אהבה בעבודה

[ירח לא נופל סתם]

אהבה בעבודה

שלום לכולם,
מקווה שאני פונה למקום הנכון.
אני בחורה צעירה בת 30. מעולם לא היתה לי זוגיות ארוכה של יותר ממספר חודשים על אף
שאני בעלת השכלה, מקצוע ועבודה טובה וגם נראית טוב.
מעבר לבעיה של הזוגיות שאני מרגישה שיש לי חסימה בתחום הזה, יש לי עוד בעיה.
אני סוג של 'נעולה רגשית' על המנהלת שלי בעבודה. היא אישה מבוגרת ממני ב-30 שנים
ואני מאד אוהבת אותה, מן אהבה רוחנית כזאת. אני מעריכה אותה מאד, ויש ביננו קשר
טוב עם ניתוקים פתאומיים. אני יודעת שגם היא אוהבת אותי, אבל אני למשל רוצה קשר איתה
מחוץ לשעות עבודה ושממש נהיה חברות, והיא כל הזמן שמה מעצורים ולא מאפשרת זאת.
אני מרגישה שרגשית היא ממלאת את ראשי וליבי, ולמרות שהיא מצידה גם אוהבת, זה לא באותה רמה שאני מרגישה אליה.
אני לא יודעת מה לעשות.. אם יש כמה ימים שאני לא רואה אותה או לא מדברת איתה, זה משפיע לי
על המצב רוח ואני מסתגרת בתוך עצמי עד כדי כך שבעבודה שואלים אם קרה לי משהו.
יש לציין שזו לא אהבה מינית אלא יותר רוחנית.

מה תוכלו לומר ואיזו עצה תייעצו לי? זה מקום עבודה שאני עובדת בו 4 שנים וכרגע זו לא אופציה לעזוב וכל עוד אני ממשיכה לראות אותה הניתוק ממנה יהיה קשה לביצוע

 

[גארוטה]

אולי זו רק אני

אבל זה לגמרי לא נשמע כמו 'אהבה רוחנית'. כל התיאורים שלך עד כמה את אוהבת
אותה, כמה היא ממלאת את ליבך וראשך, כמה השפעה יש לה עלייך ואיך מצב הרוח שלך
תלוי ביחס שהיא נותנת או לא, הצורך שלך בקשר מעבר לשעות העבודה, הכל ביחד וכל אחד
לחוד קצת רחוקים מלתאר קשר כזה כ'אהבה רוחנית' שלא לדבר על פער הגילים העצום.
הפסיכולוגיה בגרוש שלי היא, שאו שאת מתכחשת לזה שזה הרבה יותר מרוחני וזה בסדר
וסבבה לגמרי, רק מפחיד אותך להודות, או שהיא בדמות שלה ממלא אצלך איזשהו חסך.
בכל מקרה, מכאן זה נראה כמשהו על גבול האובססיה וכדאי מאד לטפל בזה ברצינות לפני שתפגעי.

 

[ירח לא נופל סתם]

רוחני הכוונה לעוצמתי

אני לא מפחיתה ברמת האהבה שלי אליה, רק התכוונתי לומר שאין משיכה פיזית. כלומר, אני בסך הכל מחפשת את קרבתה
וחברותה וזה לא שהיא מראה לי משהו אחר. גם היא על פי הבנתי מעונינת בקשר. רק אולי לא חברי, כי שוב, היא בסמכותה, נמאת מעלי ואני כפופה אליה.
הדרך לטפל בזה מבחינתי היא או לדבר איתה על זה ולשמוע ממנה באופן חד וחלק שהיא רוצה ניתוק (מה שהיא לא תגיד לי לעולם),
או להחליט לבד על ניתוק (וזה יהיה קשה כי אני ממשיכה לראות אותה, אני ארצה ואם לא).

אז מה עושים?? לא מאמינה בטיפול פסיכולוגי, ניסיתי ולא עזר.

