אבחון-בקשת עזרה

[אמא חמסה]

לדעתי, בגלל שלצערנו אין לנו יקום מקביל

- לעולם לא תדעי איפה היית אם היית שומעת בקולם. והאפשרויות הן רבות מספור.

 

[dina199]

מדובר על הסתברויות ,

שקיימות גם ביקום שלנו

.
אנחנו מסתמכים על הדיווחים בפורום. וכל מי שלא קיבל אבחנה עד גיל 3 (אבל קיבל אותה א"כ , סימן שהילד אכן בספקטרום) הפסיד את אלוטף כי יש מגבלה ברורה עד גיל 3.
לדעתי בימינו מאחר ולהורים יש הרבה מידע , למכונים יותר קשה 'למשוך' סתם אפילו הם רוצים. כשלא הה מספיק מידע ואינטרנט לא היה נגיש, ההורים יכלו להסתמך רק על המכונים והרבה פעמים (שוב, לפי דיווחים) אמרול הם נחכה שנה , שנתיים ונראה מה המצב.
בימינו להורים יש מספיק מידע כדי לדרוש לא לחכות את השנה שנתיים האלה שבהם הילד עובר את גיל 3.

 

[אמא חמסה]

פה, בפורום, יש הנחת יסוד:

אם ילד קיבל שני אבחונים סותרים: אחד שממקם אותו בספקטרום, ואחד שלא - חזקה על כך שמי שמיקם אותו בספקטרום צודק, והשני - טועה.

אבל בואי נניח שהילד ביקום המקביל שלנו לא היה מקבל חוות דעת אחרת, אלא נשאר עם חוות הדעת הראשונית של איחור שפתי קל.
הוא היה הולך לגן רגיל. אחה"צ פעם בשבוע היה הולך לקלינאית תקשורת, שהייתה מקדמת אותו מבחינת הדיבור. שפתו של הילד הייתה משתפרת להפליא, הוא היה יוצר קשרים טובים עם ילדים רגילים בגן הרגיל, ולאט לאט היה לומד בעצמו לפתח את הקשרים האלה.

הרי רק לפני שרשור אחד או שניים טען מישהו כאן, שהורים בעצם לא משנים את הילד. אז גם פה, הטיפולים והמצב, כלומר שהות עם ילדים רגילים, היו משפרים את השפה שלו ואת כישורי החברה, עם מעט הנחיה של ההורים (כמו שעושה כל הורה בצורה טבעית, ומלמד את ילדו איך להתחבר).

גם במקרה שאומרים לחכות, אני חושבת שלמרות שלהורה כיום יש הרבה מידע, זה לעתים עושר השמור לרעתו, כי חסר להורה מידע בסיסי, והיא: מאין מגיעה הלקות. האם הלקות היא אוטיזם, והלקות השפתית היא רק אחד הביטויים שלה, או שהיא העיקר וממנה נובע הקושי החברתי.

אחת הבעיות הן, שילד כזה שהיה די לו בגן שפתי, יתפוס מקום יקר בגן לעתים לילד שבאמת צריך גן כזה, כי ייגמר המקום.

 

[רונן שפירא1]

לעומת זאת יש אפשרות אחרת

שהילד יגיע לגן שפתי, יקבל טיפולים שיקדמו אותו במקצת, אבל למעשה לא ישתפר בהרבה תחומים אחרים עד שהגננת תחשוב שהוא מפגר ותמליץ בהתאם....
ואז או שלילד יהיה מזל והמשפחה תצליח לקדם אותו בכוחות עצמה, או שלא, ואו שתבוא הפסיכולוגית ותצליח לזהות את הספקטרום או שלא....
והילד עלול להגיע לגן לפיגור שכלי

 

[אמא חמסה]

אמרתי שיש הרבה אפשרויות,

ומכיוון שאין אנו יודעים מה היה קורה אילו, אין לנו תשובה מה היה יותר טוב.

כל שאמרתי הוא שאי אפשר לדעת אם בחירה הייתה המיטבית, כי אין לנו אפשרות לראות מה היה קורה אם לא היינו בוחרים כך.

 

[שלומות0]

את כנראה לא מעודכנת

מה קורה בגנים השפתיים, ואת לא מעודכנת שהיות שגן שפתי הוא גן ברמה גבוה נשלחים אליו גם ילדים ללא בעיות שפתיות כי
יש הרבה שיקולים שמשבצים ילדים בגנים לח"מ ולא רק בשל בעיה צפציפית כגון בעיה שפתית! והגן השפתי עונה למענה של דברים אחרים שאינם בעיה שפתית!!!! זה שחסר מקום כן הגיע הזמן להפסיק להגן על "המערכת" ולהבין שיש המון מה לשפר ולתקן בתחום הזה ויש צורך להוסיף גנים שפתיים!
אנחנו כאן הורים שנפגענו ויש הרבה מה לשפר וצריך לשפר דחוף, בכל התחומים!!

 

[אמא חמסה]

ולמה את חושבת שאת יותר מעודכנת ממני?

