אדם לאדם זאב?
- פותח הנושא try me1
- פורסם בתאריך
פרפרי אהבה
New member
זה לא חדש, במיוחד לא בחברה התחרותית
שלנו. נהיה כל כך נדיר שאנשים נחמדים זה לזה, שדבר בסיסי כמו לומר שלום לשכן, או לומר שלום כשעולים לאוטובוס שלא לדבר על יותר מזה-הופך להיות משהו תמוה ביותר. רוצה לשתף למה בחרת לפתוח הודעה עם כותרת כזאת
שלנו. נהיה כל כך נדיר שאנשים נחמדים זה לזה, שדבר בסיסי כמו לומר שלום לשכן, או לומר שלום כשעולים לאוטובוס שלא לדבר על יותר מזה-הופך להיות משהו תמוה ביותר. רוצה לשתף למה בחרת לפתוח הודעה עם כותרת כזאת
הסיפור שלי
אני באמצע שנות ה20. מאז שאני זוכר את עצמי, אני בנ"א די מבודד. אני חושב שאני די סיפור של ברווזון מכוער. ואולי רק מגיל 20 התחלתי להיות יותר מודע לעצמי. להתנהגות שלי. בגיל צעיר הייתי חנון מהסרטים. עד עכשיו כיצא לי לשמוע כמה אנשים שאומרים שאני חנון נחמד. אני בחור חברותי. אני מכיר ומדבר במהלך היום עם הרבה אנשים. הרבה אנשים מסביבי אומרים לי שלום. שואלים לשלומי. ההכרות שלי היא רוחבית. אני מכיר הרבה אנשים. אבל אף אחד מהם אני לא מחשיב חבר קרוב. העניין הוא שתמיד אני בהליכה על חבל דק בין נסיון למצוא חבירם טובים. שהולכים איתך באש ובמים לבין ההתבודדות אחרי הפגיעה מאנשים שחשבת שהם החברים הטובים שלך. בחטיבה - לא היו לי הרב חברים. אז זה אולי הציק לי מדי פעםץ אבל לא יותר מדי. בתיכון- היו לי חברים ברמה של יציאות בסופ"שים. זה היה נחמד. כי הרגשת שייך. הרגשת שאתה יוצא כמו כולם. בצבא- הרגשתי מהר מאוד שהאנשים שעבדתי איתם חברים שלך מכרח המציאות והמקום. חלקם היו אפילו תחרותיים ברמה שהפריעה ליצור איתם קשרים. דווקא בצבא למדתי להעריך ולהעריץ הרבה אנשים. אני אוהב שיש דמויות שאני יוכל לשאוף אליהן ברמה אישית ולנסות להתנהג כמותן. העניין הוא שגם שם- אחרי תקופה. איש איש לדרכו הולך. טיול אחרי צבא לא עשיתי. כי לא היה לי עם מי. בכלל גם בחופשים אני לא עושה יותר מדי- שוב כי אין עם מי. אני מאמין שאם אנסה אצליח למצוא מישהו להסתובב איתו. אבל אני מרגיש שזה כדי לצאת ידי חובה. באונ' - אנשים נמשכוא לי מהר. מצליח בלימודים. נראה בסדר גמור. דומננטי במידה מסוימת. הרגשתי אופריה. אנשים גם ברמה אינטלקואטלית גבוה. הרגשתי שהם עוזרים לי. שאני רץ איתם קדימה. זו בדיוק ההרגשה רציתי שתמשיך. קרה נקודת מפנה. איזה משולש רומנטי שגרם לי להתנתק מהחברים שלי. אבל באותו זמן גם התפקחתי. היה כ"כ קל לאותם חברים לעזוב. תוך שניה הכל התפרק. מעבר לכך הרגשתי גם - שכולם כופיי טובה. היינו בקשר הדוק מאוד מאוד במשך שנתיים ופתאום כל אחד לעצמוץ או לפחות מסתודדים בקבוצות קטנות. זוגות. לרגע נפל לי האסימון שאולי תמיד זהה היה ככה. אנשים שמחים לקבל ממך עזרה אבל יש להם תירוצים בכמויות למה הם לא יכולים לעזור לך כרגע אנשים שמחים לדבר על עצמם. אבל כששואלים לשלומך ואתה עונה בכנות. רואים שהענייים שלהן מטיילות ולא באמת מתרכזות בך. אנשים אלופים בלבקר