קאבה, נראה לי שכבר בעבר
דיברנו על הנושא. ואני דווקא כן מבינה שיש אנשים אתיאיסטים. כיום, גם אם עדיין אני מופתעת פה ושם, כבר הרבה יותר קל לי לקבל את העובדה שיש דתיים, ולא-דתיים ואתיאיסטים. את האפשרויות האחרות, אני פשוט פחות מכירה.
אני יודעת שהנושא מאד
י, ולא רוצה להרגיז את אחמס ואחרים (ושדווקא אני אתן כאן "דוגמה רעה"). אבל לא יכולה שלא לענות לך. ואגב, נכון שזה לא נושא הפורום, אבל עכשיו בקיץ, הפורום די שומם ממילא. אז אני לא רואה פגם בסטיות קלות לנושאים אחרים, ובלבד שלא נעורר סערות וכעסים. מי שלא רוצה לקרוא או להגיב, לא חייב.
וכולם מוזמנים כמובן, ומכל הלב, לכתוב על כל דבר שקשור לבלשנות ולשפות
מכיוון שלמרות שאני דתית ומשפחתי הקרובה דתית, במשך רוב שנותי חייתי ולמדתי בין אנשים לא דתיים. כך הובילו אותי החיים. ודווקא בשנים האחרונות, התווספו לי המון חברים שלא רק שאינם דתיים, אלא חלקם אפילו אתיאיסטים (לא רק אתה).
אז אני כן מאמינה שיש אלוקים, אבל מבינה גם שיש אנשים שלא מאמינים שהוא קיים. וכמו שכתוב - ובזה אני מאמינה בהחלט: "איש באמונתו יחיה"!
לגבי הפנתיאיזם - זה מעניין אותי עכשיו רק כי ראיתי פעמיים את הצגת החאן הירושלמי "ירושלים החדשה" (דייוויד איבס) - על שפינוזה. וקראתי את הספר "בעיית שפינוזה" של ארווין יאלום.
התרשמתי עמוקות מההצגה ומהספר, וזה עורר אותי למחשבות.
לא שאני מקבלת את העקרונות של שפינוזה, אבל הוא גרם לי לעניין רב
