קרן של תקווה
New member
אבא .
חברים , רציתי לשתף אתכם במשהו קצת עצוב. (אומנם אני תמיד אוהבת לייעץ ולהיות אופטימית אבל היום אני קצת פחות , תסלחו לי אוקי ? ) הסיפור שלי היום הוא קצת לעצוב לדעתי . הוא על אבא שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי, בערך מגיל 5, ראיתי את אבא שלי בתור דמות מאוד מכובדת ומאוד חיובית . הוא היה דמות החיקוי שלי ותמיד רציתי לרצות אותו ושיהיה גאה בי, מלבד העובדה שאהבתי אותו מאוד. כשגדלתי ,ונכנסתי אל תוך עולם ההתבגרות , קצת התווכחתי איתו והיו מעט מריבות פעם ב..,אבל זה לא גרם לי לכבד אותו פחות או להפסיק להעריץ אותו . הלכתי לתיכון הכי נחשב אצלי בעיר וקרעתי את התחת בשביל שהיה יגאה בי , אחר כך בכיתה י' הלכתי להתנדב במד"א ,בשביל שיהיה מאושר שאני הולכת בדרכיו, אולי בעתיד גם אני אהיה רופאה כמוהו. תמיד סיפרתי לכל חבריי שאבא שלי הוא רופא , הוא מתקן לכולם את העמוד השידרה ואם יש תינוקות שנולדו עם רגליים עקומות אבא שלי כמו קוסם יכול לעשות להם רגליים חדשות . כאשר הייתי מבקשת מאבא שלי 20 שקל , גם בתקופות מאוד קשות בבית , כשלא היה מספיק כסף בגלל שקנינו בית חדש, הוא תמיד היה מביא לי יותר , והרגשתי שיש לי קיר ביטחון שיגן עלי תמיד. וכך חייתי באשליה שהוא יצר סביבו במשך 17 שנה. בכיתה י"א התאהבתי בבחור שלדעת אבא שלי לא התאים לי , חיפשתי פשרה, ובדרך התחילו מריבות בינו לביני. הוא ניסה לחנך אותי בדרך שונה, הוא ניסה שאהיה "ליידי" והכניס לי לראש שאף אחד בעולם לא יאהב אותי ויתמוך בי יותר ממנו , ואין אהבה אמיתית בגיל 16 והחבר שאיתי סתם משחק איתי . הוא היה משתגע כשהיה החבר שלי בא לבקר אותי והיה צועק עלי מולו. אחרי זה גיליתי שאבא שלי גם גזען , ושונא כל דבר השונה ממנו . כולם טיפשים וכולם מסריחים , הוא תמיד הכי חכם וכל השאר לא . הוא היה מתעצבן כאשר היה שומע שהחבר שלי לא משלם עלי כאשר אנחנו הולכים לסרט ובמשך לילות שלמים היה מדבר איתי על החשיבות של הכבוד שלי . ידעתי שהוא טועה אבל , נקרעתי מבפנים האם האבא המושלם שלי טועה?! או שאולי אני רואה דברים שונה? ידעתי שתרבות זה דבר דינמי ומה שהיה מקובל בתקופתו איבד את הערך שלו בתקופה שלי, אבל מה אעשה בשביל לרצות אותו ? שיהיה גאה בי כמו קודם ?! במשך שנה נוספת התמודדתי איתו -נגדו , החלפתי שני חברים מאז, אבל המריבות רק המשיכו להחמיר והפכו גם לאלימות . אחרי זה המצב שלו בעבודה החמיר, והבנתי שאבא שלי הוא לא המנהל של עצמו ועושה מה שבא לו אלא שיש מנהל מעליו. מנהל רשע. במשך השנה הזו , עד עצם היום, כמתברר לכולנו בבית , המנהל של אבא שלי התעלל בו נפשית . מאחר שאנחנו עלינו מברית המועצות לפני 15 שנה, (אגב אבא שלי גוייס ישר להלחם למען המולדת במלחמת המפרץ), המנהל שלו היה יורד עליו בגלל מוצאו הרוסי והדביק לו