לדעתי היום קוראים פחות אגדות.
איכשהו, ספרות הילדים המודרנית היא הרבה יותר "מעשית" ודידקטית, מדברת על סיטואציות של כאן ועכשיו ומלמדת להתמודד. ברור שלצד ספרות הילדים העכשוית יש לנו בבית גם את כל האגדות הקלאסיות, אך מטבע הדברים המינון של הקריאה בהן יותר קטן בתוך כלל הספרות שהם קוראים. בתקופה שאני גדלתי המינון היה הרבה יותר לטובת האגדות. ואני זוכרת שאחרי קריאת האגדות הייתי מפליגה שעות בתוך הדמיון שלי, יוצאת אולי מתוך האגדה ומגיעה לדברים אחרים לגמרי. בסך הכל, מאוד קשה לדכא דמיון בריא. לדעתי אגדות בהחלט מעודדות אותו, אך ילדים שיש להם נטייה לדמיין ידמיינו בכל מקרה, ולא יגבילו את הדמיון שלהם לעולם זה או אחר שאליו נחשפו. לדעתי אף מדיה ספרותית או אלקטרונית אין בכוחה לדכא את הדמיון, אלא אף לתרום לו, אם משתמשים בה נכון ובמידה. ובטח ובטח אין בכוחם של ספרים מכל סוג שהוא להגביל את דמיון הילדים. למשל, ראיתי לאחרונה את "שר הטבעות" (כמובן שקראתי גם את הספר). לא מדברת כרגע על איכות הסרט לעומת הספר, כי ברור מה התשובה. אך אני חייבת לציין שלמרות זאת, כל אחת מהמדיות עוררה בי סוג אחר של דמיון ושל ריגושים שממש משלימים זה את זה. נורא קשה להסביר במילים איך ולמה זה קורה, אך אני מרגישה שהסרט תרם לעולם הדמיון שלי לא פחות מאשר הספר, אם כי בדרך שונה לחלוטין. אוי, כל הנושא הזה גורם לי להודות לאלוהים על כך שיש לי את משחק התפקידים הפרטי שלי. כמה אושר ועושר זה מוסיף לחיי!