אברהם גרנט - מה עשית בשביל מדינה ?
האם באמת התקדמנו ? האם באמת גרנט הביא איתו שינוי ? הוא התחיל עם צעד חכם של להיפטר מהברקורביבוצ'ים - היה ברור שכל עוד עליהם בנויה הנבחרת לא נתקדם בדברים הקטנים, ונמשיך להישבר מכל משב רוח, עם כל הגאונות שיש לשניים האלה - הם לא מסוגלים להרים למעלה נבחרת נחותה. מבחינת שיטת המשחק לא הביא איתו אברם חידושים - אותם 3 בלמים, אפיזודה שמנציחה את הנחיתות שלנו מול היריב בכל משחק (בית או חוץ, יריב חזק או יריב חלש) האבסורד הוא שהרכב של 3 בלמים הוא הרכב התקפי בתיאוריה - מכיוון שיש 3 בלמים, המגנים בשני האגפים פנויים יותר לפריצות בעומק האויב. אבל בישראל כמו בישראל הבלמים לא מחפים והמגנים לא תוקפים גלים גלים, מה שאנחנו מקבלים ברוב המשחק זה 5 שחקני הגנה וכמעט 0 שחקני התקפה. במשחקים מול שווייץ וקפריסין הלך לגרנט הקלף עם יוסי בניון - הוא הצליח למחוק את זכר הכוכבים, וגם לחיות עם הרכב סופר הגנתי ושני "פנטזיסטים". אפשר להתווכח עם האימפוטנציה של חוסר נצחונות בית אל מול הגבורה של סחיטת תיקו בחוץ, בסופו של דבר מה שמשנה הוא המיקום שאתה מגיע אליו, גם המבקרים וגם הגרנטולוגים היו תמימי דעים - ניצחון בשווייץ ועשינו סנסציה. מבחינת שיטת המשחק לא הוכח שיש לנו כזאת כמו אצל שרף וכמו אצל נילסן, כל פעולה התקפית ניתן לייחס להתעלות רגעית או טכנית של שחקן מסויים ברגע מסויים, דבר לגיטימי בכדורגל, אבל כשיש 0 תרגילי התקפה ו-0 מהלכים מתוכננים שהובילו לשערים, זאת לא נבחרת מאומנת. היתרון של גרנט על קודמיו הוא היחס החם שלו לשחקניו, שמוביל בסופו של דבר כמאמר הקלישאה לכך שהם נותנים מאה אחוז מעצמם. את זה היה ניתן לראות בכל אחד מהמשחקים - מעולם הנבחרת לא שיחקה בצורה כל כך מחוייבת ונטולת ענייני "מנטליות", אצל גרנט לא תראו את אלון מזרחי בועט מהחצי כי אין לו כוח להמשיך לרוץ. המשחק המכריע בשווייץ - ההזדמנות האחרונה של ישראל לשלוט על גורלה ולהשפיע במגרש על העפלה אפשרית למונדיאל\משחקי הכרעה : ההתלבטות של גרנט לפני המשחק היתה לשחק על נצחון או על תיקו, נצחון ואנחנו עם רגל וחצי במונדיאל אבל משחק הרפתקני יכול להוביל לקריסה ואיבוד הסיכוי התיאורטי אפילו למקום שני. לעומת זאת תיקו זה משחק בטוח - לשווייץ יש עוד משחקים מול אירלנד וצרפת והיא לא תשתגע לנצח בכל מחיר, תיקו רק דוחה את הקץ, לישראל לעומת זאת תיקו ישאיר את החלום המעורפל של העפלה אם יעשו בשבילנו את העבודה מהמקום השני. פה לדעתי נפל גרנט בפעם הראשונה, הוא בחר לשחק הגנתי מדי ללא כלים אפילו להוביל במשחק, למחצית ירדנו בתיקו 1-1, עם גול כמו יחיאל בנגיחה מה-16 יותר מקרי מזה אין, שווייץ שיחקה כדורגל אנחנו בעיקר הגבנו למהלכים שלה. הנפילה השנייה באה עם העלייה למחצית השנייה, שוב גרנט שומר את התיקו צמוד לחזה מאמץ אותו והולך איתו, שווייץ מתחילה בלחץ מסיבי שכנראה היה מסתיים בשער. אלילת המזל שלחה כמה מפגינים תמהוניים לעצור את שטף המשחק - שווייץ לא חזרה ללחוץ כך אחרי זה, וישראל בשלה ממשיכה לשחק על תיקו כאשר במחצית השנייה פשוט לא עברנו את החצי גם כשהכדור כבר היה אצלנו, כאן אני כבר לא בטוח אם צריך היה לשנות את ההגדרה לבונקר. חילופים מאוחרים הוציאו את נמני ובניון לנוח אחרי שכל תפקידם היה בעיקר סטטיסטי, וישראל אכן זכתה בתיקו המיוחל וההירואי. נשאלת השאלה, בשביל מה הבאנו מאמן נבחרת ? כדי להגיד "לא הפסדנו" ? בשביל להתפאר בזה שלא שידרו את המשחק הראשון ? בשביל לסחוט תיקו ב70 אחוז מהמשחקים ולהרגיש גיבורים ? גם אם עד שווייץ היה לנו קמפיין מושלם (לדעתי לא) למה במשחק הזה שהוא בטח האחרון, למה אפילו במחצית לא נעשה שינוי ? למה לא ניסינו להכריע את המשחק, לפני שאתם אומרים "זאת שווייץ" אף שם לא מונע מהשחקנים שלך להתמסר ולרוץ, ישראל אפילו לא ניסתה לעשות זאת במחצית השניה. אם טסנו לשווייץ על מנת לחתום על תיקו האם זה הישג ? אולי אבל למה להתפאר במאזן נקי מהפסדים במקום ללכת לפחות במשחק האחרון על כל הקופה ואולי אולי לצאת מזה עם מונדיאל היסטורי ביד ? אפילו אני כבר התחלתי להאמין לגרנט שיש לו דרך (מסויימת) ושהחלום שלו הוא להגיע לטורניר הזה, אבל מאמן שמשחק על תיקו במצב הזה, גם בפתיחת המשחק וגם בפתיחת המחצית השניה, ולמעשה גם בדקה ה-90, אומר רק דבר אחד - על הזין שלי המונדיאל, על הזין שלי הנבחרת, אני רוצה חוזה, אני רוצה שיגידו איך לקחתי נבחרת של כלום והרמתי אותה לגבהים, למה לי לקחת סיכון? מה שבטוח ציפור אחת ביד משתיים על העץ. את המשחק הזה ואם לא יקרה משהו מפתיע בין אירלנד שווייץ וצרפת אז כנראה גם את הקמפיין כולו אני מסיים במילה אחת - אכזבה. לא כישלון לא ניצחון, לא הישג ולא בושה, סתם עוד אכזבה כשכבר היינו במרחק של משחק אחד. חלום המונדיאל יידחה (כנראה) לעוד 4 שנים.