אותך. (אפילו על זה שאתה מנומס מדי. או נחמד מדי). אבל לרגע לא ישימו לב שהם עושים בדיוק מה שהם אומרים לך לא לעשות. אנשים לא מהססים לקבוע איתך תוכניות ולבטל בדקה ה90. לא מפחדים לנצל אותך בש"ב. אבל לא יגידו לך אם ימצאו טעות. הם נוברים ממה שאתה אומר רק מה שאקוטי לגבי המצב הספציפי שלהם. הם מסתכלים עליך רק בתור תועלת אישית. מה תמצח לי מהקשר עם אותו בנ"א. אני לא מתחסד. אני גם פועל מאנטרסים. השאלה- האם כך זה צריך להיות? אני מנסה פעמים רבות להסתכל על עצמי מהצדץ האם אני מקטלג וביקורתי מדי כלפי וכלפי הסביבה? יצא לי לחשוב- אם אני הייתי אדם זר. האם היה לי קל להתחבר עם אני הנוכחי? האם הייתי סולד מאני הנוכחי באיזו צורה? נבהל? קשה לי לענות על השאלות האלה. אבל אני מאמין שאם התשובה עליהן הייתה כן- אז לא הייתי מכיר כ"כ הרבה אנשים. מצד שני- ההכרות שלי היא רוחבית. ועובדה שאין לי חברים טובים.
אני באמצע שנות ה20. מאז שאני זוכר את עצמי, אני בנ"א די מבודד. אני חושב שאני די סיפור של ברווזון מכוער. ואולי רק מגיל 20 התחלתי להיות יותר מודע לעצמי. להתנהגות שלי. בגיל צעיר הייתי חנון מהסרטים. עד עכשיו כיצא לי לשמוע כמה אנשים שאומרים שאני חנון נחמד. אני בחור חברותי. אני מכיר ומדבר במהלך היום עם הרבה אנשים. הרבה אנשים מסביבי אומרים לי שלום. שואלים לשלומי. ההכרות שלי היא רוחבית. אני מכיר הרבה אנשים. אבל אף אחד מהם אני לא מחשיב חבר קרוב. העניין הוא שתמיד אני בהליכה על חבל דק בין נסיון למצוא חבירם טובים. שהולכים איתך באש ובמים לבין ההתבודדות אחרי הפגיעה מאנשים שחשבת שהם החברים הטובים שלך. בחטיבה - לא היו לי הרב חברים. אז זה אולי הציק לי מדי פעםץ אבל לא יותר מדי. בתיכון- היו לי חברים ברמה של יציאות בסופ"שים. זה היה נחמד. כי הרגשת שייך. הרגשת שאתה יוצא כמו כולם. בצבא- הרגשתי מהר מאוד שהאנשים שעבדתי איתם חברים שלך מכרח המציאות והמקום. חלקם היו אפילו תחרותיים ברמה שהפריעה ליצור איתם קשרים. דווקא בצבא למדתי להעריך ולהעריץ הרבה אנשים. אני אוהב שיש דמויות שאני יוכל לשאוף אליהן ברמה אישית ולנסות להתנהג כמותן. העניין הוא שגם שם- אחרי תקופה. איש איש לדרכו הולך. טיול אחרי צבא לא עשיתי. כי לא היה לי עם מי. בכלל גם בחופשים אני לא עושה יותר מדי- שוב כי אין עם מי. אני מאמין שאם אנסה אצליח למצוא מישהו להסתובב איתו. אבל אני מרגיש שזה כדי לצאת ידי חובה. באונ' - אנשים נמשכוא לי מהר. מצליח בלימודים. נראה בסדר גמור. דומננטי במידה מסוימת. הרגשתי אופריה. אנשים גם ברמה אינטלקואטלית גבוה. הרגשתי שהם עוזרים לי. שאני רץ איתם קדימה. זו בדיוק ההרגשה רציתי שתמשיך. קרה נקודת מפנה. איזה משולש רומנטי שגרם לי להתנתק מהחברים שלי. אבל באותו זמן גם התפקחתי. היה כ"כ קל לאותם חברים לעזוב. תוך שניה הכל התפרק. מעבר לכך הרגשתי גם - שכולם כופיי טובה. היינו בקשר הדוק מאוד מאוד במשך שנתיים ופתאום כל אחד לעצמוץ או לפחות מסתודדים בקבוצות קטנות. זוגות. לרגע