אגואיסטית!

[שיר לי שני]

כן, ברור

כי כשלחמות מתחשק להתפנק על חודש מותרות, זה הרבה יותר חשוב,
מסטודנטית שיהיו לה תנאים טובים יותר ללמוד.
הגיוני, מה אני אגיד לך...
אין אוטומטים בדברים הללו, זה לא אוטומטי שמשפחה מקבלת עדיפות, זה צריך להיות לפי צרכים. ועם כל הכבוד לחמים, אין פה שום צורך אמיתי שלהם. סתם לא בא להם לנסוע הביתה בסוף יום טיול לירושלים.
אני יכולה להגיד לך שיש לי חברה שגרה במרכז הארץ, ונוסעת כל יום לעבודה בירושלים, לא סוף העולם.
אני עצמי, תקופה ארוכה, נסעתי כל יום לירושלים לעזור לחברה קרובה שלי, ולא לנתי אצלה. חזרתי כל לילה הביתה. לא נורא בכלל.
הם סתם רוצים להרגיש "חשובים" על חשבון החברה.

 

[avigimel]

ברור שמותרות לחמים חשוב יותר

מסטודנטית שיהיו לה תנאים יותר טובים ללמוד. ולא ידעתי שסטודנטית צריכה דירה שלמה לעצמה כדי ללמוד, וחדר אצל הסבתא לא מספיק, אבל זה באמת לא קשור.

 

[שיר לי שני]

בשבילי

מותרות ופינוקים תמיד יבואו במקום השני אחרי צרכים.
אני שמחה בשבילך שמעולם לא הצטרכת ללמוד ולחיות בסלון של מישהו ולהרגיש כמה זה לא נעים.
סה"כ זה לא שהם מתכננים לגור בדירה חודש.
הם סתם רוצים לטייל לירושלים ושיהיה להם מקום לנוח בו, ולא מתחשק להם לתאם את זה.
אם היה מדובר בכך שרוצים לגור שם חודש, ובאים מרחוק, אז היה על מה להתווכח. אבל פה, הם סתם מתפנקים.
אז בואי, תסבירי לי, למה הכי חשוב הפינוקי שלהם?
אולי גם הזוג יצא מהדירה כל פעם שמתחקש להם לטייל.
שלא לדבר על זה, שזו הדירה של הזוג, וזכותם להחליט למי וכמה הם נותנים לגור בה.

 

[אסתי קלי]

יש לך גישה כוחנית לכל עניין המשפחה

משפחה זה מעל לכל ואם יש לנו הורים שאנחנו מסתדרים איתם אז ה-------פינוקי(כמו שכתבת על מנת להעניק לזה נופך של זלזול) שלהם זה חלק מהכיף שלנו שסוף סוף אנחנו במצב שאנחנו יכולים להחזיר מה רע?

 

[שיר לי שני]

מעולה

אני שוב אומרת, מעולה. מעולה. מעולה.
פינוקי, אגב, זה גם כשהקטנות שלי באות אלי לפינוקי, ממש לא מזלזלת ברגעי הקסם האלה

אבל, וזה אבל גדול, גם על הפינוקי של עצמי אוותר לטובת מישהו שנמצא במקום של צורך גדול יותר. וכמו שכתבתי, אבי ז"ל היה אומר אותו דבר לו היה בנעליה של החמות. אבל לא כולם מסוגלים להסתכל מעבר לעצמם, וזה בסדר. פשוט צריך לעזור להם, לפעמים.

 

[avigimel]

זה שיח של חרשים

את החלטת שלסטודנטית יש צורך בדירה משלה כי לגור בחדר בבית של סבתא שלה פוגם ביכולת הלימודית שלה.
אני אומר שאם היא הבטיחה להורים שלו את הדירה, הפתרון שהם נתנו הוא אידיאלי - חצי חצי. גם החברה תהנה מהדירה, וגם הם יהנו ממנה. גם אם לא ינצלו את כל החלק שלהם, זה יקל עליהם בכך שלא יצטרכו לתאם ולגרש מישהי, ויוכלו להיות ספונטנים.
ואולי על הפינוקי שלך את יכולה לוותר, אבל להכריח הורים לוותר על הפינוקי שלהם זה לא יפה. הם בעצמם מיד הציעו חצי חצי, זה לא שאמרו "לא, הבטחתם לנו!".
ולשמוע את המשפט המסכם שלך זה ממש בדיחה, לאחר הסימפוזיון שעשית כאן לגבי החבילה מהחמות שלך.
דבשת, גמל, וכו.