סטיגמות של שתיין, גנב ורודף בצע קומוניסטי. במשך ארבע השנים האחרונות אבא שלי היה הולך לעבודה וחוזר כל יום מיואש. והמשפחה לא ידעה על זה. לפני חצי שנה זה פרץ החוצה, מידי יום ויום הוא היה מתפרץ על אחי ועלי , ורב עם אמא שלי . כל התיסכולים שלו בעבודה היה מוציא על הטלוויזה כשהיה שוקע לצפות בה שעות. ולא מדבר עם איש. אם אח שלי היה פונה אליו הוא היה מתעצבן ומשליך עליו חפץ . המצב החמיר עוד יותר השבוע כאשר באמצע הנסיעה לסבתא שלי הוא התחיל לצרוח על אמי שהיא נהגת גרועה כי כולם עוקפים אותה . והם רבו . מאז הם לא מדברים . ההסבר להתפרצות הזו נובע מכך שבכל חודש המנהל הרשע של אבא שלי היה מלין את המשכורת שלו עד אמצע החודש. כלומר אבא שלי לא היה מקבל את המשכורת בזמן . החובות גדלו מידי יום והוא שקע בעצמו עוד ועוד. הוא הרגיש שהוא חייב לאחי ולי להרוויח את הכסף ולכן לא עזב את הבוס שלו מעולם . היום בבוקר אמא שלי הציבה לו אולטימטום (תנאי) : או שהוא עוזב את העבודה עד סוף החודש, או שהיא מתגרשת ממנו . כל היום בכיתי בבית הספר בגלל זה. וגם עכשיו עומדות הדמעות בגרון שלי . מה יהיה ? אני שואלת ואיש מהם לא עונה. הוא לא מוכן להשלים איתה , והיא לא מוכנה שהוא יוציא עלינו את התיסכולים שלו . הוא פוחד שבגיל 40 הוא לא ימצא עבודה, והיא פוחדת שבעוד שנה הוא יקבל התקף לב וימות . מה אני צריכה לעשות עכשיו עם שניהם !?
חברים , רציתי לשתף אתכם במשהו קצת עצוב. (אומנם אני תמיד אוהבת לייעץ ולהיות אופטימית אבל היום אני קצת פחות , תסלחו לי אוקי ? ) הסיפור שלי היום הוא קצת לעצוב לדעתי . הוא על אבא שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי, בערך מגיל 5, ראיתי את אבא שלי בתור דמות מאוד מכובדת ומאוד חיובית . הוא היה דמות החיקוי שלי ותמיד רציתי לרצות אותו ושיהיה גאה בי, מלבד העובדה שאהבתי אותו מאוד. כשגדלתי ,ונכנסתי אל תוך עולם ההתבגרות , קצת התווכחתי איתו והיו מעט מריבות פעם ב..,אבל זה לא גרם לי לכבד אותו פחות או להפסיק להעריץ אותו . הלכתי לתיכון הכי נחשב אצלי בעיר וקרעתי את התחת בשביל שהיה יגאה בי , אחר כך בכיתה י' הלכתי להתנדב במד"א ,בשביל שיהיה מאושר שאני הולכת בדרכיו, אולי בעתיד גם אני אהיה רופאה כמוהו. תמיד סיפרתי לכל חבריי שאבא שלי הוא רופא , הוא מתקן לכולם את העמוד השידרה ואם יש תינוקות שנולדו עם רגליים עקומות אבא שלי כמו קוסם יכול לעשות להם רגליים חדשות . כאשר הייתי מבקשת מאבא שלי 20 שקל , גם בתקופות מאוד קשות בבית , כשלא היה מספיק כסף בגלל שקנינו בית חדש, הוא תמיד היה מביא לי יותר , והרגשתי שיש לי קיר ביטחון שיגן עלי תמיד. וכך חייתי באשליה שהוא יצר סביבו במשך 17 שנה. בכיתה י"א התאהבתי בבחור שלדעת אבא שלי לא התאים לי , חיפשתי פשרה, ובדרך התחילו מריבות בינו לביני. הוא ניסה לחנך