשים גם כוונה וגם יזע ודמעות. לא תמיד מספיקה הכוונה.

אני כן נחרץ בעניין שהיא תקועה במקום שהיא לא מרוצה ממנו והיא עושה, כמו הרבה אנשים, את כל המאמצים לשמר את המקום המקובע ולא לשנות: היא לא תעזוב את העבודה, לא תגלה את ריגשותיה במלואם, לא תלך לעוד פסיכולוג. זה מה שנקרא "להיות תקוע", ולמען האמת, כל אדם תקוע איפה שהוא. זה לא רק היא. אבל מאחר והיא הביאה את המקרה, אז היא קיבלה תגובות.

---

אני מרשה לעצמי לנחש שהלכת לנ.כ. אני חושב שהיא היחידה שהחמאתי לה כאן, וגם ההתנהגות הזו מתאימה לה בהחלט. ולא, כנראה שאני לא היייתי אומר אותו דבר. אבל זה לא אומר שאני צודק והיא טעתה.

וכמובן,

על המחמאה [נעים, לשם שינוי, לקבל מחמאות ממישהו שהוא לא טרול]

---

ואני ממליץ לך (ולכל אחד) לראות את הסרט.

 

[1Shir]

הסיבה ששאלתי

בנוגע לגיל שלה, היא שבגיל 14 היה לי קראש של שנתיים וחצי על מישהי גדולה ממני ב-12.5 שנה (אמנם לא היתה לי אינטראקציה יומיומית איתה ובקושי אינטראקציה בכלל), חשבתי שאני גיי. בסוף כנראה נמאס לי (אה, היה עוד הבדל, אני גם אשכרה התוודיתי וניסיתי להיכנס לזוגיות איתה בערך באמצע התקופה הזו, אולי זה ההבדל המכריע בין המקרים. היא אמרה שאין לנו "עניין משותף") וזה פשוט עבר, והתחלתי להסתכל על גברים. בכלל יש לי דפוס של "אהבות בלתי מושגות", אבל היום זה מתמסמס לי די מהר כמובן בניגוד לגיל 14.

אתה צודק בהשערתך, ואני לא חושבת שיש פה עניין של צודק או טועה, כל אחד צודק לפי גישתו והשקפת עולמו. זו העדפה שלי לסבול מאשר לקחת כדורים, למרות שלא מסכימים איתי

נראה לי שאתה מקבל מחמאות מלא-טרולים

(תודה שהזכרת שאני לא זרה פה ) או שהקבועים כבר מקבלים אותך כמובן מאליו...

 

[מריוס זכריה]

צודקים. אני באמת מובן מאליו

נו, גיל 14... 16... הכל עוד פתוח ואינסופי. ובכל זאת, גיל די נורא. אני חושב שבגילאים האלה המון אנשים סובלים נורא (אם אפשר לקרוא "בן אדם" ליצור מחוצ'קן ומתבגר עם זיפים של אפרוח או נייר טואלט בחזייה...)

אבל זה הקטע: את התוודית על רגשותייך, וזה איפשר לך ללכת הלאה. קצת לב שבור, ואחר כך הכל בסדר. אבל אם היית נתקעת שם - את יודעת כמה אנשים עדיין תקועים באיזו אהבת עבר, או פנטזיה על אהבת עבר? הרי אי אפשר לנצח פנטזיה. הדרך היחידה להתגבר עליה היא לממש אותה...

עניין הכדורים הוא בהחלט עניין אישי. אבל יש מקרים שזה די נחוץ (ואני כמובן רק ממליץ, במקרה כזה, להתייעץ עם פסיכיאטר). קחי למשל מישה/י שהוא OCD. המח שלו כל הזמן טוחן מחשבות, יום ולילה. גם בטיפול מאוד קשה לעבוד עם האנשים הללו. הם יכולים פגישה אחרי פגישה לדבר בלי סוף ולא לשמוע כלום ממה שנאמר להם. לא תהיה שום שיחה של ממש, ולא ממש אפשר להפסיק אותם. אז במצב כזה הצעד החכם יהיה לבקש עזרה פסיכאטרית, על מנת לאשפר לטיפול להתרחש.