 

[גארוטה]

העובדות הן כאלה

היא הבוסית שלך ולכן נמנעת מקשר מעבר לשעות העבודה.
את אוהבת אותה וזקוקה לקשר איתה ברמה כזו שחוסר קשר משפיעה עליך נפשית.
לעזוב את העבודה את לא מעוניינת,
להוציא ממנה 'לא' את בטוחה שלא יקרה.
בעצם הכנסת את עצמך למבוך שאין ממנו דרך החוצה כי גם בטיפול את לא מאמינה (וברור לך
שללכת לטיפול כשאת מראש לא מאמינה זה מתכון בטוח לכך שהוא לא יצליח).
אז מה כן? לא יודעת, באמת. אולי תתחילי למלא את הזמן שלך בדברים שהם מעבר לבית-עבודה-בית,
תעסיקי את עצמך, תצאי עם אנשים בני גילך ותפסיקי להגיד לעצמך שיש לך חסימה בזוגיות כי זו לגמרי
אמונה שמגשימה את עצמה.

עדיין אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך למה הצורך הנואש הזה בקשר איתה.

 

[ירח לא נופל סתם]

את צודקת.. אני במלכוד.

גם לה יש צורך בקשר איתי (לא נואש, אבל צורך) ומה זה משרת אצלה אין לי מושג. (וגם לה אין זוגיות אם זה משנה משהו).
אם היא היתה יותר ברורה והחלטית, זה היה מקל עלי אך זה לא המצב..

 

[גארוטה]

אולי לפני שאת

מתעסקת במה זה משרת אצלה תעני לעצמך מה זה משרת אצלך???

 

[ירח לא נופל סתם]

בגלל שהיא המבוגרת מבין שתינו

ויש לה יותר נסיון חיים.. מוזר לי שהיא לא מבינה מה מתרחש כאן וממשיכה ליזום קשר, גם כשאני מנסה להתנתק.
מה זה משרת אצלי? צורך בחום ואהבה. וגם יש לנו נושאי עניין משותפים ודעות דומות (חיבור אינטלקטואלי). בטוחה שאם היינו נפגשות שלא במסגרת העבודה, היינו הופכות להיות החברות הכי טובות.

 

[נומלה]

היא וההחלטות שלה לא קשורות לענין

את זו שצריכה להחליט לגבי עצמך. גם אם את נואשת לקשר איתה תתחילי לעשות דברים נוספים כפי שגארוטה אמרה לך. גם אם את משתוקקת אליה עדין את יכולה לצאת לסרט עם חברים אחרים, וובלות את זמנך החופשי בצורה כזאת שלא תשאיר הרבה זמן להתעסקות אובססיבית בהזדקקות הנואשת.
אגב ממה שאת כותבת, נראה שהיא מאוד החלטית ומאוד ברורה. עובדה. היא לא נפגשת איתך מחוץ לעבודה.

 

[ירח לא נופל סתם]

לגבי פגישות מחוץ לעבודה,

זה לא מדויק. קרה מקרה שהיא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא איתה אחרי העבודה, לאיזה ארוע פוליטי (אבל הלכנו ישר אחרי העבודה, זה לא שקבענו במיוחד). אבל זה קרה פעם-פעמיים, לא יותר.
אגב, היא גם אמרה פעם לאחת העובדות במשרד שיש כאלו בעבודה שהיא היתה רוצה לצאת איתן לבלות מחוץ לשעות העבודה, אבל בתור מנהלת היא לא יכולה.

אני יוצאת לבלות ונפגשת עם חברות, אבל תמיד תמיד אני חוזרת לאותה נקודה של כשאני רואה אותי בעבודה, כל הרגשות מתעוררים.

 

[niva99]

כתבת בכותרת - אהבה בעבודה

ממה שמסתמן מתוך דבריך זהו קשר של הבנה עם גבולות מאד ברורים (לפחות מצידה).

יש ביניכן פער של 30 שנה מה שאומר שהיא אשה כבת 60.
האם היא עונה אצלך על חסך אימהי?

