אבחון-בקשת עזרה

[dina199]

הרוב המוחלט שהגיעו לכאן

הם ההורים שהילדים שלהם מאובחנים כא"סים במקום מסויים.ז"א לא מגיעים לכאן רק כאלה שאובחנו פרטי או רק כאלה שאובחנו ציבורי. מגיעים כולם. ובין כאלה שלא אובחנו (פרטי או ציבורי) מגיעים רק כאלה שמרגישים שהאבחנה 'זה לא זה'.
ז"א שגם להם יש נסיון באיבחונים ואבחנות.

הרוב המוחלט גם מתחיל מהתפתחות הילד כשמתחילים הסימנים הראשונים , וגם מתחילים את האיבחונים שם כי כפי שנאמר זה שירות ציבורי חינם. ורק כשיש בעיה עם השירות הזה מתחילים לחפש אלטרנטיבה (בעיה יכול להיות שמרגישים שסתם מושכים זמן , או פחד מאיבוד פרטיות , או תורים ארוכים - אבל תמיד תהיה בעיה מסויינת שבגללה יוותרו על שירות מדינה חינם יחשבו על משהו פרטי יקר).

יש כאן הורים שכותבים שהם מאוד מרוצים מהאבחנה (מכל מקום שהם שקיבלו) אבל הם כותבים כאן כי הילד בספקטרום ולא כי הם מרוצים.

 

[שלומות0]

באופן מאוד הגיוני

מתחילים במכון להתפתחות הילד של קופת החולים,
כי רוב ההורים הנורמטיביים הולכים לקופת החלים שהילד חולה ולא פרטי, ולילד שיש איזו בעיה הם גם פונים דבר ראשון למכון ההתפתחות של הקופה,
ושם בדיוק מתחילה הבעיה, ומי ששורד אותם בהצלחה יש לו מזל מיוחד.

 

[dina199]

ותתארי לעצמך מה היה ההלם שקיבלתי

(זה היה לפני די הרבה זמן ) כשהדבר הראשון שהודיעו לי בקופ"ח אחרי שבתמימותי הודעתי להם על ההאבחנה (כי כמו שאמרת זה המקום הברור מאליו שאליו פונים) שהם לא מטפלים ב PDD

 

[שלומות0]

הורים מואלצים

להוציא אלפי שקלים למכונים הפרטיים כי אין להם בררה, אף הורה לא רץ סתם להוציא אלפי שקלים!

 

[אמא חמסה]

תתפלאי לשמוע.

סתם דוגמה,

יש לי חברה, שהיא וכל בני ביתה לא סומכים על הרופאים של קופת חולים. כשהילד מצונן, הם הלכו לפרופסור! כשהיא הייתה בהריון היא לקחה רופא פרטי כדי לבצע אצלו מעקב הריון וכדי שיהיה איתה בלידה, ושילמה על כך אלפי שקלים והיא חושבת שכך היא עושה הכי טוב.

אז זה ברור שיש אנשים שמרצונם הולכים למכונים הפרטיים.

באמת מעניין אם נעשה פה סקר, למה אנשים הלכו לאבחון פרטי, מעניין איזה תוצאות נקבל (למרות שהוא כמובן לא יהיה מייצג ולא מדעי, אבל סתם מסקרן).

 

[dina199]

למה הם לא סומכים ?

כנראה שיש להם סיבה מספיק טובה ולא סתפ פינוק.
לי למשל היה עניין כזה חמור עם קופ"ח בהריון ראשון (לא מוצלח) שבהריונות הבאים הלכתי אך ורק לפרטי ללא קשר למחיר הכספי.

 

[שלומות0]

ברור שיש סיבה

וסיבה מאוד טובה, "מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין"

 

[אמא חמסה]

הויכוח הזה קצת מצחיק, כי אף אחד מאיתנו טרם

עשה סקר למה אנשים הלכו לאבחון פרטי.

אני, למשל, הלכתי לאבחון פרטי כי לא ידעתי שאפשר לעשות את זה ציבורי.

וחברה שלי לא נכוותה בכלל, ככה היא מאמינה. אני, למשל, לעניינים רפואיים הולכת תמיד לקופת חולים, ובאשר לקשיים אחרים, לא ממש חשבתי ללכת לקופת חולים בגלל זה. לא תמיד יש מודעות.

 

[dina199]

אני בכלל לא ידעתי שי איבחונים בחינם.

מאחר ואצלי הכל נתחיל בבית ספר מאיבחונים דידקטיים והמשיך בפסיכולוגיים - הכל היה פרטי.
כי בתי ספר לא ממנים איבחון דידקטי , אלא אם כן אתה מקרה רווחה מאוד חמור.
ובאיבחון פסיכולוגי עשו השתתפות מסויימת - שגם זה היה מאמץ גדול של הצוות המטפל לבשי את ההשתתפותהזאת.

לכן דבר ראשון ששאלתי כשהפניתי לאיבחון פסיכאטרי היה - כמה זה עולה. והיה נורא מפתיע לגלות שיש דברים בחינם

(תמורת המתנה בתור וחתימה על ויתור סודיות על כל פניה לכל גורם ציבורי אחר - הרי 'אין ארוחות חינם'

)

וכל זה היה לפני האינטרנט. היום לעל אחד הרבה יותר קל לחפש ולמצוא מידע. לא כולם יכולים , אבל האפשרות הרבה יותר גדולה מאשר היתה לי לפני 15 שנה.

 

[Navva]

בהתפתחות הילד כל המקצועות תמורת טופסי 17

כנראה לזה הכוונה ל"חינם". כמו כן במרפאות של ביתי החולים הפסיכיאטרים, עדין לא נדרשים טופסי 17. בקרוב בריאות הנפש נכנסת "לסל", ועיניין עובר לאחריות הקופות.

האבחון של בני ערך לא מעט זמן, אך במקביל הוא טופל.
בני אובחן בתל השומר, בתחילה, בגיל שנתיים וחצי, האבחנה היתה עכוב בדיבור, prescholl HDHD וקוגניציה בנורמה הגבוהה. אבל לא שלחו אותנו לדרכנו, נאמר בקול רם שיש חשד ללקות תקשורת. כל כמה חודשים הוא הוזמן למעקב, כשבמקביל טיפלנו בו עם קלינאית (שעבדה איתו על תקשורת ולא על דיבור, שטענה "שכשיחליט" לדבר הוא יעשה זאת לפעי כל אבני הדרך), מרב"ע ופסיכולוגית. העיניין שמנהלת המכן היתה מהדור הקודם. לאחר שהמנהלת יצאה לפנסיה, קיבלנו את האבחון מהמנהלת החדשה. אני גם יכולה להבין את ההתלבטות. יש במשפחה שלו ילד PDD שאובחן בגיל שנה וחצי (כשאני היתי בהריון איתו), והתנהגות של בני היתה שונה, בעיקר בגלל שחיכוי שלו היה טוב. בסופו של דבר ההבחנה היא PDD-NOS כי הוא לא עונה על כל הקריטריונים, אבל עיקר הקושי הוא תקשורתי.

בראיה לאחור (מדובר בשנים 2004-2005), אני מבינה שאבחון של לקות תקשורת זה לא אבחון של סוכרת בשתיים שלוש בדיקות דם, ושהמדדים הם כמותיים מספרים. כמו כן במקרה של בני, בטרום טרום חובה הוא הלך לגן עכוב התפתחותי שהוגדר "אבחוני". עם גננת שמה שהילדים קיבלו ממנה ,היה יותר מכל המטפלים בגן תקשורתי בשילוב העמותה לילדים בסיכון. הגן התקשורתי לא היה גן בעיני, אלא מוסד לטיפולים עם ביביסיטר בין הטיפולים. זה היה גן שהוגדר עם ילדים בתפקוד גבוה (מבחינתם מי שדיבר היה בתפקוד גבוה), כל הילדים למעט בני היו בגן חובה, כשהרמה הגננית היתה פחותה מגנון.

אם בגן "האבחוני" כל יום הגננת סיפרה סיפור, לרוב במשך שבוע אותו סיפור, אך כל פעם באופן שונה, תאטרון בובות, משחק תפקידים של הילדים ועוד. בגן התקשורתי, הגננת הקריאה/סיפרה אולי שני סיפורים בשנה. הקראה של סיפורים מדי פעם נעשתה ע"י בנות שירות או סייעות.
בגו האבחוני, בתחילת השנה בני דיבר מילים בודדות, בסופה דיבר שוטף, וניתן היה לנהל איתו שיחה קצרה (לדעתי חשוב מעצם הדיבור עצמו), אך עדין היתה בעיה של זכר נקבה. בתחילת השנה בגן התקשורתי שאלתי את הגננת כיצד היא מתמודדת עם עיניין זכר נקבה. תשובתה היתה בשביל זה יש קלינאית. היא שכחה, או עדיין לא למדה, שחלק מתפקידה של כל גננת הוא לשפר שפה ולטפח אוצר מילים. אני לא אפרט כיצד הגננת בגן התקשורתי עבדה עם הילדים על אוצר מילים ופיתוח שפה ושיחה. הקילנאי עבד בעיקר על הגיה וכד'. חבל, אבל הגננת בגן"האבחוני", בתום אותה שנה יצאה לפנסיה, והקלינאי שנה אחחריה.
כשהינו במאקב אצל הפסיכולוגית לאחר קבלת האבחון, והבעתי חוסר סביעות רצון מהגן התקשורתי, אז היא אמרה שבעצם הרוחנו מהתמשכות האבחון. ד"א לאחר האבחון הפסיכולוגית שלאשכול הגנים התקשורתים התלבטה אם בני בכלל מתאים לגנים. היא הסכימה לקבלו לאחר שהצלחו לאסוף 6-7 ילדים בתפקוד גבוה (הילד השמיני היה בתפקוד הכי נמוך באשכול הגנים, זאת כדי לפזר את העומס על הצוות). אבל הבעיה היתה הגננת, שהגדירה את עצמה "מנהלת הגן", שהיתה עסוקה בלתאם הסעות וארוחות צהריים מקיטרינג ולכתוב במחברות הקשר ולתת "שעורי בית" להורים גם לכתוב במחברת הקשר.