אותי בדרך שונה, הוא ניסה שאהיה "ליידי" והכניס לי לראש שאף אחד בעולם לא יאהב אותי ויתמוך בי יותר ממנו , ואין אהבה אמיתית בגיל 16 והחבר שאיתי סתם משחק איתי . הוא היה משתגע כשהיה החבר שלי בא לבקר אותי והיה צועק עלי מולו. אחרי זה גיליתי שאבא שלי גם גזען , ושונא כל דבר השונה ממנו . כולם טיפשים וכולם מסריחים , הוא תמיד הכי חכם וכל השאר לא . הוא היה מתעצבן כאשר היה שומע שהחבר שלי לא משלם עלי כאשר אנחנו הולכים לסרט ובמשך לילות שלמים היה מדבר איתי על החשיבות של הכבוד שלי . ידעתי שהוא טועה אבל , נקרעתי מבפנים האם האבא המושלם שלי טועה?! או שאולי אני רואה דברים שונה? ידעתי שתרבות זה דבר דינמי ומה שהיה מקובל בתקופתו איבד את הערך שלו בתקופה שלי, אבל מה אעשה בשביל לרצות אותו ? שיהיה גאה בי כמו קודם ?! במשך שנה נוספת התמודדתי איתו -נגדו , החלפתי שני חברים מאז, אבל המריבות רק המשיכו להחמיר והפכו גם לאלימות . אחרי זה המצב שלו בעבודה החמיר, והבנתי שאבא שלי הוא לא המנהל של עצמו ועושה מה שבא לו אלא שיש מנהל מעליו. מנהל רשע. במשך השנה הזו , עד עצם היום, כמתברר לכולנו בבית , המנהל של אבא שלי התעלל בו נפשית . מאחר שאנחנו עלינו מברית המועצות לפני 15 שנה, (אגב אבא שלי גוייס ישר להלחם למען המולדת במלחמת המפרץ), המנהל שלו היה יורד עליו בגלל מוצאו הרוסי והדביק לו סטיגמות של שתיין, גנב ורודף בצע קומוניסטי. במשך ארבע השנים האחרונות אבא שלי היה הולך לעבודה וחוזר כל יום מיואש. והמשפחה לא ידעה על זה. לפני חצי שנה זה פרץ החוצה, מידי יום ויום הוא היה מתפרץ על אחי ועלי , ורב עם אמא שלי . כל התיסכולים שלו בעבודה היה מוציא על הטלוויזה כשהיה שוקע לצפות בה שעות. ולא מדבר עם איש. אם אח שלי היה פונה אליו הוא היה מתעצבן ומשליך עליו חפץ . המצב החמיר עוד יותר השבוע כאשר באמצע הנסיעה לסבתא שלי הוא התחיל לצרוח על אמי שהיא נהגת גרועה כי כולם עוקפים אותה . והם רבו . מאז הם לא מדברים . ההסבר להתפרצות הזו נובע מכך שבכל חודש המנהל הרשע של אבא שלי היה מלין את המשכורת שלו עד אמצע החודש. כלומר אבא שלי לא היה מקבל את המשכורת בזמן . החובות גדלו מידי יום והוא שקע בעצמו עוד ועוד. הוא הרגיש שהוא חייב לאחי ולי להרוויח את הכסף ולכן לא עזב את הבוס שלו מעולם . היום בבוקר אמא שלי הציבה לו אולטימטום (תנאי) : או שהוא עוזב את העבודה עד סוף החודש, או שהיא מתגרשת ממנו . כל היום בכיתי בבית הספר בגלל זה. וגם עכשיו עומדות הדמעות בגרון שלי . מה יהיה ? אני שואלת ואיש מהם לא עונה. הוא לא מוכן להשלים איתה , והיא לא מוכנה שהוא יוציא עלינו את התיסכולים שלו . הוא פוחד שבגיל 40 הוא לא ימצא עבודה, והיא פוחדת שבעוד שנה הוא יקבל התקף לב וימות . מה אני צריכה לעשות עכשיו עם שניהם !?
תירצי לדבר ..באייסייקוי או במסרים...
