אגדות קלאסיות

צימעס

New member
וכמו במבי - אני רואה את ילדי

מדמינים כל הימים, חיים בתוך משחקי תפקידים רבים כבר כמה חודשים - בלי אף אגדה.
 

Kalla

New member
לדעתי היום קוראים פחות אגדות.

איכשהו, ספרות הילדים המודרנית היא הרבה יותר "מעשית" ודידקטית, מדברת על סיטואציות של כאן ועכשיו ומלמדת להתמודד. ברור שלצד ספרות הילדים העכשוית יש לנו בבית גם את כל האגדות הקלאסיות, אך מטבע הדברים המינון של הקריאה בהן יותר קטן בתוך כלל הספרות שהם קוראים. בתקופה שאני גדלתי המינון היה הרבה יותר לטובת האגדות. ואני זוכרת שאחרי קריאת האגדות הייתי מפליגה שעות בתוך הדמיון שלי, יוצאת אולי מתוך האגדה ומגיעה לדברים אחרים לגמרי. בסך הכל, מאוד קשה לדכא דמיון בריא. לדעתי אגדות בהחלט מעודדות אותו, אך ילדים שיש להם נטייה לדמיין ידמיינו בכל מקרה, ולא יגבילו את הדמיון שלהם לעולם זה או אחר שאליו נחשפו. לדעתי אף מדיה ספרותית או אלקטרונית אין בכוחה לדכא את הדמיון, אלא אף לתרום לו, אם משתמשים בה נכון ובמידה. ובטח ובטח אין בכוחם של ספרים מכל סוג שהוא להגביל את דמיון הילדים. למשל, ראיתי לאחרונה את "שר הטבעות" (כמובן שקראתי גם את הספר). לא מדברת כרגע על איכות הסרט לעומת הספר, כי ברור מה התשובה. אך אני חייבת לציין שלמרות זאת, כל אחת מהמדיות עוררה בי סוג אחר של דמיון ושל ריגושים שממש משלימים זה את זה. נורא קשה להסביר במילים איך ולמה זה קורה, אך אני מרגישה שהסרט תרם לעולם הדמיון שלי לא פחות מאשר הספר, אם כי בדרך שונה לחלוטין. אוי, כל הנושא הזה גורם לי להודות לאלוהים על כך שיש לי את משחק התפקידים הפרטי שלי. כמה אושר ועושר זה מוסיף לחיי!
 

Kalla

New member
וכאן המקום להודות לקרן

תינוקת בת 6 שבועות שנותנת לאבא ואמא הנלהבים והמטורללים לשחק כל הלילה. אין כמוך, קרן.
 

הילהל

New member
מה שמפריע לי

מאוד מטרידה אותי ההתייחסות לנשים (בתור חסרות יכולת וכישורים, שתפקידן להיות יפות וחלשות ולחכות לאביר או לנסיך המציל). כי ילדונת שקצת סטתה מהדרך ביער לא צריכה להענש ככה (והזאב הוא כ"כ ביטוי לאנס! אין מצב אחר). כי החיים לא נגמרים בסופטוב תמיד. כי הסופטוב יכול להיות מגוון בהרבה מהאפשרות שמראים באגדות (שרק הוא באמת דוגמא מעולה לזה). ויש עוד.
 
יש כאן בעייה

כי ספרות, כמו סכנות חיברות אחרות, מעצבות תפיסות ודפוסים בעזרת מסרים שהילד נהנה מהם. זה תהליכי וודאי שאת היררכיית המינים בעזרת ארכיטיפ החפצת האשה והזאב האנס-בזכות, לא תראי כבר בגיל 3.
 

אפרתש

New member
אני ממש לא יודעת ...

יש באגדות הרבה מסרים שנאי מתנגדת אליהם. מצד שני, כמו שאמרת, רובנו גדלנו עליה, ואני חושבת שהן כן משרתות מטרות מסוימות (חוץ מאשר לחברת אותנו לחברה שובניסטית). ועובדה שאותנו הן לא הרסו. אז אני כן חושבת שאפשר לספר אותן, ואפילו בלי פרשנות בגוף הסיפור. אם החינוך שלנו יצליח, הילדים שלנו כבר יבינו מה שטויות. גם יש כאן בסיס תרבותי. בכל העולם המערבי יש איזה עולם מושגים משותף. אם תספרי לי על ילדה מסוימת שהיא "ברווזון מכוער", אני אדע למה את מתכוונת.
 

