[אביב]

[כנרת לי]

[אביב]

מְחוֹלֵל בְּשַׁלֶּכֶת הַנֶּפֶשׁ
וְהִיא סְתָוִית עַד מְאֹד –
אַרְגָּמָן סָגֹל זָהֹב
מְמָאֶנֶת לָאָפֹר.

אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהּ
עֵת, תְּשוּקָה אֲבִיבִית פָּרְצָה בָּהּ
לַחֲמוֹד אֶת הַסְּתָיו
תּוֹלֶה שׁוּב אֶת עָלָיו.

 

[aiziq]

אביב

[אביב]<-- מדוע הכותרת בסוגריים?
&nbsp
מְחוֹלֵל בְּשַׁלֶּכֶת הַנֶּפֶשׁ <-- האם האביב הוא המחולל? אם כן זה יפה מאד אבל לא ברור משום שכתבת את הכותרת כפי שכתבת

וְהִיא סְתָוִית עַד מְאֹד – <-- שורה יפה, את נשארת בתוך המטאפורה שקושרת את הנפש עם הסתיו.
אַרְגָּמָן סָגֹל זָהֹב<-- האם אלו צבעיו של האביב או של הסתיו?
מְמָאֶנֶת לָאָפֹר.<-- לא ברור במה הכוונה לאפור? את מה מייצג האפור? את החורף?
אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהּ<-- מי הוא הדובר בשיר? מאיפה הוא נחת פתאום?!
עֵת, תְּשוּקָה אֲבִיבִית פָּרְצָה בָּהּ
לַחֲמוֹד אֶת הַסְּתָיו
תּוֹלֶה שׁוּב אֶת עָלָיו.<-- אני רואה את הציור שציירת אבל לא מצליח בשום אופן לקשר אותו
למשהו קונקרטי. את כתבת כנראה למול השראה מסוימת, איזו תמונה שהציתה בך את השיר - אבל אני לא מכיר אותה ולכן יש כל מיני חללים שאני לא מצליח למלא בקריאתי

&nbsp
איציק.

 

[כנרת לי]

...

תודה ברור לי שאם צריך להסביר משו כאן אמממ....
&nbsp
לא הייתי סגורה על הכותרת..
המחולל הוא הדובר בשיר
התכוונתי לצבעים המדהימים של הסתיו שנחשב "אפור" ונוגה משהו..
אז מובן שהוא לא נחת פתאום? ולאור זאת, ההמשך?

 

[שמים1]

כנרת לי יקרה

הכותרת היא אביב
והשיר כולו מאוד סתיו
גם הנפש בשלכת , זו השפעתו של הסתיו לעיתים
ויחד עם זאת צבעיה ארגמן וסגול זהוב , היא ממאנת לאפור , לצבעי הסתיו
הנפש היא זו החושקת באביב הארגמני , באדום השני הזה שיצבע עבורה את האביב .

והבית השני השרה בי בלבול
התשוקה האביבית החומדת שוב את הסתיו התולה את עליו .

נותרתי מבולבלת כנרת
למרות שאהבתי מאוד את הבית השני אבל פחות הבנתי את המסר שרצית להעביר בשיר .

 

[כנרת לי]

לא. הסתיו הוא לא אפור.

הסתו אמנם מכנס, ואני מסכימה איתך שגם הנפש בשלכת,
אבל הסתיו ססגוני למדי גם אם השמש נחבאת לה
ראית את עלי השלכת, איזה גוונים מדהימים הצייר העולמי משך בהם?

טוב.. נראלי שהבנתי משו משתי התגובות שלכם...
ותודה שניסית

איך שלא יהיה, יום אביבי היום

 

[שמים1]

עכשיו אני מבינה כנרת

שבתוך כל הסתיו הזה את רואה אביב
וזה יפה כשלעצמו .

 

[aiziq]

אההה הבנתי גם אני. רעיון נפלא

שווה להשקיע בשיר הזה עוד מאמץ. תנסי קודם כל להרחיב אותו, תחזירי אליו את כל שמות הגוף שהחסרת ממנו כך שיהיה ברור מי הוא המחולל ומה קורה בפנים ( בנפש) ומה שייך לחוץ ואיך הדינמיקה הזאת של אביב בעיני המתבוננת מתרחשת תכל'ס. הרעיון יפה וחזק תביעי אותו במלוא עוצמתו הראויה. לא צריך מסתורין

&nbsp
איציק.

 

[כנרת לי]

טוב, אז בלי מסתורין

פשוט תראה לי דוגמא, סבבה?

ועל אף שהעץ נחשף לגמרי כשמשיר את עליו, הוא עדיין אומר
רק גזע וענפים ומשאיר שורשים באפלה

מחכה...

 

[נתנאל 123691]

היי כנרת שמח לראות אותך.

מְחוֹלֵל בְּשַׁלֶּכֶת הַנֶּפֶשׁ
וְהִיא סְתָוִית עַד מְאֹד –" המשפט הזה תפס אותי הקשר בין השלכת לבין הנפש, במפגש בניהם " התחוללות" שיר מקסים.

 

[כנרת לי]

איזו התיחסות יפה

ממש ברוח השיר!
תודה נתנאל, ותן לשבּת להפתיע אותך בטוב

 

[נתנאל 123691]

שבת שלום כנרת.

שתעבור בשקט....

 

[renana ron]

כנרת לי

לפני הכל - נושא הסתו אהוב עלי עד מאד. כל מה שקשור בשלכת, ברוח ובצבעים הנפלאים שהטבע צובע עצמו.
אולי לכן אני רואה הרבה שמחה וחום מבצבצים בין ובתוך השורות. מה חם יותר מארגמן, סגול וזהב... והרי לנו חום ושמחה.

בבית השני הכל גלוי כשאת כותבת על תשוקה אביבית שפורצת בשלכת הנפש. לפעמים טוב להביא את הנפש עד שלכת ואז להתחיל מחדש, שהרי כל עוד אדם חי, מתחלפות בו העונות ברצותו.
שתי השורות האחרונות יפהפיות בעיני "לחמוד את הסתו / תולה שוב את עליו", שורות שהן אוקסימורון של עונות השנה.

שלך, רננה רון

 

[שמים1]

אהבתי את קריאתך רננה

 

[renana ron]

חן חן

 

[כנרת לי]

מרגישים שיש בך אהבה

לפילאי הסתיו
חידשת לי באוקסימורון. לא שמתי

"לפעמים טוב להביא את הנפש עד שלכת.." - ממש כך.. היטבת להגדיר
איזה מכלול יפה הבאת רננה. מקסים

תודה שרישרשת את מלא דעתך בינות לשלכת שלי

שתנעם לך השבת
באור ותכלת
כּנרת~~

 

[renana ron]

תודה כנרת

זה מה שהחיים למדו אותי.. ואני משתדלת להפנים
וליישם בעת הצורך.
בת שלום!