אני מכירה ילדים מכמה גני שפה בכמה מקומות בארץ, וזו התמונה שהתרשמתי ממנה משיחות עם ההורים.

אני התרשמתי שמדובר בגן עם ילדים ברמה שכלית רגילה, עם קשיי שפה.

ברור שיש הרבה מה לשפר, אך לא הבנתי איך זה קשור למה שכתבתי.

 

[dina199]

לי יש הנחות יסוד משלי :

אם מישהו מתאר את הילד שלו , ואני בטוחה במאה אחוז שהילד בספקטרום - אני לא אביע דעה (כי אסור לאבחן) אלא אמליץ ללכת לאיבחון מקצועי.
כנ"ל אם אין מספיק תכונות בשביל הספקטרום אני לא אגיד שהוא לא (מאותה סיבה) - עד שלא עושים איבחון מקצועי אצל מאבחן מומחה , אף אחד לא יכול לדעת במדוייק. רק מאבחן מקצועי יכול לאשר או לשלול ולתת אבחנה סופית לכל כיוון.

אם להורה יש כבר איבחונים והם סותרים, אני קוראת את כל רשימת המאפיינים שההורה מספק.

ואם לפי הרשימה מבחינתי הילד בספקטרום (וזה רוב המקרים) - אני בעד אבחנת ה PDD .

היו גם כמה מקרים (ממש לא הרבה , אבל היו) שלפי התיאורים שלהם הילד באמת לא א"ס ואז אפילו אני (שנחשבת בית שמאי

) החלטתי שזה לא PDD. והייתי בעד האבחון השני. הבעיה העיקרית שיש איבחונים שאומרים שלילד אין PDD אבל לא אומרים מה יש לו. והרי בטוח שיש משהו, אחרת לא היו הולכים לאיבחון.

העניין שרוב ההורים שמגיעים לכאן אפילו עם אבחנות סותרות, מרגישים שהילד בספקטרום , אחרת הם לא היו מגיעים לכאן.
אז זו לא המנחת יסוד, זה תמונת המציאות בפורום.

 

[אמא חמסה]

אני רוצה להגיד כמה דברים:

קודם כל, כשהורים הולכים לבדיקות, לא בטוח שיש משהו. לפעמים יש הורים דאגנים. לפעמים עם סיבה ולפעמים בלי. כך שעצם ההליכה לאבחון לא אומרת דבר.

ולעתים זו בכלל לא דרישה של ההורים, אלא של המערכת.

אחת הבעיות ב-ADI הוא היכולת של ההורים להשפיע על האבחנה, ומי כמוני יודעת את זה. הורה שחפץ באבחון מסוים, יכול לספר גם דברים שלא ממש היו, או הפוך לא לדווח על דברים שהיו. הייתה פה פעם מישהי שסיפרה למשל שבגלל ההתרגשות שכחה לספר דברים מסוימים.

יש גם בעיה בזכרון שלא אנשים, בכלל בתיעוד היסטוריה, וגם בנושא של תיעוד היסטוריה פרטית. את בוודאי מכירה את המושג 'נרטיב'. לכל אחד יש את הסיפור שלו, ואיך הוא רואה את ה דברים. ולכן יש גם צורך במאבחן 'אובייקטיבי', מישהו חיצוני שיצפה בילד.

לכן בעיה להסתמך על תיאורי ההורים, שלעתים ממש רוצים לשכנע אותך בדעה שבאו איתה מהבית. אני חושבת שאין תחליף לצפיה בילד עצמו. מה שהורה אחד יקרא קשר אין תקין, אחר יקרא לא תקין והשלישי יגיד שלעתים תקין. אני חושבת שאין תחליף לצפייה בילד, במיוחד בסביבה הטבעית שלו, בגן למשל.

אין לי מושג מה חושבים רוב ההורים שמגיעים לכאן, אבל זה שהם מגיעים לכאן לא אומר כלום. יכול להיות שהם באים לפה כי הם בטוחים שהילד כן בספקטרום, ויכול להיות שהם באים כדי שאנחנו ה"מומחים" נגיד להם שהם טועים.

אני חושבת שכשיש שני אבחונים סותרים אפשר לעשות כמה דברים:
א. ההורה יקרא מה זה אוטיזם, ויראה אם ההגדרות נראות לו מתאימות לילד וכו'.
ב. שיקרא את האבחונים ויראה אם הם נראים לו משכנעים. לעתים די בזה.
ג. אם הוא לא משתכנע ועדיין מתקשה להחליט - אין מנוס מאבחון שלישי.

 

[רונן שפירא1]

בגלל זה אבחון לא יכול להסתמך על דיווח הורים

הוא חייב להסתמך על דיווחים של מספר אנשים, ובמידת האפשר לכלול גם תצפיות של גורם מקצועי שלא עובד יום יום עם הילד - פסיכולוגית למשל - או צילומי וידאו.

 

[נועהספרבר]

אז באיזו מסגרת חינוכית הוא נמצא כעת בבקרים?