 

[שיר לי שני]

אני שמחה שהצחקתי אותך

בעיקר לאור העובדה, שחמותי גם היא, לא מסוגלת להסתכל מעבר לצרכים ולרצונות של עצמה. אפילו לא כשמדובר בנכדות היקרות שלה...
בכל מקרה, אכן, שיח חירשים. אתה סבור שכל פעם שהחמות מצייצת צריכה הכלה לעבור לדום, ואני סבורה שמותר שיהיו לה רצונות וסדר עדיפויות משלה.

 

[Kermit2m]

אף אחד לא צריך לעמוד לדום

אך הכלה שמחה כשהחמים ביקשו להתארח בביתה, ומהרבה סיבות נכון להעתר לבקשתם לחלק את הזמן חצי חצי עם הסטודנטית, ולא להדרש לפנות אותה כל פעם.
את נשמעת די שטופת שינאה ומלאת לגלוג ומרמור כלפי החמות. אני הייתי מצפה ממישהי שמכריזה על עצמה שהיא במקצוע טיפולי כלשהו שתדע להפגין קצת יותר עדינות ורגישות.

 

[שיר לי שני]

אה, הגענו למקצוע הטיפולי

שאומר שאין לי רגשות או דעות משלי, רק אמפטיה לכל מאן דבעי זו חובתי הקדושה

אז זהו, שלא. גם למקצועות הטיפוליים יש רגשות ודעות, ודעתי שפה החמות פשוט רצתה להרגיש "יותר גדולה וחשובה". וזו זכותה. וזכותי לחשוב שזה מיותר.
אני לא שטופה בשום דבר כלפי אנשים שאיני מכירה. תודה.
האמפטיה שלי מופנית, במקרה הזה, לכלה, שצריכה לבחור בין החמים לחברה, למרות שאין סיבה שהיא תצטרך לבחור. אין לה שום סיכוי קלוש בעולם אי פעם לרצות את חמותה, וחבל שהיא בכלל מנסה.

 

[avigimel]

אין לך שום חובה

אך מי שפונה לתחום טיפולי ורוצה להצליח בו, חייב להיות בעל אמפטיה, לכולם. להיות אוהב אדם. כל דעה אפשר להביע בצורה אמפטית, ואצלך יש את הצד שלך והצד הרע, הנגדי.
את נשמעת אשה ממש מרירה וקשה, וחבל לי עלייך כי אני מתאר לעצמי שעברת הרבה בחיים כדי להגיע למקום כזה.

 

[שיר לי שני]

הצחקת אותי

אני מרשה לעצמי לכעוס, ולהביע דעות, ולא תמיד להיות אמפטית, בעיקר באופן פרטי.
אני לא חייבת לאהוב את כולם כל הזמן. מותר לי להרגיש כל מיני דברים.
מטפל טוב, מרגיש את כל הקשת, אחרת הוא לא בנאדם.
וגם כי מי שלא מרשה לעצמו, מגדל את הרגשות האלה בבטן,
ונעשה באמת מריר וחולה. חבל, לא?
לגבי הדרך שעברתי, חפשי עלי קצת בגוגל, תגלי שאני אחד האנשים האופטימיים והשמחים שתפגשי, אבל גם לאופטימיסט הגדול מכולם מותר לחשוב שהחמות של הכותבת היא אגואיסטית.
מה שכן, את/ה מגיב/ה לגופו של אדם, במקום לגופו של עניין, וזה פשוט לא חלק מהדיון פה. אבל נסחפתי ועניתי. טעות שלי.

 

[אסתי קלי]

הוא צודק בהחלט

ומעבר להכל אם מדברים על אגואיסטיות את נראית לי כמו הערך במילון למילה
מרוכזת ומלאה בעצמך ובטוחה שהשמש זורחת לך את יודעת מאיפה

 

[שיר לי שני]

בסדר

 

[B l u e D e v i l]

עצרת לרגע לחשוב שאולי הסבתות לא יכולות לארח

לכל התקופה שהיא צריכה? הרי הבחורה תכננה ללכת לישון אצל אנשים אחרים קודם כל, ואז בלונים (סלונים?) ואז אצל הסבתות עם החדר הפנוי. אני אגב בכלל תהיתי האם הסבתות הן שלה, והאם הן מתגוררות שתיהן בירושליים?

