אגואיסטית!

[shushlush]

אגואיסטית!

תמיד ידעתי שחמתי אגואיסטית
ועל עצמי הצלחתי להסתדר, ובסדר... לרוב אני פשוט מתעלמת
אבל כשהיא מנסה למנוע ממני לעשות מעשה טוב כי זה אומר שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה?!
אגואיסטית!

הסיפור:
אנחנו גרים בירושלים, חמתי ובעלה במרכז
בתקופה הקרובה יהיה חודש שלם שלא נהיה בבית. הם אוטומטית קפצו על המציאה ואמרו שיבלו קצת בירושלים, אותה הם כל כך אוהבים. סבבה. בכיף. גם ככה אני מעדיפה שהבית לא יהיה ריק לתקופה כל כך ארוכה.
אבל מה?
השנה הקרובה שלי ושל כל חברי למחלקה קצת משונה. כל חודש אנחנו במקום אחר בארץ, כל אחד לפי הלוז שלו. יכול להיות בנאדם שגר בב"ש וקיבלת תקופה בירושלים. בדיוק מה שקרה לחברה שלי, קיבלה חודשיים בירושלים, שלושה שבועות מתוכם, חופפים את התקופה שלא נהיה בארץ.
היא תכננה ללכת לכל מני בתים של אנשים, לישון בלונים של אנשים, ליפול על סבתות שיש להן חדר נוסף... אפשרי, אך לא נוח, במיוחד כשצריך גם ללמוד.
אמרתי לה שהיא מוזמנת אלי לבית, רק שתדע שיכול להיות שהיא תצטרך להתפנות לכמה ימים מתוך התקופה לטובת החמים.
לחמתי סיפרתי על החברה, והסברתי כמה היא זקוקה לזה (ללימודים! ולחסוך בכסף! לא נופש!!!!) ואמרתי של10 ימים הרשונים הבית שלהם חופשי, כיוון שהחברה שלי לא צריכה. אבל מהרגע שהיא מתחילה ללמוד, אני רוצה לדעת מראש מתי הם באים, כדי לתאם איתה.

היא החליטה שנעשה חצי חצי. לא ברור לי למה, הרי היא לא תשתמש בדירה יורת מכמה ימים - כמה זמן אפשר להיות מחוץ לבית שלך??
אז נניח היא תבוא פעמיים ל3-4 ימים?? מה הבעיה?
אח"כ היא בכתה לבן זוגי שזה לא פייר ששמים לא מגבלות ושהיא רוצה לבוא מתי שבא לה...

ואני שואלת?! מה נסגר??? אני באמת רוצה לעשות מעשה טוב ולעזור לחברה שזקוקה. אני לא מקפחת אותה, וכן נותנת לה להשתמש בדירה שלי, ואם היא תרצה גם בתקופה שהחברה תבוא, אין בעיה אני רק צריכה לדעת מראש כדי שהחברה תתארגן. אז למה שום דבר לא מוציא אותה מרוצה והיא רק רואה שלא מתחשבים בה?!!

 

[עלה לא נידף]

היא לא החליטה שתעשו חצי-חצי, היא הציעה

ואת יכולה לדחות את הצעתה.

להגיד לה שלא מתאים חצי חצי, ואת מבקשת לדעת בדיוק, אחרת יאלצו לחלוק את הדירה עם החברה.

 

[shushlush]

היא לא הציעה, היא החליטה

היא פשוט הייתה בטוחה שברגע שהיא תגיד את זה אני אגיד לה טוב, והייתה מופתעת שלא קיבלתי את דעתה.

אמרתי בדיוק את זה... אני עדיין מחכה לתגובה, שבודאות תבוא עם התבכיינות, ופה בעצם הקושי שלי. למה היא רואה רק את עצמה ולא את הסביבה??

 

[עלה לא נידף]

היא הציעה -היא לא יכולה להחליט אלא אם תתנו לה

זה שהיא החליטה בינה לבין עצמה - זה ענין שלה. אתם צריכים להזכיר לה שלכם יש את המילה האחרונה.

למה היא רואה רק את עצמה? יש אנשים כאלה. חבל להתעסק בשאלות כאלה (חמותי בכלל לא היתה "מרשה" לנו להכניס חברים הביתה, שלא יגנבו\יהרסו\יבזבזו. למה? כי זה הטיפוס).