תּמר

New member
גם לי הופיעה התנגדות לאגדות

לאחר שקראתי אותן שוב כאם. אני לא יכולה לומר זאת באופן גורף על כל האגדות, אבל מצד שני - אם אין בהן טעם, למה בכלל לספר אותן? כשיש עוד סיפורים רבים אחרים, עם מסרים טובים, מוסווים או לא, ובאיכות ספרותית מעולה? לא נראה לי שיש סיבה לספר, רק מפני שאנחנו גדלנו על זה. אני גם לא חושבת שזה יחסר לילד, כי הוא יוכל לקרוא את האגדות בגיל בוגר יותר (9-10 ואף לפני), ועם ראיה בקורתית יותר. ואם הוא לא שמע אותן לפני כן, הביקורת תהיה יותר נכונה, ובלי ה"שוחד" של הכרות מגיל צעיר. היה על זה דיון בפורום הנוכחי, לפני פחות משבועיים לפי דעתי. ובערך באותו זמן, היה דיון דומה בפורום תרבות עברית (מס' 372). החיפוש לא עובד אצלי, ולכן אני לא מקשרת, אבל אם תמצאי את הדיונים תוכלי לקבל עוד דעות לשני הצדדים (ואם תקשרי לכאן, זה יוכל להועיל לעוד קוראים...)
 

dana3111

New member
תראי, את לא חייבת, אני לא חושבת

שחייבים לגדל ילדים בדיוק פוליטקלי קורקט, ואני כן רואה בדברים האלו קלאסיקות לא במובן הערכי כמו במובן שכולנו גדלנו עליהן, וזה משהו שהוא ברמה של בורות לא להכיר אותן, אז תספרי בע"פ ואל תקני מפורשות את הספרים, אבל לא הייתי מעלימה מילדיי את הדברים האלו, ולא מזמן היה דיון על מקס ומוריץ ועוד ספרים שיש אמהות שהיום מזדעזעות מהם, ויש שלא יקראו לילדיהן ויש שיקראו ויתנו לילד להגיע לסיפורים עם מה שיש לו בלי לתווך, הלוואי שהיינו מגנים על ילדנו ככה ממסרים שעוברים בטלוויזיה....
 

maya100

New member
אני בינתיים נמנעת מהן

גם מספרים כמו "חנלה ושמלת השבת" מכמה סיבות: ראשית, אני באמת מתקשה מאוד עם הדמויות הנשיות האימפוטניות בהן ועם הגברים, שמצילים תמיד את המצב. שנית, לדעתי, הרבה אגדות הן פשוט מאוד מפחידות. למה לי להוסיף פחדים בגיל שגם ככה רווי בהם? (לעניין זה חנלה ושמלת השבת נכנס). אני כבר לא מדברת על "מוכרת הגפרורים הקטנה" וכאלה, שגורמים לי עצמי עד היום לבכות... בקיצור, כפי שאני מסננת כל דבר סנכנס הביתה אני מסננת גם ספרים, אגדות לא מקבלות אצלי מעמד מיוחד. הן מסוננות באותה מסננת כמו שאר הספרים.
 

dana3111

New member
אני לא מבינה גדולה בפסיכולוגיה

אבל ממה שהבנתי הסיפורים המפחידים דווקא חשובים להתמודדות עם פחדים, מקווה שתהיה מישהי שתוכל להסביר יותר טוב ממני את העניין, אבל אותי זה שכנע.
 

vered4

New member
יש ספר על הנושא

קסמן של אגדות ותרומתן להתפתחות נפשית של ילדים, מאת ברונו בטלהיים. קראתי אותו וזה מאוד מעניין. "בעידן של תיחכום ומיכשור גובר והולך, מחזיר הפסיכולוג הדגול לילדים, ברונו בטלהיים, את עטרת האגדה ליושנה. הבנתו העמוקה בהתפתחותם הנפשית של ילדים משמשת לו כמטה-קסמים: הוא שופך אור חדש על אגדות נושנות ומסביר את חשיבותן בחינוך הילדים, בפיתוח תודעתם לחוקי עולם המבוגרים, ובהעשרת יכולתם להיות מודעים לרגשותיהם. דרך הדמויות של עולם האגדות הקסום – ``לכלוכית``, ``שלגיה``, ``היפהפיה הנרדמת``, ``כיפה אדומה``, ואגדות רבות אחרות – חודרת עינו הבוחנת של בטלהיים וחושפת את תפקידן העיקרי של האגדות בכל התרבויות מאז ומעולם – לסייע לילד להתמודד עם ערכים חברתיים של צדק, נאמנות, גבורה, אומץ ואהבה; להתמודד עם פחדיו; להכיר בחולשתו וביכולתו גם יחד ולצאת ממסע ההרפתקאות האישי שלו, בוטח יותר בכוחותיו. "
 

dana3111

New member
תודה על ההמלצה, נרשמה אצלי...זה נשמ

נשמע לי מאד מעניין
 

איליטה

New member
את יכולה בבקשה

לכתוב את שם הספר באנגלית? לטובת תושבי חו"ל
תודה, אילה
 

vered4

New member
האגדות היו פופולריות בגלל שיש בהן

משהו שמדבר אל הילדים ומושך אותם. בניגוד לספרות "מגויסת" אחרת (לטובת נושאי חינוך), הן כתובות טוב. הבעיה שהן נכתבו על רקע חברתי מאוד שונה ולכן הסטראוטיפים מפריעים לנו. עוד בעיה- יש כל מיני תרגומים של האגדות- לא כולם טובים. אם התרגום לא מוצלח, מאוד יכול להיות שאותן אגדות בחרוזים- פספסו בתרגום את הטוב שבאגדה ושמרו יותר את הסטראוטיפ.
 
למעלה