 

[ירח לא נופל סתם]

לגמרי לא חסך אמהי

זה יותר הרצון שלי לאהוב אותה ולהעניק לה מעצמי, כי היו לה חיים לא קלים והיא אישה כל כך טובה ומיוחדת. והרצון שלי לפתוח אותה
כי היא לא משתפת בעולמה הפנימי (גם לא חברות מחוץ לעבודה).
אני מרגישה שגילויי האהבה שלי כלפיה משמחים אותה באיזשהו מקום.

 

[גארוטה]

את סותרת את עצמך

קודם זו היה הצורך שלך בקשר איתה מתוך אהבה רבה עד למצב שנתק קטן
גורם לך לשינוי במצב הרוח ומשפיע על ההתנהלות היומיומית שלך ועכשיו זה בעצם
צורך לנתינה למישהי שחייה לא היו קלים ואת באהבתך תגאלי אותה ממשהו לא ברור.
את מבלבלת בין הצורך שלך להיות איתה לבין הצורך שלה להיות איתך גם ההסבר הזה
לא עונה באמת על השאלה שאת ממשיכה להתחמק מלענות עליה (לעצמך לפחות)
מה הקשר המעט אובססיבי לאשה שגילה כפול מגילך ממלא אצלך?

 

[ירח לא נופל סתם]

האם אי אפשר לחוש חיבור גם כשיש פער גילאים?

לא חסרות דוגאמות לחיבורים כאלו שמצליחים.

זה לא שאין לי חברות וחברים בני גילי.

אנחנו מרגישות נח זו עם זו ויש לנו כאמור נושאי עניין משותפים. מה כל כך רע בלרצות לשמור על הקשר הזה?

 

[גארוטה]

בטח שאפשר

ואין בזה שום רע אלא שאת הצגת אותו ככזה את פנית והצגת את הקשר הזה כבעייתי

אני מרגישה שרגשית היא ממלאת את ראשי וליבי, ולמרות שהיא מצידה גם אוהבת, זה לא באותה רמה שאני מרגישה אליה.
אני לא יודעת מה לעשות.. אם יש כמה ימים שאני לא רואה אותה או לא מדברת איתה, זה משפיע לי
על המצב רוח ואני מסתגרת בתוך עצמי עד כדי כך שבעבודה שואלים אם קרה לי משהו.
יש לציין שזו לא אהבה מינית אלא יותר רוחנית.

מה תוכלו לומר ואיזו עצה תייעצו לי? זה מקום עבודה שאני עובדת בו 4 שנים וכרגע זו לא אופציה לעזוב וכל עוד אני ממשיכה לראות אותה הניתוק ממנה יהיה קשה לביצוע

 

[מריוס זכריה]

להזכירך

את זו שנכנסה לפורום ששמו "זוגיות במשבר".
לא זוכר שגררנו אותך לכאן בכח.

אין שום אם בקשר חם ואוהב, אפלטוני או לא אפלטוני, עם אישה בשום גיל (מעל 18). אבל אם הכל בסדר, למה את פה?

וזה עוד לפני ששאלנו למה מעולם לא הייתה לך זוגיות מעל כמה חודשים (וגם זה בסדר גמור מבחינתי, אם זה בסדר מבחינתך).

וכן. כמובן שיש קשר בין הדברים. לא בהכרח סיבה ותוצאה, בוודאי קשר יותר מורכב. אבל זה כבר שייך לתחום ההוא שאת לא מאמינה בו.

 

[מריוס זכריה]

אין שום אם=אין שום רע

 

[ירח לא נופל סתם]

לגבי טיפול

אני כן מאמינה בטיפול וכאמור ניסיתי כמה פעמים וזה לא צלח.

למה לא היתה זוגיות מעל כמה חודשים? בדרך כלל הצד השני לא רצה המשך מכל מיני סיבות. יכול להיות גם שבחרתי לי בני זוג
שידעתי שזה לא יימשך לאורך זמן איתם.

