נכון, זה באמת עצוב הרושם שלי הוא שיש תזוזה, אבל היא איטית, מאד איטית. ככל שעולים בגיל הילדים, רואים יותר אבות (באסיפות הורים וכד'), כאילו "תתקשרי כשהוא/היא יגדל ויהיה בנאדם, אני לא מתעסק עם תינוקות" ../images/Emo4.gif אבל גם בכתה א' של הפשוש שלי, אני רואה יותר נוכחות אבות מבכתה א' של הבכור שלי (היום בן 14). כך שיש מקום לאופטימיות זהירה ../images/Emo13.gif ואני תמיד חושבת בעיקר על הבנים, כמה קשה ולא נכון להם להיות מוקפים כל הזמן בדמויות חינוכיות נשיות, אמא/גננת/מורה. למרות שכמובן גם לבנות, לאימהות ולאבות עצמם, יותר מעורבות של אבא היא ברכה. אז מה עושים? מה (אם בכלל) גברים שברור להם כמה אבהות פעילה חשובה, יכולים לעשות כדי לעודד את חבריהם המעדיפים משחק כדורגל להתנסות בחויה?