נפל לי האסימון שאולי תמיד זהה היה ככה. אנשים שמחים לקבל ממך עזרה אבל יש להם תירוצים בכמויות למה הם לא יכולים לעזור לך כרגע אנשים שמחים לדבר על עצמם. אבל כששואלים לשלומך ואתה עונה בכנות. רואים שהענייים שלהן מטיילות ולא באמת מתרכזות בך. אנשים אלופים בלבקר אותך. (אפילו על זה שאתה מנומס מדי. או נחמד מדי). אבל לרגע לא ישימו לב שהם עושים בדיוק מה שהם אומרים לך לא לעשות. אנשים לא מהססים לקבוע איתך תוכניות ולבטל בדקה ה90. לא מפחדים לנצל אותך בש"ב. אבל לא יגידו לך אם ימצאו טעות. הם נוברים ממה שאתה אומר רק מה שאקוטי לגבי המצב הספציפי שלהם. הם מסתכלים עליך רק בתור תועלת אישית. מה תמצח לי מהקשר עם אותו בנ"א. אני לא מתחסד. אני גם פועל מאנטרסים. השאלה- האם כך זה צריך להיות? אני מנסה פעמים רבות להסתכל על עצמי מהצדץ האם אני מקטלג וביקורתי מדי כלפי וכלפי הסביבה? יצא לי לחשוב- אם אני הייתי אדם זר. האם היה לי קל להתחבר עם אני הנוכחי? האם הייתי סולד מאני הנוכחי באיזו צורה? נבהל? קשה לי לענות על השאלות האלה. אבל אני מאמין שאם התשובה עליהן הייתה כן- אז לא הייתי מכיר כ"כ הרבה אנשים. מצד שני- ההכרות שלי היא רוחבית. ועובדה שאין לי חברים טובים.
קראתי בנשימה עצורה,
אתה כותב מאוד יפה. אני מסכים איתך בזה שמרבית האנשים מסננים מתוך מה שאתה אומר רק את מה שנוגע להם, ורוב הזמן עוסקים בעצמם בלבד. אנשים מאוד נוטים לבקר אחרים, בעיקר אגב לדעתי במקומות בהם הם לא שלמים עם עצמם. אז איך מתמודדים עם זה? יש לי שתי תשובות שמצאתי לעצמי 1. אם תשים אנשים במקום שבו האוכל נמצא בצמצום (למשל כמו בתכניות ריאליטי פופולאיות), הם יריבו על האוכל, וככל שהתנאים יהיו קיצוניים יותר, הם יריבו יותר ויהיו מוכנים לפגוע יותר אחד בשני. האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיפגעו אחד בשני בלי גבול בשביל קצת אוכל? לא, זה רק היבט אחד של הטבע האנושי שמתהטא בתנאים מסויימים. בצבא אנשים מקריבים את חייהם לעמן הזולת (קח את סיפור רועי קליין והרימון). האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיקריבו את חייהם למען הזולת? לא, גם זה רק היבט אחד. אנשים הם חיה מורכבת, ויש בהם הרבה התנהגויות שבאות לידי ביטוי בנסיבות שונות. האינטרסנטיות שאתה מדבר עליה היא רק פן אחד. אנשים אם לא אינטרנסטים או אלטרואיסטים. הם גם וגם. 2. אנשים כן מקבלים תגמול על להיות "טובים יותר" לזולת. גם מהשיקול האגואיסטי שככה הם יקבלו יותר עזרה כשייצטרכו, וגם כי פשוט זה עושה להם טוב על הנשמה. לכן גם אם הם אגואיסטים בבסיסם, הם ינהגו לעיתים באופן אלטרואיסטי. לא הייתי קופץ למסקנה שזה תמיד היה ככה עם החברים שלך. היו ליחסים איתם הרבה פנים, תמיד היו בעיות אבל גם הרבה דברים טובים, ועכשיו היחסים קצת משתנים ופתאום אתה זוכר יותר את הדברים הרעים ופחות את הטובים. קשרים בין אנשים משתנים, זו אמת עצובה, אבל מי אמר שהחברויות הכי גדולות הן אלה שנמשכות לנצח?
