אגדות קלאסיות

[הילהל]

אגדות קלאסיות

הציעו לי עכשיו במעון לרכוש אגדות "קלאסיות", כתובות בחרוזים, במחיר מגוחך. ופתאום גיליתי שלא רק שיש לי את ההתנגדות הישנה והמובנת לי, נגד שילגיה וסינדרלה ואחיותיהן לגורל, אלא שגם את "הדייג ודג הזהב" וה"ברווזון המכוער" אני ממש לא רוצה (וזה אחרי שאתמול באמבטיה, בפרץ צהלה מוזר, שרנו ליונתן "there once was an uglly duckling" מהסרט של דני קיי). מה דעתכן על הקלאסיקות האלה? שמשפריצות סטיראוטיפים ורעיונות שעברו מן העולם (לפחות העולם הפרטי שנלי), אבל מצד שני - דורות של ילדים _גם אנחנו) גדלו עליהן בשמחה?

 

[ליליה והגמדים]

הן איומות, ויש לי חלופות עבורך

כמו "אל תנשקי את הצפרדע" של ד"ר מירי ברוך, או "אגדה חדשה" של גייל הראבן, או "מי חטף את נסיכת המחשב" של חנה גולדברג (מקווה שדייקתי בשמות הספרים, אם לא תחפשי לפי הסופרות). פתאום אני שמה לב שאין אגדות חדשות שנכתבו ע"י גברים....

 

[הילהל]

כולן?

גם לך אין חשק לברווזון המכוער? ולדייג ודג הזהב? מה מכעיס בהם כ"כ? אני אוהבת את הסרטים "שרק", והסרט של דרו ברימור ששמו ברח לי (נדמה לי שבאנגלית הוא נקרא ever after). ואגדות בנתיים אני לא מקריאה לו.

 

[לאה_מ]

גם אני לא ממש קוראת להם אגדות

פשוט דמויות שטוחות וסטריאוטיפיות לא ממש "עושות לי את זה"...

אבל אני כן מספרת לפעמים בעל פה תוכן של אגדות (בעיקר אנדרסן), הילדים בכל מקרה מקבלים את התכנים האלה מחוץ לבית גם אם אני לא מספרת להם את זה (אני זוכרת ששירה שמעה הרבה מאד אגדות בגן חובה, ועומר למד על הנס כריסטיאן אנדרסן בכתה ג'). השנה שירה קיבלה מתנה את "סידון מספר אנדרסן" וקראה אותו בהנאה (אני לא קראתי, אבל אפרים סידון חביב עלי בדרך כלל, ואני משערת שהספר נחמד).

 

[ליליה והגמדים]

שימי לב

שהדייג הוא דייג ואשתו...מה?

 

[אפרתש]

אשת מהנדס ../images/Emo6.gif

ידיד שלי חיפש פעם בת זוג במדורי שידוכים. הוא מצא שם הודעה "אלמנת רופא".

 

[ליאת +]

../images/Emo6.gif

זה יחוס, כמו שפעם כתבו על אוטו "יד שניה מרופא".

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

הרגתן אותי עכשיו

 

[Kalla]

לא מרגישה כך.

לא מרגישה שצריך לנתח כל דבר (למרות שדווקא עשיתי זאת הרבה במהלך לימודי במסגרות השונות). אני אוהבת להנות מדברים בלי דווקא תמיד להעמיד אותם במבחן ה-PC או בפרספקטיבה של המאה ה-21. למשל, אני אם מאמצת עם מודעות גבוהה לנושא 0מטבע הדברים) ועדיין מסוגלת להנות מ"הברווזון המכוער" למשל. ולא רק זאת, בטוח שאקרא את האגדה לילדיי, כולל בתי המאומצת, ואלמד אותם שלא כל דבר צריך לקחת אישי וקשה. לא סתם דורות של ילדים גדלו על האגדות האלה. כנראה מעבר לערכן הספרותי, יש בהן משהו כל כך בסיסי ומתאים לאינסטינקטים שלנו, שהן מביאות לרובנו סיפוק ברמה הקיומית הבסיסית ביותר. הן חושפות את טבע האדם במלוא מערומיו. לדעתי הקסם שלהן לא יפוג לעולם. אגב, ארוב הגרסאות של האגדות הקלאסיות שקראתי בילדות היו ברוסית ונכתבו על ידי סופרים ומשוררים דגולים ולכן זו בהחלט אמנות של ממש.

 

[bambi31]

אני עם kalla

הבן שלי (4.5) מאד אוהב לשמוע אגדות. גם אני חושבת שלא כל דבר צריך לנתח, הילד נהנה מהדבר כפשוטו, הוא לא נחפז למסקנות ואני לא חשה שהמסרים "השליליים" מחלחלים. הוא באמת נהנה מהם הנאה תמימה.