 

[mykal]

השאלה מה באמת מרגיז אותך

העובדה שחמותך--לא מסכימה שמה שאת החלטת?
העובדה שהיא פנתה לבן זוגך?נאחרי שבעצם שוחחת איתה את?
הרי את לא חייבת לחברה יותר מאשר לחמותך. ואולי כן, ואז משתנה התגובה שלי.

מה שלא ברור לי, אם ידעת שיש אופציה של חברה,
לא ענית מיד--רגע, יש מישהיא שבאה לגור בדירה בינתיים.
ןלמה שיתפת מראש בתכנית?

אבל עוד לא קרה כלום. תאמרי לה--בעשרת הימים בין התאריך הזה--לזה,
הדירה לרשותכם. מכאן והלאה תקבל אותה חברתי.
למה להרגיש לא נעים (וקצת לכעוס ולכאוב).

החמים לך יסתדרו עם הנתון הזה.

 

[shushlush]

מה שמעצבן אותי

זה שאני מנסה להוציא את כולם מרוצים ולעשות טוב, גם לה, שיהיה לה כיף כמו שהיא רוצה, וכן, גם לחברתי שזקוקה לזה. ואיכשהו היא לא מצליחה לראות את זה.

השיחה שניהלתי איתה הייתה עם בן זוגי לידי, פשוט כשהייתי איתו היא ניסתה את הקטע של חצי חצי וכשלא הצליח אל אמרה כלום, וכשאני הלכתי היא פתחה את הכל.

אני לא חייבת כלום לאף אחד. אני לא עושה שום דבר כי אני חייבת. אני עושה כי אני אוהבת לעזו ר(חברה) ולשמח (חמה) זה חלק ממני, לספק את כולם. כולם רואים את זה ומכירים את התוכנה הזאת שלי, חוץ ממנה.

וכשדיברנו איתם במקור ואמרנו שאנחנו טסים לא ידעתי שחברתי תזדקק לדירה, זה משהו חדש כי קיבלנו את הלו"ז לשנה הבאה ממש לא מזמן, וגם לא ידעתי על הבעיה שלה מלכתחילה...

ומה שאת אומרת זה נכון. וזה מה שאני עושה. הצבתי (יותר נכון לומר הצבנו, כי ההחלטה היא גם של בן זוגי והוא אמר לה בשיחה את אותו הדבר). עובדה.
אני פשוט מתוסכלת מהחיים העתידיים - לא משנה מה אני אנסה, כמה שאני אנסה לרצות (כי זו פשוט אני, כבר השלמתי עם זה, הפסקתי להילחם בתכונה הזאת, והתחלתי לאהוב אותה) אף פעם היא לא תהיה מרוצה, ותמיד יהיה לה על מה להתלונן. תמיד

 

[mykal]

שתי תובנות שלי

מנסיון החיים שלי.

האחת--אתנסי, לרצות את כולם, זה ממש מעייף,
ובעיקר בסופו של יום גם לא בהכרח מתגמל.
חשוב להיות טוב גם במידה.--ואני אומרת זאת בהערכה רבה אליך.

השניה--תבואי לחמותך--עם דברים מוסכמים וסופיים,
ואז לא תצאי בהרגשה שהיא מחמיצה אותך.
נסיעה טובה. חזרי לשלום. ואל תקחי ללב.

 

[shushlush]

מנסה לא לרצות את כולם, אבל זה הטבע שלי.
מנסה לא לקחת לב, אבל זה הטבע שלי.

וזה שחשוב להיות טוב במידה... בן זוגי הוא הממתן וזה שמניח את הגבולות. הוא נורא נהנה מזה שאני טובה, קשה לו כשאני נפגעת, ולכן כשזה נוגע למחוץ למשפחה הוא עוזר לי יותר להניח גבולות ולראות מתי אני מגזימה (יש לי נטייה לזה). אבל כשזה נוגע למשפחה, במיוחד שלו... הסיטואציה משתנה.

הגענו אלי עם דברים מוסכמים ביננו. אני קיימתי את השיחה מהסיבה היחידה - לבן זוגי יש נטייה לדחות את השיחות הלא נעימות עם הוריו עד השנייה האחרונה, ואז הם כועסים. אני פתחתי בשיחה ברגע שידענו, הרבה זמן מראש, כשהוא לידי, ולפעמים לוקח חלק בשיחה רק שאני הייתי המובילה.

תודה על התגובה!

 

[mykal]

מבינה, אפשר ?