אתה כותב מאוד יפה. אני מסכים איתך בזה שמרבית האנשים מסננים מתוך מה שאתה אומר רק את מה שנוגע להם, ורוב הזמן עוסקים בעצמם בלבד. אנשים מאוד נוטים לבקר אחרים, בעיקר אגב לדעתי במקומות בהם הם לא שלמים עם עצמם. אז איך מתמודדים עם זה? יש לי שתי תשובות שמצאתי לעצמי 1. אם תשים אנשים במקום שבו האוכל נמצא בצמצום (למשל כמו בתכניות ריאליטי פופולאיות), הם יריבו על האוכל, וככל שהתנאים יהיו קיצוניים יותר, הם יריבו יותר ויהיו מוכנים לפגוע יותר אחד בשני. האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיפגעו אחד בשני בלי גבול בשביל קצת אוכל? לא, זה רק היבט אחד של הטבע האנושי שמתהטא בתנאים מסויימים. בצבא אנשים מקריבים את חייהם לעמן הזולת (קח את סיפור רועי קליין והרימון). האם זה אומר שאנשים הם יצורים שיקריבו את חייהם למען הזולת? לא, גם זה רק היבט אחד. אנשים הם חיה מורכבת, ויש בהם הרבה התנהגויות שבאות לידי ביטוי בנסיבות שונות. האינטרסנטיות שאתה מדבר עליה היא רק פן אחד. אנשים אם לא אינטרנסטים או אלטרואיסטים. הם גם וגם. 2. אנשים כן מקבלים תגמול על להיות "טובים יותר" לזולת. גם מהשיקול האגואיסטי שככה הם יקבלו יותר עזרה כשייצטרכו, וגם כי פשוט זה עושה להם טוב על הנשמה. לכן גם אם הם אגואיסטים בבסיסם, הם ינהגו לעיתים באופן אלטרואיסטי. לא הייתי קופץ למסקנה שזה תמיד היה ככה עם החברים שלך. היו ליחסים איתם הרבה פנים, תמיד היו בעיות אבל גם הרבה דברים טובים, ועכשיו היחסים קצת משתנים ופתאום אתה זוכר יותר את הדברים הרעים ופחות את הטובים. קשרים בין אנשים משתנים, זו אמת עצובה, אבל מי אמר שהחברויות הכי גדולות הן אלה שנמשכות לנצח?
תודה
ראשית אני מתנצל על שגיאות ההדפסה במכתב הראשון. טעיות של הקלדה עיוורית מתחילה. אני מסכים עם מה שרשמת. לאנשים יש פנים רבים ומורכבים. העניין הוא שאני באופן מתמשך - מאז שאני זוכר את עצמי לא מוקף בחברים טובים. אני מסתכל ככלל- על כל האנשים שיצא לי להכיר במהלך החיים. לכן זו לא תקופה כזו או אחרת של תקל עם חבר כלשהו. אני תמיד מסתכל בקנאה באנשים בפייסבוק שיוצאים לטיולים או סתם נפגשים עם כמות גדולה של אנשים. אנשים שיש להם הרבה חברים כנראה שאני גם לא יוזם מצידי לא מוותר על דברים בשביל ליצור אותם קשרים.
ראשית אני מתנצל על שגיאות ההדפסה במכתב הראשון. טעיות של הקלדה עיוורית מתחילה. אני מסכים עם מה שרשמת. לאנשים יש פנים רבים ומורכבים. העניין הוא שאני באופן מתמשך - מאז שאני זוכר את עצמי לא מוקף בחברים טובים. אני מסתכל ככלל- על כל האנשים שיצא לי להכיר במהלך החיים. לכן זו לא תקופה כזו או אחרת של תקל עם חבר כלשהו. אני תמיד מסתכל בקנאה באנשים בפייסבוק שיוצאים לטיולים או סתם נפגשים עם כמות גדולה של אנשים. אנשים שיש להם הרבה חברים כנראה שאני גם לא יוזם מצידי לא מוותר על דברים בשביל ליצור אותם קשרים.