או אנשים שמגיעים לרמת דיכאון שהם לא מסוגלים לצאת מהבית, לא לעבודה, ואפילו לא פגישה טיפולית. יש הרבה דוגמאות. אבל כמובן שלא כל מקרה הוא מובהק. אבל אם עולה חשד בצורך בטיפול תרופתי, כדאי מאוד ללכת פעןם אחת לפגישה עם פסיכיאטר (רצוי פרטי, שיקדיש שעה שלמה ולא 10 דקות), לשמוע חוות דעת, לשאול את כל השאלות על התמכרות כן או לא, תופעות לוואי וכולי - ואז להחליט כן או לא, על סמך הבנה ולא על סמך דיעה קדומה (ואני כאן לא מדבר עליך אישית).

לילה טוב!

 

[נומלה]

יש שם גם סקס לקרת הסוף

סרט נהדר.

 

[נומלה]

לקרת=לקראת

 

[מריוס זכריה]

וואלה?

בושה וחרפה... לא יפה.
אז מה, אני לא היחיד שראה את הסרט?
האמת היא שזה מזכיר לי שחצי משנות העשרים שלי ביליתי בסינמטק... אוח אוח אוח... איזה כיף היה... נו טוף. גם הנוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם. אוח, הגב... אאוץ'.... אייי. [ סתאאאאם]

 

[Ricca]

כן.. לדעתי זה הרס את הסרט.

 

[מריוס זכריה]

רק למען הרקורד:

כשכתבתי "בושה וחרפה" זה היה באירוניה.

אין לי בעיה שאנשים בגירים מכל מין, גזע גיל ושייכות מפלגתית יזיינו זה את זה בכל צורה, מבנה ומספר שמתאים להם. אני לא רואה במין שום דבר מלוכלך, שמקלחת טובה לא יכולה להוריד אחר כך. ואני לא חושב שיש איזה כללים במין, חוץ מהכלל של הסכמה הדדית.

אבל אולי באמת זה הורס את הסרט. צריך לראות אותו שוב. ממילא כל כך הרבה סרטים מהשנים ההם לא שרדו את השנים.

 

[Ricca]

אני גם לא רואה במין שום דבר מלוכלך..

אבל הוא קטין.. והיא זקנה..

שמע.
לא אימג' שאתה רוצה שילווה אותך אח"כ כמה ימים.

 

[ירח לא נופל סתם]

אני דווקא עושה מאמצים בכיוון ההפוך

ניסיתי אין ספור פעמים לעשות נתק. דהיינו, כשהיא פונה אלי בעבודה לא לפתח איתה שיחות, לא פונה אליה מיוזמתי ולא נקלעת איתה
לסיטואציות אינטימיות בהן רק שתינו לבד (זוה קורה כשהיא מציעה לי טרמפ הביתה השכם והערב).

עמדתי בזה לתקופה קצרה ואז שוב חזרתי לסורי וחפשתי את קרבתה.

גם עכשיו אני מנסה נתק. חולפים ימים שלמים ואנו לא משוחחות, אלא רק מתראות. אבל זה קשה. ולכן להתנתק ממנה פרושו לעזוב
את מקום העבודה. מחיר גבוה מאד לשלם.

אולי אנסה את עניין הטיפול שוב. מכירים מטפלים מומלצים?

 

[מריוס זכריה]

תשמעי

בנהיגה למדתי שאם או אפשר לצאת ברוורס, אולי כדאי לנסוע דווקא ישר.
את מנסה כבר הרבה זמן להתנתק. זה לא הולך. בדוק.
לכן נסי את עצתי מקודם: סעי קדימה. דברי איתה.
קודם כל, אין לך מושג מה יכולה להיות התוצאה. אולי תופתעי?
שנית, עצם המעשה שלך ישנה את המציאות, גם מבחינתה, כי עד היום את בסה"כ בחורה שאין לה אומץ לעמוד מול האמת. כשיהיה לך אומץ - המצב יהיה שונה.