 

[שיר לי שני]

מבחינת הכותבים פה

שהחברה תנדוד על ספסלי רחוב, ובלבד שהחמים לא יצטרכו, חס ושלום, לעשות שיחת טלפון לפני שהם באים לדירה

אגב, מישהו שם לב שהם לא הציעו את הדירה לחמים,
אלא החמים "קפצו על המציאה" והודיעו שישתמשו?
כלומר, הם אפילו לא נסוגים מהצעה שלהם, אלא רק מגיבים לבקשה של החמים ב"בשמחה, אבל תתחשבו בעוד מישהי".
באמת לא מבינה למה הדברים כל כך קיצוניים פה, ולמה לבקש מהם קצת התחשבות בסטודנטית שצריכה לנדוד בין סלונים, זה לא בסדר. לא מבינה.
הרי אם זה היה הפוך, והחמות היתה רוצה לתת חלק מהזמן לכלה ולבן לנופש וחלק לחברה שצריכה מאיזו סיבה להיות בעיר באותו זמן, המשפט המככב היה "ההורים שלכם לא חייבים לכם כלום"...
טוב, בעצם כן מבינה, חד צדדיות קוראים לזה. וצביעות.

 

[avigimel]

שתי כוס מים, תרגעי

 

[shushlush]

אף אחד לא יתן לה את הדירה לאורך זמן

(אני בכוונה עונה לך, כי השאלה שנשאלה הייתה עבורך)

והסבתות אכן לא שלה, הן של חברות אחרות משותפות לנו.
ואכן סלונים ולא בלונים

אני יודעת שכשעדיין לא ידענו איפה כל אחד יהיה, והיה חשש גדול, כולם הציעו את עצמם. כולנו ניתן כתף אחד לשני (בתוך החברות), כי כולנו בתוך אותה סירה.
במקום לנסוע כל יום מעיר לעיר, כשצריך להיות ב8 בבוקר כל יום מחמישי, ידענו שנסתדר ביננו.
כמעט כולם קיבלו בערים שהן ביקשו ללא צרוך נסיעה. היא קיבלה חודשיים עם נסיעה מב"ש לירושלים. להיות ב8 בבוקר.
לו המצב היה הפוך... אני יודעת בוודאות שהיא הייתה נותנת לי חדר בדירה שלה (כי לה יש חדר מיותר) ואם היא באמת הייתה עוזבת לקצת זמן, היא הייתה עושה כמוני בדיוק.
אנחנו חברות טובות.שמבינות אחת את צרתה של השניה. למה שאני לא אעזור לה??

 

[כינוי טוב]

 

[shushlush]

רק לחדד

הסבתא, היא לא הסבתא של החברה
היא סבתא של חברה אחרת
ודודים שלח ברה אחרת נוספת
ודירה של חברה אחרת נוספת שגרה עם בן זוגה
בכל אחת מהדירות האלו החברה שלי הולכת לטייל בכל התקופה, בסלון, ללא פינת למידה או ארון
אצל אנשים שהיא לא מכירה, אלא רק מכירה את נכדותם/אחיניתן

אז כן... היא תסדר כשהיא צריכה כי זה מה יש
אבל למה כשכן אפשר לתת לה סביבה יותר נורמאלית אני לא אתן??
אם באמת היה מדובר שיש לה סבתא או קרוב משפחה שהוא שלה ולא של חברה נוספת, אכן כנראה המצב היה שונה

 

[שיר לי שני]

אני חושבת שזה זמן מצויין להגיד את המלה

גבולות!
להורים של בנזוגך אין כאלה, אז תציירי להם.
הם מקבלים יופי של מתנה מכם, 10 ימים לטייל כרצונם, לבוא ולצאת כרצונם, ולמרות שאת לא רוצה שהדירה תעמוד ריקה, היא תעמוד ריקה רוב הזמן בשבילם.
אחר כך, הם מקבלים את הזכות להעיף את החברה שלך, שבאמת צריכה את הדירה יותר מהם, כל פעם שמתחשק להם.
בהגינות, הם היו מקבלים 10 ימים לעצמם, והיא היתה מקבלת את כל השאר לעצמה. אבל את נותנת להם אפילו את הפריבילגיה לגרש אותה כשמתחשק להם לטייל.
וגם זה לא מספיק טוב להם.
אז להציב גבולות ברורים, ולהגיד: לא טוב לכם להודיע לפני הגעה? אין בעיה, פשוט אל תגיעו בתקופה שהיא שם! היא זקוקה לזה יותר מכם, בשביל לימודים ולא בשביל נופשים ופינוקים, יש לכם 10 ימים לעצמכם, כל שאר הזמן הכבדו וחזרו הביתה אחרי הטיול.
לחילופין להציג את זה ככה: אני מאד שמחה לפנק אתכם ולתת לכם את הדירה לכמה ימים של טיולים. יחד עם זאת, יש לי פה חברה במצוקה, ואני מאד רוצה לעזור גם לה. אתם בטוח מבינים, הייתם רוצים שמישהו יעזור ככה לי או לבן שלכם, נכון? יופי. אז ככה מתחלק הזמן.
ואם כלים כל הקיצין, אפשר תמיד להזכיר שהדירה שלכם, ואתם לא באמת חייבים לחלק כמו שהיא רוצה.