אני רוצה להוסיף כמה דברים
פייסבוק הוא מקום מאוד מטעה , אנשים תמיד יציגו את עצמם כאילו הם מוקפים בחברים ונהנים מהחיים, אם העולם הייה רק האתר הזה אז אפשר הייה לחשוב שאין בו בכלל סבל וכולם שמחים כל היום. האמת היא רוב האנשים הרבה יותר בודדים ממה שהם מציגים כלפי חוץ , אנשים שמוקפים בהרבה מאוד חברים בדרך כלל מתקשים ליצור חברויות אמיתיות ולא כאלה שמבוססות על אינטרסים. אני לא חושב שאתה צריך להיסתכל בקנאה כלפי מישהוא כי אתה אף פעם לא יכול לדעת איך החיים שלו באמת ומה הוא סוחב איתו בלב.
פייסבוק הוא מקום מאוד מטעה , אנשים תמיד יציגו את עצמם כאילו הם מוקפים בחברים ונהנים מהחיים, אם העולם הייה רק האתר הזה אז אפשר הייה לחשוב שאין בו בכלל סבל וכולם שמחים כל היום. האמת היא רוב האנשים הרבה יותר בודדים ממה שהם מציגים כלפי חוץ , אנשים שמוקפים בהרבה מאוד חברים בדרך כלל מתקשים ליצור חברויות אמיתיות ולא כאלה שמבוססות על אינטרסים. אני לא חושב שאתה צריך להיסתכל בקנאה כלפי מישהוא כי אתה אף פעם לא יכול לדעת איך החיים שלו באמת ומה הוא סוחב איתו בלב.
שוב להתחיל מבראשית
New member
פייסבוק
ממש לא פונקציה ככה שאין לך מה לקנא. כמו שכתבו לך כולם שם נראים באמת שמחים ומוקפים בחברים אבל זה ממש לא ככה. משך זמן רב נמנעתי מלפתוח כי חששתי איך "איראה" כלפי חוץ עם כל כך מעט חברים. חששתי שזה ימחיש לי כמה אני בודדה, שלי יש חברים ספורים ואחרים מתפארים ב-947 חברים... עשיתי את זה השבוע וקיבלתי בקשות חברות מאנשים שאני לא מכירה, לא אישרתי מהסיבה שאני לא מאמינה בחברויות כאלה סתם כדי לתלות על הקיר. ומרגיש לי מאוד נוח ונחמד לדבר עם אנשים שהם באמת חברים שלי שם, ולא סתם כאלה שאני לא מכירה אבל רוצים להוסיף עוד חבר לאוסף. אני מאמינה באיכות ולא בכמות, לאורך הדרך שמרתי על קשר עם חברות מהתיכון (ואני מדברת איתך על יותר מעשרים שנה אחורה) ובמהלך החיים פיתחתי לי עוד כמה חברויות אבל אלה באמת חברויות מהנשמה, שמכירות אותי ואני מכירה ויודעות בדיוק מי אני. אם אתה מזהה שאתה מצידך גם לא יוזם יותר מדי, אז אולי מפה תבוא הישועה, צריך להתחיל עם חברים שנוח לך איתם ולפתח את זה לרמה יותר עמוקה ולא רוחבית.