מבחינת התוצאות, מה המחיר? נגיד שתפסידי את העבודה. האם לא שווה לך להחליף מקום עבודה, על מנת להזניק את חייך קדימה? הרי אנשים מחליפים עבודה הרבה פעמים במהלך חייהם. ודווקא מקומות שנראו כמדהימים, יכול להתגלות אחר כך שהם היו בעצם תקיעה עצומה, מבחינה מקצועית, ושיש חיים מחוץ לביצה הקטנה והמוכרת.

ובאמת, אם את לא מוכנה לשלם מחיר של החלפת מקום עבודה, אז לא באמת יש לך רצון לצאת משם. ואז אנחנו סוגרים מעגל, וחוזרים לתגובה הראשונה שלי, שטענה שבעצם את לא רוצה לצאת משם.

ואת יודעת מה? גם זה לגיטימי! אלו החיים שלך, והבחירות שלך, ואף אחד (כולל כולם) לא יודע יותר טוב ממך מה טוב ונכון לך.

 

[ירח לא נופל סתם]

חייבת להוסיף משהו

במהלך 5 שנות עבודתי והקשר עם האישה הזו, יצאתי עם בחורים. אחד אפילו ממש מצא חן בעיני, כולל משיכה פיזית כמותה לא ידעתי קודם והכל.
כנראה שיש לי מקום בלב לעוד אנשים ואני לא נמנעת מקשרים רומנטיים.
הקשר עם הבחור הנ"ל הסתיים ביוזמתי מאחר והוא לא היה רציני. דהיינו, רצה להפגש אחת לשבוע ולי זה לא הספיק.
מה שאני מנסה לומר הוא שיש בי נכונות להכיר ולצאת, ואני מבינה שמשפחה לא אוכל להקים עם האישה הזו.
אבל כן, כמו שהיטבת להגדיר זאת, הפנטזיה המתוקה מול המציאות האכזרית..

 

[מפלצת או ילדה]

יקירה

את זועקת בכל פוסט נוסף - טיפול!
את בסינדול עצמי עמוק
את נעולה על להחזיק בפלונטר הרגשי ולאפשר לו להציף אותך
את משתוקקת לזכות באהבה של אובייקט בלתי מושג ונתלית על כל סימן בשטח שמאפשר לך להזין את הפנטזיה הזו

אם את סטרייטית וגם אם לסבית בהכחשה, יש שם אישיו הורי חזק לא פתור אצלך. זה לגמרי קשר כזה, עם דמות סמכותית בלתי נגישה שנוגע לא נוגע, ולך עדיין אפס מודעות
לגבי הידיים ורגליים של התחושות האלה שהקשר הזה מעורר אצלך.

יכול להיות שטיפול נתפס אצלך כמקום 'לשנות אותך'. תנוח דעתך. אין שום טיפול שממנו יוצא אדם חדש ואחר לגמרי. זו עדיין תהיי אותה את, רק הרבה יותר רגועה, מודעת ומבינה את עצמך
ועם קצת מזל גם מצליחה לנהל את הרגשות טוב ויעיל יותר.
שווה לתת לזה סיכוי, אלא אם את נהנית באופן סמוי מהמלכוד הזה.

 

[מריוס זכריה]

ברור שהיא נהנית מהמצב

אין לה שום עניין לשנות אותו.
היא לא רוצה לעזוב את העבודה.
הא לא רוצה לנתק את הקשר.

נהפוך הוא. היא רוצה עצה קונסטרוקטיבית איך לחזק את הקשר, לא איך לבטל אותו או להחליש אותו.

וכמובן שכל הכותבים, כולל החתום מטה, חושבים שזה מצב בעייתי ומזיק. לכן מסתבר שהיא לא תמצא כאן עזרה.

אין מה לעשות. אלו החיים שלה.

 

[מקיאטו שלו]

אכן כן.

 

[ירח לא נופל סתם]

אני לא נהנית, אני סובלת.