סטיגמות, סטריאוטיפים ואהבה
קראתי את הסיפור, חשתי שמחה קטנה בלב. שמחה, כי נהדר לקרוא -כל פעם מחדש- על אהבה עזה. אחותך אוהבת מישהו, הוא אוהב אותה, אהבתם כנראה טובה וחזקה -וזה העיקר. כל השאר טפל. טפל משום שהוא נובע מסטריאוטיפים וסטיגמות -ואין בינן לבין אהבה מאומה. תפקידם של הורים לחנך ולגדל, לדאוג לצרכים ולכוון. תפקידם לאהוב. תפקידם אינו להכתיב, בוודאי לא להכתיב ללב. לפני אחותך שנים רבות, השאלה אם כל חייה תחיה כדי לרצות אחרים או שתחיה תוך סיפוק צרכיה הנפשיים. להורים צרכים נפשיים משלהם, השאלה אם זה תפקיד הבת שלהם לספק אותם. הגבר אותו היא אוהבת, לא בגד, לא בגד באמונה. אין שום סיבה בעולם שיסתובב עם שלט ברחובות בו כתוב שהוא גרוש. הוא לא שיקר לשאלתה בנדון, הוא התחמק מלהעלות את הנושא כל עוד לא נשאל, ודי מובן וברור מדוע בחר כך. משעלו יחסיהם לפסים רציניים יותר, משעלה הצורך להעמיק, הוא סיפר לה את האמת. איני רואה כאן כל בגידה, גם לא בגידה באמון. אני רואה כאן אדם, שהחליט לשתף בשלב מסויים את אחותך בקורותיו, כאשר העיתוי היה המתאים ביותר מבחינתו וללא הטעיה.כנראה שאחותך נדבקה במידה מסויימת מראיית העולם של ההורים, בכך שהיא רואה את העניין כל כך משמעותי, לדעתי שלא בצדק, אולם, בהבדל מהם, ידעה לשכוח פרט זה ולהתעלות מעליו, ולדעתי בצדק כך עשתה. עכשיו, משיושרו ההדורים בינהם בנושא, נותרה בעיית ההורים. את כותבת שאתם משפחה חמה, איני יודע אם משפחה אוהבת. הורים שאהבה שורה במעונם, יודעים לייחס לאהבה את החשיבות שצריך לייחס לה. אם אוהבים הם, עליהם לדעת עד כמה האהבה חשובה. אם אוהבים הם, עליהם לדעת כמה אהבת אמת נדירה. וכדבר כל כך נדיר, כל כך חשוב, לא מוותרים על אהבה בגלל סטריאוטיפ או סטיגמה. נכון, אהבה בלבד אולי אינה מספיקה. חסרים כאן כמה פרטים, כמו כבוד, הערכה, שוויון, חברות, קרבה, הבנה ומשיכה -שאלה הם מרכיבים הכרחיים בנוסף לאהבה על מנת שהתתבשיל יצליח. בתקווה שכל אלה קיימים בין השניים, ולא מדובר רק על הידלקות-הורמונאלית, בתקווה שאכן מצאה אותך את האדם איתו היא יכולהלממש אהבתה, מאבדת דעתם של הסובבים אותה מחשיבותה. לא הם הולכים לחיות את חייה. עליה ועליה בלבד לחיות את חייה. לא הם שמרגישים את הבדידות בהעדר אהבה, לא הם שמרגישים את הצורך באהבה ולכן גם לא הם אלה שיודעים לזהות מתי מקבלים מענה על כל אלה ובוחרים בן זוג. משבוחרים בן זוג, משבוחר הלב, אין שום חשיבות לצורך קיום מימשו האהבה בכל הפרטים הטכניים. נכון, הפרש גילאים, מצב משפחתי שונה, רקע שונה, נסיון חים שונה, מצב כלכלי רעוע, השכלה שונה, כל אלה מכשלות אשר בעזרת אהבה אפשר להתגבר עליהם.חלק מהדברים יכולים להקשות על החיים, אבל נראה לי עצוב מאד שאדם יבחר לוותר על אהבה בגלל מכשלות שכאלה בדרך מימושה. במילים אחרות, יהיה עצוב מאד אם אחותך תוותר על אהבתה בגלל נתונים טכניים שכאלה. הורים שמאלצים בת לוותר על אהבה כי בן הזוג אינו משתכר מספיק, או בגיל לא מתאים, או עם רקע שונה, אולי עושים זאת מתוך דאגה מפני המכשולים, אבל בדאגתם דורסים ודורכים על אושרה של הבת שלהם. אלה הורים-על תנאי. אלה הורים שמכתיבים, אלה אינם הורים שממלאים תפקידם לייעץ, להדריך, לכוון, לאהוב ולקבל. אם תאלץ לוותר על אהבתה, ולעולם לא תמצא אהבה אחרת שכזו, רק בגלל הלחץ שלהם, הרי שהם פשעו כלפיה. לאור דעתי כפי שהבעתי עד כה -וזו אינה דיעה של ביל מקצוע- לי אין ספק שעל אחותך ללכת לפי ליבה. אם תווצר בעיה עם ההורים, זו בעיה נפרדת, בה יהיה צריך לטפל בדרך אחרת, ואולי ללא הצלחה, אבל באמת שזה פחות חשוב. הם לא יוכלו להוות תחליף לאהבתה, לא יוכלו למלא צרכיה, רק מי שבחר ליבה יוכל לגרום לה להיות מאושרת, ותפקידה לעשות הכל למען אושרה. לו דעתי נשמעה, הייתה מקבלת אותו בזרועות פתוחות, לא מייחסת חשיבות לעיתוי בו סיפר לה, וצועדת יחד איתו לעתיד של אהבה. ההורים זה סיפור אחר.