לאחר שבועיים בגן הזה החלתי לפעול לשלוב חלקי יומיים בשבוע בגן ע"י הבית ומגן חובה הוא בשילוב מלא. היום בני בכיתה ד'.

 

[dina199]

על זה שבריאות הנפש נכנסת לסל

אני שומעת כבר לפחות 10 שנים

.
אני יודעת שפסיכולוגים שמועסקים בשירות ציבורים מתנגדים מאד להיות מועסקים דרך הקופות.
אז ברור של'סתם אנשים' כמונו יהיה מאוד נוח כשזה יהיה נגיש דרך הקופות, אבל אני פסימית לגבי הזמן שזה יקרה.

 

[Navva]

בתחילת החודש הרפורמה בבריאות הנפש אושרה ע"י

ועדת הכספים של הכנסת, וע"פ הכתבה העינין יופעל ביולי 2015

 

[רונן שפירא1]

הבעיה היא שהרמה מאוד לא אחידה

יש מקומות טובים יותר וטובים פחות, ולפעמים יש הבדלים באותו מכון, בהתאם למי שעליו נופלים.
זאת בעצם הבעיה עם הרפואה הציבורית.
אני אגב מצאתי ברפואה הציבורית רופאת משפחה שלא אחליף אותה בע שום הון שבעולם.....

 

[אמא חמסה]

גם במקום פרטי אפשר ליפול

והיו דברים מעולם ואנשים כתבו פה על אכזבה ממאבחנים ידועים, שקבלו הון על האבחון בצורה פרטית והתאכזבו משלל סיבות....

 

[שלומות0]

יש לך מזל מיוחד

אשרך

 

[AutismTimesTwo]

לא בטוח

הפעם הראשונה לא הייתה בדיוק יעילה או מהנה, אבל כן הרגשנו שהטיפול הוא מקצועי על ידי צוות רב מקצועי.
אגב, היינו כל כך בהלם שלא ידענו שיש גם משהו פרטי לעשות בעניין. הידע שלנו היה אפסי.

עם הילד השני, דווקא בגלל שהידע שלנו היה כבר רציני ועם המון ניסיון, הלכנו שוב לקופת חולים
כשהפעם אנחנו מכתיבים את הקצב ואת הטון, והיה בסדר גמור.

ברור לי שיש אנשים שנכוו כמו מכל דבר בשירות הציבורי. עם ביטוח לאומי ומשרד החינוך לא היה לי בכלל "מזל".

אני חושב שפשוט במקרים הקלאסיים, קל ללכת לשירות הציבורי.

 

[אמא חדשה בתחום1]

אז לך היה מזל...כי אצלנו

זה היה הזוי לגמרי, הלכתי עם הילד בגיל שנה וחצי להתפתחות הילד, אמנם האיבחון היה מהיר כי לחצתי, אבל המסקנות שלהם היו שלילד אין כלום (!!!!), עיכוב פשתי קל מאוד!! זה מה שהם קבעו, ובעקבות לחץ שלי נתנו לי לקחת אותו לקלינאית פרטית בהשתתפות של הקופה, כשראו שאני הולכת לקלינאית שמומחית בספקטרום הרימו גבה!, הפסיכולוגית אפילו זימנה אותי לבד לפגישה איתה של שעתיים כדי לשכנע אותי שהילד לא אוטיסט ושאני עושה לו עוול שאני הולכת בכיוון הזה ( הכוונה לזה שהתכוונתי להכניס אותו לאלוטף, שזאת בערך ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים שלי בדיעבד...). הלכתי גם לאיבחון פרטי באסףף הרופא, שם איבחנו PDD. איפה לדעתך הייתי היום אם היתי נשארת בהתפתחות הילד???? אה, ואגב באתי עם המון ידע למרות שזה הילד הראשון שלי, זה לא עזר ולא שינה כלום, רק גרם לסוג של ויכוח בלתי פוסק ביני לבין אנשי הצוות, זה היה עד כדיכך אבסורד שאפילו בעלי שבזמנו לא ממש האמין שהילד בספקטרום, אפילו הוא כבר התעצבן ונכנס לויכוח מהצד שלי.

 

[dina199]

איפה היית היום? (השאלה ריטורית)

באותו מקום שנמצאים ההורים שמושכים להם את האבחנה אחרי גיל שלוש ואז הם מפסידים את האלוטף.
כל הכבוד על העקשנות

 

[אמא חדשה בתחום1]

בדיוק

אני מאוד עקשנית... רוב האנשים זורמים עם מה שאומרים להם מחוסר ידע, בגלל זה אני משתדלת לכתוב פה בכל השירשורים האלה של הורים חדשים, שידעו שאפשר גם אחרת.

 

[שלומות0]

ממש כך

הורים זורמים ומאמינים לאנשי המקצוע, ובזה מסתכם העניין, אבל בזה רק מתחיל הסבל של המשפחה והילד,
כי ללא העקשנות היית כרגע במצב לא טוב!