 

[ר ו י ת א]

די נדהמתי מהשירשור הזה

מה הבעיה עם הקלאסיות? התחלתי לספר לבני, בן 3, והוא די התלהב מהסיפורים הברווזון המכוער והכיפה האדומה... מה רק בסיפורים כאלו? אשמח להבין יותר הסיפורים האלו הם תמיד עם סוף טוב, "וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

 

[אפרתש]

אני אגיד לך מה הבעיות:

(אני חושבת שיש בהן גם טוב, והבנות שלי תשמענה אגדות. בכל זאת - נאי מודעת לבעיות שיש בהן 1) הטובים תמיד יפים 2) בסוף אוהבים את הברווזון המכוער לא כי הוא נחמד וחביב וטוב לב, אלא כי הוא בעצם הכי יפה מכולם. 3) ברגע שנסיך ונסיכה נפגשים - הם מתאהבים. וכמובן חיים באושר ועושר. (להם לא יהיו ויכוחים אם לנעול לילדים סנדלים בחורף

) 4) הנסיכה מעלה כל מיני דרישות קריזיונריות, והנסיכים רצים ומגשימים. 5) הנסיכה יושבת במגדל כמו טמבלית עד שהנסיך בא ועולה למעלה. מזל שהיא בת ויש לה שיער ארוך, אז גם היא תרמה במשהו. 6) אין סיכוי ששלגיה תתאהב בגמד או הוא יתאהב בה. היא חיה עם שבעה גברים יחסים אפלטונים לגמרי, כי הם גברים נמוכים. ברגע שמגיע גבר אמיתי - מיד היא מתאהבת בו. 7) איך ששלגיה רואה בית ביער, הדחף הראשוני שלה זה לנקות אותו.

 

[ליליה והגמדים]

שכחת

את האמא החורגת, האבא, האחיות הרווקות הרשעיות שגורלן לכן רע ועוד לא מעט סטראוטיפים מטופחים היטב

בספר של מירי ברוך יש גם הקדמה מרשימה שמסבירה את זה טוב ממני. מומלץ בחום.

 

[תּמר]

ד"א, על תופעת ההורים החורגים

הסבירו לי בפורום תרבות עברית, שזה היה מצב נפוץ מאוד בגרמניה לפני מאות שנים, שאמהות מתו צעירות, והאבות נשאו נשים אחרות. יכול להיות שהסטראוטיפים האלו היו מציאות אמיתית בזמן כתיבת הסיפור, אך זה עדיין לא סיבה לגדל ילד על סטראוטיפ כזה.

 

[אפרתש]

מעניין אם זה משחרר פחדים

כלומר - נותן ביטוי לפחדים שקיימים, או להיפך - מעלה פחדים שאחרת לא היו קיימים.

 

[אור אור]

נזכרתי בשיחה ששמעתי בין שני ילדים

בני שבע בערך: הילד גר עם אמו ובעלה וסיפר על כך לילדה ששיחקה עמו, היא אמרה לו " הוא האבא החורג שלך, הוא איש רע!", הוא ענה לה:"לא הוא בכלל לא רע" והיא המשיכה להתווכח איתו שהפירוש של אבא חורג זה איש רע ובסוף הם פנו לעזרת המבוגרים בפתרון הסוגיה. זה ממחיש את השפעת האגדות על עולם המושגים של הילדים.

 

[bambi31]

נו באמת...../images/Emo13.gif

אני גדלתי על כל האגדות הללו ויכולה להבטיח לך שאף סטראוטיפ כזה לא דבק בי, (חוץ מהשער הארוך

) למעשה, אלה הדברים שהכי פחות שמתי לב אליהם, מה שמשך אותי זה הסוף הטוב, העולם הקסום שיצרו באגדות הללו,אני חושבת שזה מפתח את עולם הדמיון. אני לא רואה בעין לא יפה משחקי אבירים ונסיכות, אני חושבת שאנחנו נותנים אינטרפטציות לאגדות הללו שלא עולות כלל במוחן של ילדים. וחוץ מזה אם זה מפריע לנו אפשר תמיד לנסות ולהסביר את המסר בצורה אחרת למשל "בברוזון המכוער"לדעת לקבל גם את האחר, השונה בסובלנות ובאהבה-שוב, הכל תלוי באינטרפטציה.

 

[תּמר]

העולם הקסום שיוצרות האגדות

הן אלו שמגבילות את הדמיון, אך ורק לעולם הקסום הזה, ולא לדברים שהילד חושב עליהם בעצמו.

 

[bambi31]

תמר, את לא ראית את הילד שלי

משחק. אני יכולה להגיד ב- 100% שעולם האגדות פיתח את הדמיון שלו פלאים, נכון הוא עושה שימוש בעולם המושגים של האגדות אבל הוא מפתח את זה לכיוונים מדהימים.

 

[Kalla]

לא מאמינה בזה לרגע.

אם כבר, לדעתי, להפך.