פניתי לפורום לא כי אני חושבת שהקשר הוא רע, אלא כי הוא השתלט עלי. במהותו הוא ידידות יפה. זו בטח לא אשמתה שאני כזו.

 

[מריוס זכריה]

ומה היית רוצה? מה המטרה שלך?

 

[ירח לא נופל סתם]

לא לאבד אותה אבל במקביל ליצור עוד קשרים.

 

[מריוס זכריה]

יכול להיות שזה לא אפשרי

אם (ואני מדגיש: אם!) היא יושבת אצלך על המשבצת של האהבה העמוקה, אז המשבצת הזו תפושה. כל מה שאת יכולה לעשות זה רק למצוא גברים שישלימו את החלקים החסרים - מין סטרייטי, חברה צעירה, תאימות חברתית, משפחה וילדים. אבל אהבה שלמה זו לא תהיה, כי אהבתך נתונה לאדם אחר. אדם שייכנס למערכת יחסים כזאת מתוך אשליה שאת פנויה, יווכח sooner or later שאת לא, וילך משם, גם אם הוא לא ידע להגדיר את זה במלים הנכונות.

השאלה "מה זו אהבה", ואיזה צורות שונות היא יכולה לקבל - אינטימיות, מיניות, הורות, חברות וכולי - היא שאלה פילוסופית מורכבת שאין טעם להיכנס אליה כאן. למשל, האם זה שאת לא נמשכת אליה מינית אומרת שזו לא אהבה? לא בטוח. אז אני אומר שמצד אחד האהבה היא משוג מאוד נזיל וגמיש, ומצד שני, כמו שאומרת מירי מסיקה ב"כוכב נולד"

"כשזה זה, זה זה" (זה עובד יותר טוב עם ליפסטיק והרבה אייליינר, אבל נקווה שאת מבינה). אז אם זה זה - זה זה, ואין מקום למשהו אחר בלב שלך.

את יודעת, אחד הסרטים המדהימים שגדלתי עליו נקרא "הרולד ומוד". זה סרט אנגלי על נער בן שבע עשרה, בן אצולה אנגלי, שמבלה את ימיו בנסיונות התאבדות שהם בעיקר ראוותניים ודרמטיים, אבל לא מצליחים למשוך את תשומל ליבה של אמו האצילית והקרירה. הנער הזה מכיר אישה זקנה, יהודיה, ניצולת שואה, עם מספר על היד, ויש ביניהם רומן מופלא! זה סרט מדהים, ואני מספר לך את זה כי אני באמת מאמין שלא צריך להיות מרובע, ואהבה יכולה לבוא בכל פורמט, ולא צריך "ךתקן" אותה כי היא לא עומדת בנורמה החברתית. המבחן הוא תמיד זה: האם טוב לך שם? האם זה מה שאת רוצה? האם זה מספיק. למשל, האישה שמאוהבת בגבר בגיל הנכון, רק שהגבר הזה קצת נשוי. אם היא מוכנה לחיות ככה, וזה מספיק לה, אז זה מספיק. אבל אנחנו יודעים מה קורה: באיזה שהוא שלב זה כבר לא מספיק. וגם אז יש הרבה פעמים נסיונות לבנות משולש, להוסיף לגבר הנשוי גם אחד פנוי, עם קצת פחות תקושה אבל שתהיה כבר משפחה. וגם זה לרוב לא עובד.

אני אומר שאם לאדם יש בעיה רצינית, כדאי להכיר בה, ואז ללכת עם הראש בקיר על מנת לפתור אותה. כמה זמן שיקח, ואיזה אמצעים שיקח. אל והחיים שלנו, וחבל לבזבז אותם על פיספוס. אולי את צריכה לקחת את האהבה הקצת מוזרה שלך צעד קדימה, להביא אותה לשיא, ואז יהיה פיצוץ שישחרר אותך? זו גם דרך פתרון.