ממש לא פונקציה ככה שאין לך מה לקנא. כמו שכתבו לך כולם שם נראים באמת שמחים ומוקפים בחברים אבל זה ממש לא ככה. משך זמן רב נמנעתי מלפתוח כי חששתי איך "איראה" כלפי חוץ עם כל כך מעט חברים. חששתי שזה ימחיש לי כמה אני בודדה, שלי יש חברים ספורים ואחרים מתפארים ב-947 חברים... עשיתי את זה השבוע וקיבלתי בקשות חברות מאנשים שאני לא מכירה, לא אישרתי מהסיבה שאני לא מאמינה בחברויות כאלה סתם כדי לתלות על הקיר. ומרגיש לי מאוד נוח ונחמד לדבר עם אנשים שהם באמת חברים שלי שם, ולא סתם כאלה שאני לא מכירה אבל רוצים להוסיף עוד חבר לאוסף. אני מאמינה באיכות ולא בכמות, לאורך הדרך שמרתי על קשר עם חברות מהתיכון (ואני מדברת איתך על יותר מעשרים שנה אחורה) ובמהלך החיים פיתחתי לי עוד כמה חברויות אבל אלה באמת חברויות מהנשמה, שמכירות אותי ואני מכירה ויודעות בדיוק מי אני. אם אתה מזהה שאתה מצידך גם לא יוזם יותר מדי, אז אולי מפה תבוא הישועה, צריך להתחיל עם חברים שנוח לך איתם ולפתח את זה לרמה יותר עמוקה ולא רוחבית.
פרפרי אהבה
New member
מסכימה עם e-friend ../images/Emo45.gif
אתה כותב בצורה ממש מקסימה וקולחת, ממש נהניתי מהכתיבה שלך. אני האמת די איבדתי את האמון במושג החברות. יש לי חברה אחת טובה באמת, וכל השאר הן חברות מפעם לפעם כאלה-כשנוח לי ולהן, רק עם אחת באמת מצליחה לשמור על קשר והיא מבינה שאני לפעמים עסוקה מידי מכדי לדבר/לצאת אבל כן אני אהיה שם בשבילה וזה הדדי.
אתה כותב בצורה ממש מקסימה וקולחת, ממש נהניתי מהכתיבה שלך. אני האמת די איבדתי את האמון במושג החברות. יש לי חברה אחת טובה באמת, וכל השאר הן חברות מפעם לפעם כאלה-כשנוח לי ולהן, רק עם אחת באמת מצליחה לשמור על קשר והיא מבינה שאני לפעמים עסוקה מידי מכדי לדבר/לצאת אבל כן אני אהיה שם בשבילה וזה הדדי.
תודה
קודם רשמתי בטעות מיוזר אחר שלי - אדם חימם לי את הלב לשמוע שאהבתם את הצורת הכתיבה שלי למרות שלא חשוב שיצאתי שם מגדרי
אבל שוב- תודה זה אולי אחד הדברים שאני מדבר עליהם היכולת לתת למישהו מחמאה כשאין שום אינטרס מאחורי זה. ויכולת להודות באמת על מילה טובה. שני דברים שאני לא מכיר בהרבה אנשים. אני, לפחות מקווה, משתדל לבצע את שניהם ככל שניתן. לגביי התגובות שלכם- אין מסר אופטימי? מדאגי אותי שגם בעתיד- הרי כל אחד מתכנס יותר ויותר לתוך הנישה שלו בעבודה בהמשך החיים- כל אחד בעניניו. לא?
קודם רשמתי בטעות מיוזר אחר שלי - אדם חימם לי את הלב לשמוע שאהבתם את הצורת הכתיבה שלי למרות שלא חשוב שיצאתי שם מגדרי
אבל שוב- תודה זה אולי אחד הדברים שאני מדבר עליהם היכולת לתת למישהו מחמאה כשאין שום אינטרס מאחורי זה. ויכולת להודות באמת על מילה טובה. שני דברים שאני לא מכיר בהרבה אנשים. אני, לפחות מקווה, משתדל לבצע את שניהם ככל שניתן. לגביי התגובות שלכם- אין מסר אופטימי? מדאגי אותי שגם בעתיד- הרי כל אחד מתכנס יותר ויותר לתוך הנישה שלו בעבודה בהמשך החיים- כל אחד בעניניו. לא?לדעתי יש מסר אופטימי.
