אגדה עירונית
מעבר לים הרחק הרחק ישנו אי בודד. זהו אי מאושר כי השמש זורחת כל יום בבוקר ושוקעת בערב בשלל צבעים של אדום וסגול. והכוכבים זורחים הלילךה ועושים תחרות מי זורח יפה יותר ויש גם ירח שמאיר באור של כסף. בחורף יורד גשם ולפעמים גם שלג, באביב הכל פורח, בקיץ חם וסתיו העלים נושרים בשלכת וחסידות נודדות מוצאות לעצמן כמה ימי מנוחה על העצים ביער שיש על האי. ובאי הזה חי באושר שבט קטן של אנשים. הם אנשים נחמדים, קצת תמימים, יפים וגבוהים. הם אוכלים את הפרות של העצים ושותים מי מעיינות קרירים. רוקדים ושמחים ביום, מתעלסים באהבים בלילה. לפעמים נולדים להם ילדים וילדות חמודים ויפים. בקיצור ממש שבט מאושר. יופ אחד הגיע לאי איש אחד שהיה מאוד מאוד חכם. היה לו תואר מהאוניברסיטה במנהל עסקים וגם דוקטורט בהנדסת משאבי אנוש פיננסיים גלובליים מולטידיספלינריים. הוא היה מאוד גאה בעצמו על זה שהיה לו תואר בתחום עם שם כלכך ארוך כי הוא עשה אותו לבד ובלי שום עזרה (הוא אפילו לא העתיק עבודות באוניברסיטה ולא החמיץ אף הרצאה). הוא היה מאוד מוקסם מהאי הנפלא הזה יש לאמר. הוא סייר סביב סביב. עיניו שזפו את הנופים היפים (וגם את הנשים היפות), הוא טעם את הפרות הטעימים, עשה גולו גולו לילדים החמודים והתרשם מהמגוון העצום של החיות שחיו על האי (כולל כמה חסידות שנשארו באי לגור כל השנה). הוא גם היה מאוד מופתע. ``מה?`` הוא שאל את האנשים, ``אין לכם שטם מבנה היררכי חברתי? איך אתם חיים בכלל, אתם קולטים על איזה מכרה זהב אתם יושבים? אם תתנו לי אני אסייע לכם לפתח כאן תיירות ממש מתקדמת, עם בתי מלון מפוארים וקזינו, ואינספור אטרקציות ותוך זמן קצת תוכלו להקים פה חברה ממש משגשגת ולחיות ממש ממש טוב...`` האנשים היו מופתעים (כי איך לאמר, מרוב שהם חיו טוב על האי הם לא ממש למדו באוניברסיטה ולמעשה לאף אחד מהם לא היה תואר ראשון ואין מה לאמר שלא היה להם תואר בתחום כלכך ארוך כמוש היה לאיש הזה שהגיע). למעשה הם אמרו לעצמם: ``הקונצפט הזה (הם למדו מילה חדשה כמו שאתם רואים) מעניין מאוד!`` והם התלהבו והחליטו למנות את האיש החדש ליועץ אירגוני וגם לשר בממשלה ולהקים את אתר התיירות המשגשג שלהם. כמו שאפשר לתאר הם הצליחו מאוד ותוך זמן קצר האי הפך להיות ממש ממש פופלרי ואתר תיירות מהמדרגה הראשונה. האנשים שגרו באי גילו את החיים הטובים. הם הקימו שדה תעופה מפואר וסללו אוטוסטרדות ובנו בתי זכוכית גדולים וקניונים. הם קנו בגדים של פייר קרדן ונעלו נעליים של גוצ`י (והנשים קנו בגדים של זארה ונעליים של ד``ר מרטנס) וגם אם הם לא היו בדיוק בראש הרשימה של האנשים המתלבשים בטעם כפי שנכתב ע``י הירחון `ווג` (למעשה הם היו יותר קרובים לתחתית הרשימה) הם היו מאוד מרוצים מעצמם ונהנו מכל רגע. בסופו של דבר הם הנפיקו את האי לבורסה (החתם היה כמובן היועץ הארגוני שר המסחר ד``ר להנדסת משאבי אנוש ובלה בלה בלה) וההנפקה יצאה מצויין והם גייסו הון די יפה מה שאיפשר להם לבנות עוד בתים מזכוכית ועוד אוטוסטרדות ועוד שדה תעופה וגם לקנות עוד מכוניות, חליפות של פייר קרדן וטלפונים סלולריים (הם במיוחד אהבו את הקטע של הטלפונים הסלולריים). אבל, בלי לשים לב, מרוב בניינים מזכוכית, אוטוסטרדות ושדותתעופה אפשר לאמר שהיער היפה שלהם הלך ונעלם וכגם החופים היפים נעשו נורא קטנים וגם לא היה מקום לכל החיות הנפלאות שחיו שם ואפילו החסידות עזבו את האי וגם לא חזרו אפילו בסתיו. זה גרם לירידה חדה בעקומת התיירות וגם לנפילה במניות ובסופו של דבר האנשים הבינו שאין ברירה אלא להדק את החגורה ולאור זאת הם החליטו לקצץ בכוח האדם. אין רישום מדוייק לגבי כמה אנשים פוטרו (למעשה האנשים באי לא היו חזקים ברישום בכלל) אבל נראה שבסופו של דבר כולם הסכימו על מפוטר אחד. היה זה היועץ המיוחד שלהם שר המסחר והתעשיה הד``ר להנדסת אנוש ובלה בלה... ומאז הם חיים באושר ואושר עד עצן היום הזה ואין מישהו שיגיד להם שמה שהם עושים לא כלכלי ולא עומד בקריטריונים של התאוריות החדשות כפי שנסקרו בהרחבה בכתב העת האחרון של החוג לכלכלה ומנהל עסקים. וה מוטכיח שלא צריך להיות צודק וגם לא חכם אלא שכדאי להנות מהחיים! ודרך אגב השמש על האי ממשיכה לשקוע באותם צבעים עד היום והם משתקפים יפה מאוד בבנייני הזכוכית וכולי...
מעבר לים הרחק הרחק ישנו אי בודד. זהו אי מאושר כי השמש זורחת כל יום בבוקר ושוקעת בערב בשלל צבעים של אדום וסגול. והכוכבים זורחים הלילךה ועושים תחרות מי זורח יפה יותר ויש גם ירח שמאיר באור של כסף. בחורף יורד גשם ולפעמים גם שלג, באביב הכל פורח, בקיץ חם וסתיו העלים נושרים בשלכת וחסידות נודדות מוצאות לעצמן כמה ימי מנוחה על העצים ביער שיש על האי. ובאי הזה חי באושר שבט קטן של אנשים. הם אנשים נחמדים, קצת תמימים, יפים וגבוהים. הם אוכלים את הפרות של העצים ושותים מי מעיינות קרירים. רוקדים ושמחים ביום, מתעלסים באהבים בלילה. לפעמים נולדים להם ילדים וילדות חמודים ויפים. בקיצור ממש שבט מאושר. יופ אחד הגיע לאי איש אחד שהיה מאוד מאוד חכם. היה לו תואר מהאוניברסיטה במנהל עסקים וגם דוקטורט בהנדסת משאבי אנוש פיננסיים גלובליים מולטידיספלינריים. הוא היה מאוד גאה בעצמו על זה שהיה לו תואר בתחום עם שם כלכך ארוך כי הוא עשה אותו לבד ובלי שום עזרה (הוא אפילו לא העתיק עבודות באוניברסיטה ולא החמיץ אף הרצאה). הוא היה מאוד מוקסם מהאי הנפלא הזה יש לאמר. הוא סייר סביב סביב. עיניו שזפו את הנופים היפים (וגם את הנשים היפות), הוא טעם את הפרות הטעימים, עשה גולו גולו לילדים החמודים והתרשם מהמגוון העצום של החיות שחיו על האי (כולל כמה חסידות שנשארו באי לגור כל השנה). הוא גם היה מאוד מופתע. ``מה?