את מנית תכונות שלך, והן אכן אציליות ויפות,
אבל כשאת רואה שהן פוגעות בך,
תעצרי, מודעות היא ערך חשוב.

תבדקי מתי נכון ל'השתמש' בתכונות כי זה כ"כ ערכי,
ומתי זה עושה פעולה הפוכה--ואת נפגעת.
במקום הזה מתוך מודעות ובגרות--תנהלי את הענין הספציפי באופן שונה.

לא יתכן ולא נכון להגיש את הלחי השניה.

אדם גדול שאני מעריכה מאוד--אמר לי פעם--
כשמישהו עשה לי רע או נזק--לא כעסתי אבל שאלתי אותו,
מתי עשיתי לך טוב?
כפיות טובה היא תכונה גרועה. אל תתני הזדמנות שיהיו כלפיך כפויי טובה.

בהצלחה.

 

[B l u e D e v i l]

היא לא רוצה שתוציאי את כולם מרוצים

היא רוצה שתוציאי אותה מרוצה.
היא חושבת שבתור אמא של בעל הבית יש לה יותר זכויות בבית מאשר לחברה שלכם.
אבל... בגלל שהיא אגואיסטית,היא שוכחת שיש לה בית משלה ,ואחרי 3 ימים בירושלים, עם כל הכבוד, יגמרו לה הפעילויות ומה שאפשר לעשות (אלא אם היא מתכוונת להתנחל אצלכם ולחסוך בכך חשמל ומים אצלה בבית)

ושוב, הכדור צריך להיות אצל בעלך ולא אצלך ואת לא אמורה להתנהל מולו על דברים כאלו (בטח לא אחרי שהיא פנתה אליו) הוא אמור להבהיר לה שהזמן מתחלק בין הצד שלו - היא. לבין הצד שלך, החברה. וזהו. וגם לספוג את העלבון שלה נוכח זה.

 

[shushlush]

החלוקה היא לא שלי שלו

אומנם החברה היא שלי, אבל אם לא היה אכפת לו ממנה, והוא לא היה רוצה שהיא תבלה בביתנו היא לא הייתה מקבלת את הבית.
ואני גם רוצה שאמא שלו תבלה בבית. אין לי כל בעיה עם זה.

אני פשוט באמת לא מאמינה שהיא תהנה בבית לא שלה (שבאמת גם לא מאובזר כמו שלה, והמיטה לא נוחה כמו שלה וכו וכו כי אנחנו בכל זאת צעיר) יותר מ4 ימים. כמה גם אפשר לטייל???

והשיחות תמיד נעשות בינו לבינה לבד, או מול שנינו, לעולם אני לא מנהלת אתה שיחות לבד כשהוא לא לצידי.
והאמת שרוב השיחות הם בינהם, ואני לא מתערבת...

 

[avigimel]

את בעצמך אמרת כמה הם אוהבים את ירושלים

אחרי שכבר התרגשו ושמחו, את באה להעיב על הכל עם החברה שמקבלת עדיפות. הרי את בעצמך כותבת שלחברה יש סבתות עם חדרים נוספים, למה היא חייבת לקבל דירה שלמה אצלכם על חשבון החמים שלך? כתבתי בפירוט יותר למטה.

 

[עלה לא נידף]

מה הם, בני 3? התרגשו ושמחו

אז יהיה להם את הבית לחצי שבוע ולא כל השבוע - שיגידו גם על זה תודה רבה! זה לא שהם תכננו תכניות שצריך לבטל וכרוך בזה כסף,

איך כל הזמן אומרים לכלות פה בפורום: זה הבית שלהם והם לא חייבים להם כלום!

 

[Kermit2m]

מסכימה!

 

[shushlush]

מתנצלת שלא הבהרתי

בסבתות הכוונה היא לסבתות של חברות אחרות ללימודים
לא סבתות שאל אותה חברה

 

[restart2]

"לרוב אני פשוט מתעלמת"...

היי

אני מבינה שהבית הוא שלך ובן זוגך - לא של הוריו.
אתם בעלי הבית ומחליטים את מי לארח ומתי...

אבל, כשאת נוהגת לרצות.. ולהתעלם...
החמות הניחה כשאתם נוסעים - הבית שלה.
וכשזה לא קורה- יש התנגדות ואולי מאבק..
ואת לא מבינה...

