אבא,
נזכרת באותו היום.לא,עדיין לא מסוגלת...לא לגמרי. נזכרת רק במערבולת רגשות.ערבוב טהור של כאב,צער,דמעות וסחרור...מהול בהרבה סבל,אשמה,חוסר תקווה ויאוש...עדיין חשה את טיפות הגשם שטיפטפו על ראשי,כמו רוצים לבכות גם הם.עדיין חונקת דמעה.נזכרת איך התנהגתי כמו גיבורה כשכולם הסתכלו,לא בכיתי,לא הנדתי עפעף,הייתי חזקה בשביל אמא,ידעתי זה שבר אותה. אבל לבד בחדר החשוך,בתוך הכר,הדמעות הציפו..הייתי כמו ילדה קטנה ובודדה שלא מוצאת את השביל המוביל הביתה.כולם חשבו שאני חזקה,שאני מחזיקה מעמד,שאני לא נשברת.הם לא ידעו שבחושך אני מתמוטטת,נשברת לרסיסים,מתרסקת.אבל אני המשכתי בהצגה.אמרו לי שמותר לי לבכות,שזה לגיטימי. אבל אני בשלי,נחושה להראות חזקה.לא לבכות לידם,לא להזדקק להם. אבל,אבא,אני זקוקה.אני זקוקה לך. אבא,אבאל`ה שלי,אני מתגעגעת אלייך.מאד.אין לי מילים לתאר כמה אתה חסר לי כאן.כמה קשה לי שאתה לא איתי בשלבים הכי חשובים בחיים שלי.כמה קשה שאתה לא כאן להחזיק את היד,ללטף,לעודד,להרגיע... נכון,כבר לא בוכה.כבר לא מנסה להשיב בחזרה.כבר לא פוחדת להזכר.כבר עברו 3 שנים כמעט, עדיין חושבת עלייך ערב ערב לפני השינה.נזכרת,למרות הכאב והעצבות. נזכרת בי על הברכיים שלך,אבא.לא ,לא הייתי ילדה קטנה,גם כשהתבגרתי הייתי מושיב אותי עלייך ומדבר אליי.איתי.נזכרת איך תמיד התאמצת להשיג לי את הכי טוב,"כי לילדה שלי מגיע את הטוב ביותר", למרות שלפעמים היה קשה והמצב לא אפשר.נזכרת שהיית לוקח אותי איתך לעבודה,מתגאה לפני כולם בבת הקטנה והמוכשרת שלו.ואני תמיד סיפקתי לך מקור לגאווה,הייתי עושה הכל בשביל שתהיה מאושר. אבא,אני מצטערת אם אכזבתי,כבר כמעט 3 שנים שאני לא מקור לגאווה. אני מרוכזת בעצמי,בלימודים אני משקיעה כשיוצא,אני כבר לא הילדה הקטנה והמוכשרת של אבא. אני יודעת שזה לא תירוץ,אבל זו האמת.איבדתי את האמונה כשאיבדתי אותך.היית מורה הדרך שלי,המושיע.. היית הכל.ופתאום הלכת לי.אני מנסה לחזור לעצמי,אבל איפשהו עמוק בפנים אני יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי. אבא,נותרה לי הזדמנות אחרונה להוכיח שאני עדיין מקור גאווה והבטחתי לעצמי שאני יעשה הכל למען זה. מקווה שתנחה אותי מלמעלה.בלעדייך אני לא מסוגלת. אוהבת לעד,אושר.
נזכרת באותו היום.לא,עדיין לא מסוגלת...לא לגמרי. נזכרת רק במערבולת רגשות.ערבוב טהור של כאב,צער,דמעות וסחרור...מהול בהרבה סבל,אשמה,חוסר תקווה ויאוש...עדיין חשה את טיפות הגשם שטיפטפו על ראשי,כמו רוצים לבכות גם הם.עדיין חונקת דמעה.נזכרת איך התנהגתי כמו גיבורה כשכולם הסתכלו,לא בכיתי,לא הנדתי עפעף,הייתי חזקה בשביל אמא,ידעתי זה שבר אותה. אבל לבד בחדר החשוך,בתוך הכר,הדמעות הציפו..הייתי כמו ילדה קטנה ובודדה שלא מוצאת את השביל המוביל הביתה.כולם חשבו שאני חזקה,שאני מחזיקה מעמד,שאני לא נשברת.הם לא ידעו שבחושך אני מתמוטטת,נשברת לרסיסים,מתרסקת.אבל אני המשכתי בהצגה.אמרו לי שמותר לי לבכות,שזה לגיטימי. אבל אני בשלי,נחושה להראות חזקה.לא לבכות לידם,לא להזדקק להם. אבל,אבא,אני זקוקה.אני זקוקה לך. אבא,אבאל`ה שלי,אני מתגעגעת אלייך.מאד.אין לי מילים לתאר כמה אתה חסר לי כאן.כמה קשה לי שאתה לא איתי בשלבים הכי חשובים בחיים שלי.כמה קשה שאתה לא כאן להחזיק את היד,ללטף,לעודד,להרגיע... נכון,כבר לא בוכה.כבר לא מנסה להשיב בחזרה.כבר לא פוחדת להזכר.כבר עברו 3 שנים כמעט, עדיין חושבת עלייך ערב ערב לפני השינה.נזכרת,למרות הכאב והעצבות. נזכרת בי על הברכיים שלך,אבא.לא ,לא הייתי ילדה קטנה,גם כשהתבגרתי הייתי מושיב אותי עלייך ומדבר אליי.איתי.נזכרת איך תמיד התאמצת להשיג לי את הכי טוב,"כי לילדה שלי מגיע את הטוב ביותר", למרות שלפעמים היה קשה והמצב לא אפשר.נזכרת שהיית לוקח אותי איתך לעבודה,מתגאה לפני כולם בבת הקטנה והמוכשרת שלו.ואני תמיד סיפקתי לך מקור לגאווה,הייתי עושה הכל בשביל שתהיה מאושר. אבא,אני מצטערת אם אכזבתי,כבר כמעט 3 שנים שאני לא מקור לגאווה. אני מרוכזת בעצמי,בלימודים אני משקיעה כשיוצא,אני כבר לא הילדה הקטנה והמוכשרת של אבא. אני יודעת שזה לא תירוץ,אבל זו האמת.איבדתי את האמונה כשאיבדתי אותך.היית מורה הדרך שלי,המושיע.. היית הכל.ופתאום הלכת לי.אני מנסה לחזור לעצמי,אבל איפשהו עמוק בפנים אני יודעת שזה כמעט בלתי אפשרי. אבא,נותרה לי הזדמנות אחרונה להוכיח שאני עדיין מקור גאווה והבטחתי לעצמי שאני יעשה הכל למען זה. מקווה שתנחה אותי מלמעלה.בלעדייך אני לא מסוגלת. אוהבת לעד,אושר.