קודם כל, התיסכול נוצר כשאנשים נותניםלך פחות ממה שאתה מצפה. אם הציפיות שלך מאנשים "אקראיים" יהיו יותר נמוכות, אתה פחות תתאכזב ואפילו תופתע לטובה. לגבי חברים, אני מאמין מאוד מאוד בחברות אמיתית וארוכת שנים. חברים צריך מעט, אז גם אם רוב האנשים בעולם הם לא לטעמך, זה פחות משנה. לחברים שלי יש הרבה חסרונות, וגם להם יש אינטרסים וצרכים, אבל מה לעשות - הקשר איתי עונה להם על צורך נפשי כלשהו בצורה חזקה ולאורך שנים, והקשר איתם עונה לי על צורך דומה - ולמרות שזה נשמע כמו מסחרה, בעיני זה הדבר הכי טוב שיש לחברות אמת.
קודם כל, התיסכול נוצר כשאנשים נותניםלך פחות ממה שאתה מצפה. אם הציפיות שלך מאנשים "אקראיים" יהיו יותר נמוכות, אתה פחות תתאכזב ואפילו תופתע לטובה. לגבי חברים, אני מאמין מאוד מאוד בחברות אמיתית וארוכת שנים. חברים צריך מעט, אז גם אם רוב האנשים בעולם הם לא לטעמך, זה פחות משנה. לחברים שלי יש הרבה חסרונות, וגם להם יש אינטרסים וצרכים, אבל מה לעשות - הקשר איתי עונה להם על צורך נפשי כלשהו בצורה חזקה ולאורך שנים, והקשר איתם עונה לי על צורך דומה - ולמרות שזה נשמע כמו מסחרה, בעיני זה הדבר הכי טוב שיש לחברות אמת.
תמיד יהיו כאבים.
זה משפט שהפסיכולוגית שלי לשעבר אמרה לי אחרי כמה שנות טיפול, והוא היכה אותי בתדהמה, כי מתברר שלפני זה חשבתי שאם מטפלים בהכל אז פשוט אין יותר כאבים וזהו. אתה אומר שאתה לא מבקר את עצמך מספיק ולא שם לב איפה אתה טועה, ואני מנחש שאתה מתכוון לזה שאתה לא ואף פעם לא היית מוקף בחברים.. אני לא חושב שיש באמת אנשים שמוקפים בחברים. יש אנשים שמוקפים באנשים, אבל חברים זה דבר הרבה יותר נדיר. אתה לא רוצה להיות מוקף באנשים, כי אתה לא איש של להקות, אלא בחברים טובים, ולכן יכול להיות שאתה משתוקק למשהו שלא קיים. זה בסדר להשתוקק למשהו שלא קיים, ואם זה לא היה זה אז זה היה משהו אחר, כי הנפש שלנו תמיד מוצאת ממה להיות לא מרוצה ולמה לכמוה, ככה היא בנויה. לכן אני לא חושב שאתה לא מוקף בחברים בגלל שאתה עושה משהו לא בסדר, ולכן איך אתה יכול לבקר את עצמך יותר לא נראה לי כיוון טוב
זה משפט שהפסיכולוגית שלי לשעבר אמרה לי אחרי כמה שנות טיפול, והוא היכה אותי בתדהמה, כי מתברר שלפני זה חשבתי שאם מטפלים בהכל אז פשוט אין יותר כאבים וזהו. אתה אומר שאתה לא מבקר את עצמך מספיק ולא שם לב איפה אתה טועה, ואני מנחש שאתה מתכוון לזה שאתה לא ואף פעם לא היית מוקף בחברים.. אני לא חושב שיש באמת אנשים שמוקפים בחברים. יש אנשים שמוקפים באנשים, אבל חברים זה דבר הרבה יותר נדיר. אתה לא רוצה להיות מוקף באנשים, כי אתה לא איש של להקות, אלא בחברים טובים, ולכן יכול להיות שאתה משתוקק למשהו שלא קיים. זה בסדר להשתוקק למשהו שלא קיים, ואם זה לא היה זה אז זה היה משהו אחר, כי הנפש שלנו תמיד מוצאת ממה להיות לא מרוצה ולמה לכמוה, ככה היא בנויה. לכן אני לא חושב שאתה לא מוקף בחברים בגלל שאתה עושה משהו לא בסדר, ולכן איך אתה יכול לבקר את עצמך יותר לא נראה לי כיוון טוב
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.