כן, לימוד ההתנהגות והמחשבה ש ל ך יקל עלייך בהמשך.
ראשית כפי שכתבה לך mykal- לריצוי יש מחיר.
כשזה קשור בך כנראה את מוכנה לשלם.
אבל גם לך יש קו אדןם..
חשבי מה המחירים שאת משלמת על ריצוי הסובבים...
האם את נתפסת לעיתים כ"חסרת עצוד שדרה"?

אני חושבת שלחמות יש דרך פעולה ומחשבה משלה-
ואת אמורה להבין כיצד היא מתנהלת ולהעמיד עצמך בהוויה נוכחת מולה.

כלומר אמרת חברה מגיעה אלו הימים שיש - אל תנכסי את הקושי שלה אלייך..
כי את יוצרת לעצמך קונפליקט.
היי שלמה עם הבחירה - ותשאירי לה להתמודד עם הגבול החדש שיצרת.

אני יודעת שהפעולות שלך הם מתום וטוב לב.

בהצלחה
נסיעה כיפית ורגועה
אירית

 

[shushlush]

דווקא היא לא מכירה את התכונה שלי

כי פשוט בדרך כלל אין לי כל רצון לרצות אותה.
אין בדרך כלל משהו שהיא צריכה ואני אוטומטית קופצת ועוזרת לה.
הפעם היא ביקשה, והיה לי טבעי לתת לה - פשוט כי למה לא??

אחרים כן מכירים את התכונה הזאת, אנשים שמבלים איתי הרבה ואני נקלעת איתם ליותר סיטואציות שאפשר לעזור
כמה אני כבר מבלה איתה כדי לדעת שהיא זקוקה לעזרה?

אני לא חושבת שמעולם נתפסתי כחזרת חוט שדרה, פשוט כהאדם שיש לפנות אליו, כי בדרך כלל יש לו תשובות, ואם אין לי אני בד"כ יודעת למי להפנות שכן יוכל לעזור.
(אתמול למשל חברה התקשרה, ביקשה עזרה בדבר מסויים. עזרתי לה, שלחתי להכל מני דברים שאמורים להקל עליה, ובשורה הסופית אמרתי לה, אני לא יכולה לעזרות לך עד הסוף, אבל גברת א' ספצית בזה. קחי טלפון, תגידי שאת חברה שלי, בשמחה היא תעזור לך).

והחמה אכן פועלת בצורה שהיא פשוט הפוכה לשלי. למה קשה לי עם האגואיסטיות שלה?
כי בתוך האגואיסטיות מופנה כעס כלפיי.
ואני יכולה להתמודד עם זה שאני עושה טוב למישהו, והוא לא מחזיר לי כלום, אפילו לא תודה. אבל קשה לי עם כעס. למה? כי אני מוזרה... מכירה במוזרויות שלי, מנסה לעבוד עליהן, אבל לפעמים זה לוקח זמן.

תודה על התשובה!

 

[שיר לי שני]

כי היא אגואיסטית

ורואה רק את עצמה, זו הסיבה.
מה שכדאי לך לעשות, וכבר אמרו לך את זה, זה להפסיק לנסות לרצות אותה.
היא תהיה מרוצה רק אם תגידי אמן אחריה על כל דבר.
כיוון שיש לך - שומו שמיים - דעות ורצונות משלך, פשוט תפסיקי לנסות לרצות.
תציבי עובדות שחשובות לך, וזהו.
היא קצת תתבכיין, קצת תעשה דרמה, תבין שזה לא עוזר, ותרגיע.

 

[אסתי קלי]

היות שחנוכת היא הראשונה חה הובטחה הדירה

ואחרי הכל היא משפחה גרעינית של בעלך שהוא יהיה זה שיקבל את ההחלטה מה נכון לעשות במצב הזה
אגואיסטית או לא אל תרוצי להלחם

 

[אסתי קלי]

חנוכת=חמתך ורק רציתי להוסיף דבר אחד

אולי גם אני אגואיסטית אבל אם הייתי צריכה לבחור בין להשאיר את הבית שלי להורי או לחבר של בעלי מהלימודים ברור לי מה הייתי בוחרת ואין פה הצד שלי (הורי) והצד שלו(חבר) כמו שניסתה שירלי להציג
אתם לא אויבים את ובעלך לא במלחמה והורים אם הקשר טוב באים לפני חברים ואין השוואה מה גם שעל םי כל פרמטר של הגינות הדירה הובטחה לאמא של בעלך ראשונה ועכשיו את חוזרת הך ושמה לה תנאים בשביל איזו חברה מהלימודים