קראתי בנשימה עצורה,
אתה כותב מאוד יפה. אני מסכים איתך בזה שמרבית האנשים מסננים מתוך מה שאתה אומר רק את מה שנוגע להם, ורוב הזמן עוסקים בעצמם בלבד. אנשים מאוד נוטים לבקר אחרים, בעיקר אגב לדעתי במקומות בהם הם לא שלמים עם עצמם. אז איך מתמודדים עם זה? יש לי שתי תשובות שמצאתי לעצמי 1. אם תשים אנשים במקום שבו האוכל נמצא בצמצום (למשל כמו בתכניות ריאליטי פופולאיות), הם יריבו על האוכל, וככל שהתנאים יהיו קיצוניים יותר, הם יריבו יותר ויהיו מוכנים לפגוע יותר אחד בשני. האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיפגעו אחד בשני בלי גבול בשביל קצת אוכל? לא, זה רק היבט אחד של הטבע האנושי שמתהטא בתנאים מסויימים. בצבא אנשים מקריבים את חייהם לעמן הזולת (קח את סיפור רועי קליין והרימון). האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיקריבו את חייהם למען הזולת? לא, גם זה רק היבט אחד. אנשים הם חיה מורכבת, ויש בהם הרבה התנהגויות שבאות לידי ביטוי בנסיבות שונות. האינטרסנטיות שאתה מדבר עליה היא רק פן אחד. אנשים אם לא אינטרנסטים או אלטרואיסטים. הם גם וגם. 2. אנשים כן מקבלים תגמול על להיות "טובים יותר" לזולת. גם מהשיקול האגואיסטי שככה הם יקבלו יותר עזרה כשייצטרכו, וגם כי פשוט זה עושה להם טוב על הנשמה. לכן גם אם הם אגואיסטים בבסיסם, הם ינהגו לעיתים באופן אלטרואיסטי. לא הייתי קופץ למסקנה שזה תמיד היה ככה עם החברים שלך. היו ליחסים איתם הרבה פנים, תמיד היו בעיות אבל גם הרבה דברים טובים, ועכשיו היחסים קצת משתנים ופתאום אתה זוכר יותר את הדברים הרעים ופחות את הטובים. קשרים בין אנשים משתנים, זו אמת עצובה, אבל מי אמר שהחברויות הכי גדולות הן אלה שנמשכות לנצח?