`` הוא שאל את האנשים, ``אין לכם שטם מבנה היררכי חברתי? איך אתם חיים בכלל, אתם קולטים על איזה מכרה זהב אתם יושבים? אם תתנו לי אני אסייע לכם לפתח כאן תיירות ממש מתקדמת, עם בתי מלון מפוארים וקזינו, ואינספור אטרקציות ותוך זמן קצת תוכלו להקים פה חברה ממש משגשגת ולחיות ממש ממש טוב...`` האנשים היו מופתעים (כי איך לאמר, מרוב שהם חיו טוב על האי הם לא ממש למדו באוניברסיטה ולמעשה לאף אחד מהם לא היה תואר ראשון ואין מה לאמר שלא היה להם תואר בתחום כלכך ארוך כמוש היה לאיש הזה שהגיע). למעשה הם אמרו לעצמם: ``הקונצפט הזה (הם למדו מילה חדשה כמו שאתם רואים) מעניין מאוד!`` והם התלהבו והחליטו למנות את האיש החדש ליועץ אירגוני וגם לשר בממשלה ולהקים את אתר התיירות המשגשג שלהם. כמו שאפשר לתאר הם הצליחו מאוד ותוך זמן קצר האי הפך להיות ממש ממש פופלרי ואתר תיירות מהמדרגה הראשונה. האנשים שגרו באי גילו את החיים הטובים. הם הקימו שדה תעופה מפואר וסללו אוטוסטרדות ובנו בתי זכוכית גדולים וקניונים. הם קנו בגדים של פייר קרדן ונעלו נעליים של גוצ`י (והנשים קנו בגדים של זארה ונעליים של ד``ר מרטנס) וגם אם הם לא היו בדיוק בראש הרשימה של האנשים המתלבשים בטעם כפי שנכתב ע``י הירחון `ווג` (למעשה הם היו יותר קרובים לתחתית הרשימה) הם היו מאוד מרוצים מעצמם ונהנו מכל רגע. בסופו של דבר הם הנפיקו את האי לבורסה (החתם היה כמובן היועץ הארגוני שר המסחר ד``ר להנדסת משאבי אנוש ובלה בלה בלה) וההנפקה יצאה מצויין והם גייסו הון די יפה מה שאיפשר להם לבנות עוד בתים מזכוכית ועוד אוטוסטרדות ועוד שדה תעופה וגם לקנות עוד מכוניות, חליפות של פייר קרדן וטלפונים סלולריים (הם במיוחד אהבו את הקטע של הטלפונים הסלולריים). אבל, בלי לשים לב, מרוב בניינים מזכוכית, אוטוסטרדות ושדותתעופה אפשר לאמר שהיער היפה שלהם הלך ונעלם וכגם החופים היפים נעשו נורא קטנים וגם לא היה מקום לכל החיות הנפלאות שחיו שם ואפילו החסידות עזבו את האי וגם לא חזרו אפילו בסתיו. זה גרם לירידה חדה בעקומת התיירות וגם לנפילה במניות ובסופו של דבר האנשים הבינו שאין ברירה אלא להדק את החגורה ולאור זאת הם החליטו לקצץ בכוח האדם. אין רישום מדוייק לגבי כמה אנשים פוטרו (למעשה האנשים באי לא היו חזקים ברישום בכלל) אבל נראה שבסופו של דבר כולם הסכימו על מפוטר אחד. היה זה היועץ המיוחד שלהם שר המסחר והתעשיה הד``ר להנדסת אנוש ובלה בלה... ומאז הם חיים באושר ואושר עד עצן היום הזה ואין מישהו שיגיד להם שמה שהם עושים לא כלכלי ולא עומד בקריטריונים של התאוריות החדשות כפי שנסקרו בהרחבה בכתב העת האחרון של החוג לכלכלה ומנהל עסקים. וה מוטכיח שלא צריך להיות צודק וגם לא חכם אלא שכדאי להנות מהחיים! ודרך אגב השמש על האי ממשיכה לשקוע באותם צבעים עד היום והם משתקפים יפה מאוד בבנייני הזכוכית וכולי...