אדם וחוה

אדם וחוה

אלמלא אדם וחוה כיסו עצמם בעלי תאנה אולי אלהים היה סולח להם אך הם לא רצו להביט אל שורש גופם כסומים שרואים לפתע קרן אור על עינם מצלים לרגע מתמשך ובלבד שלא לראות את האל שבראם נופל על חרבו
 
אדם וחווה

הגן שקט פכפוך המים הזורמים נדם לרגע. לבבות הולמים ערומים המומים , הביטו זה בזו עיוורים אל היופי התלוי בין שמים לארץ. בין צמרות העצים קולו של האלוהים הקורא איכה? חווה המחזיקה בידה תפוח אדום לוהט ונחש אחד זוחל על גחונו בארס.
 
הפרי המותר

חוה מסירה עלי תאנתה ועלי תאנתו של אדם קחני אדם שוב קחני היא אומרת כי פרי העץ כבר מותר.
 
למעלה