מ י ק י לתמיד
New member
אבא...
שוב חלמתי עליך. לא זוכר את תוכן החלום... רק זוכר שצעקתי, שצעקת, ולבסוף שבכיתי. זה אותו חלום, חוזר על עצמו מדי כמה חודשים, מדי כמה שנים. זה החלום שמזכיר לי שעמוק בתוך הנפש שלי עדיין לא סלחתי לך. יש לך מושג בכלל כמה פצעת אותי ? כמה יש בנפש שלי פצע פעור שאתה פתחת ? כמה שהשפעת על האישיות שלי ? יש לך מושג בכלל כמה החלטות שגויות קיבלתי בחיים שלי, שנבעו משיקולים שגם אני לא הבנתי אותם אז, רק כדי להבין אחר כך, שהפחדים שלי, שהביישנות שלי, שחוסר הבטחון שהיה לי נבע לא מעט ממה שאת גרמת ? יש לך מושג בכלל כמה לפעמים אני רוצה לעמוד מולך, גבר מול גבר כדי להגיד לך מה עשית לי ? יש לך מושג בכלל שהיית אבא אלים ? נכון... היית טוב יותר מאבא שלך, כי לא הרמת יד מעולם, אבל זה משנה ? אלימות זה לא רק פיזית... אלימות זה גם מילולית. אלימות זה להתפרץ על ילד מפוחד כי... לא הלך לך היום בעבודה. אלימות זה לקרוא לי חרא של ילד כי בטעות סגרתי לך את האצבע בדלת, אלימות זה לצרוח עלי כשבאתי לעזור לך כי ראיתי כמה קשה לך... ואתה פשוט בחרת להוציא את העצבים שלך עלי... אוי כמה פעמים הוצאת את העצבים שלך עלי. אתה יודע בכלל שעד עצם היום הזה כשאני נמצא בבתי זרים ואב המשפחה נכנס אני מתכווץ במקומי מפחד ? אתה יודע בכלל שכל פעם שצילצלת שלושה צילצולים בדלת כסימן היכר שלך שנכנסת הביתה הלב שלי דפק בחוזקה מפחד ? כי היית כל כך לא צפוי... כי לא היה ברור אם היה לך יום טוב או רע... ואם היה רע בטוח מישהו כאן יחטוף... אני או אחותי, או אבוי אמא שלי... יש לך מושג כמה בכיתי בגללך אבא ? היום אני בן 37, אבל חי בתוכי ילד מפוחד... שמפחד מאבא... שהוא יכול להיות ברגע אחד להפוך מאדם חם ואוהב למפלצת כועסת, רוגזת וצורחת. היום אני מדבר איתך לפעמים, ואתה רוצה שאפתח לך את הלב... שאספר לך על המצוקות שלי... שאתקרב אליך... אבל איך אפשר לעשות את זה בכלל ? אחרי שכל כך הרבה שנים לא עניין אותך באמת מה קורה איתי ? אתה זוכר את אותם שנים שהייתי סטודנט ? סטודנט פנסיונר קראת לי... כי לא סיימתי את התואר תוך 4 שנים כמתוכנן... אמרת שאני מבזבז את כספך... דרשת לשלוט בכל צעד וצעד שלי מרחוק כי פשוט מימנת אותי. יש לך מושג בכלל מה עבר עלי בשנים האלו ? יש לך מושג בכלל כמה אבוד הייתי ? כמה בודד הייתי ? אותך רק עניין שכספך בוזבז... זה שכמעט הגעתי לאבדון לא רק שלא ידעת... אלא אפילו לא דימיינת... כי לא ממש עניין אותך לראות אותי... עברו כל כך הרבה שנים מאז אבא... ובמוחי אני כל הזמן אומר כי אני סולח לך. אני יודע שאם אי פעם תקרא את המכתב הזה תבכה מכאב. אני יודע כי אם אי פעם אעמוד מולך ואגיד לך את כל זה, אתה תישבר... ובסופו של דבר יש רק אדם אחד שיסבול מהתיסכול והכעס שלך... אמא שלי. והאמת... זאת הסיבה האמיתית שאני לא מתכוון להגיד לך לעולם מה שיש בלבי. כי אני לא מוכן שהיא תסבול גם מזה. מספיק היא סבלה ממך. לכן... אני לא מתכוון להגיד לך... אני לא מתכוון לעמוד מולך... אם כי בריב האחרון שלנו הבנת כי אני כבר לא אותו ילד מפוחד שאתה יכול לרמוס ולהשפיל... נדמה לי כי לא תחזור על אותה התנהגות. אבל דע לך כי הפצע בתוכי פעור ומדמם...
שוב חלמתי עליך. לא זוכר את תוכן החלום... רק זוכר שצעקתי, שצעקת, ולבסוף שבכיתי. זה אותו חלום, חוזר על עצמו מדי כמה חודשים, מדי כמה שנים. זה החלום שמזכיר לי שעמוק בתוך הנפש שלי עדיין לא סלחתי לך. יש לך מושג בכלל כמה פצעת אותי ? כמה יש בנפש שלי פצע פעור שאתה פתחת ? כמה שהשפעת על האישיות שלי ? יש לך מושג בכלל כמה החלטות שגויות קיבלתי בחיים שלי, שנבעו משיקולים שגם אני לא הבנתי אותם אז, רק כדי להבין אחר כך, שהפחדים שלי, שהביישנות שלי, שחוסר הבטחון שהיה לי נבע לא מעט ממה שאת גרמת ? יש לך מושג בכלל כמה לפעמים אני רוצה לעמוד מולך, גבר מול גבר כדי להגיד לך מה עשית לי ? יש לך מושג בכלל שהיית אבא אלים ? נכון... היית טוב יותר מאבא שלך, כי לא הרמת יד מעולם, אבל זה משנה ? אלימות זה לא רק פיזית... אלימות זה גם מילולית. אלימות זה להתפרץ על ילד מפוחד כי... לא הלך לך היום בעבודה. אלימות זה לקרוא לי חרא של ילד כי בטעות סגרתי לך את האצבע בדלת, אלימות זה לצרוח עלי כשבאתי לעזור לך כי ראיתי כמה קשה לך... ואתה פשוט בחרת להוציא את העצבים שלך עלי... אוי כמה פעמים הוצאת את העצבים שלך עלי. אתה יודע בכלל שעד עצם היום הזה כשאני נמצא בבתי זרים ואב המשפחה נכנס אני מתכווץ במקומי מפחד ? אתה יודע בכלל שכל פעם שצילצלת שלושה צילצולים בדלת כסימן היכר שלך שנכנסת הביתה הלב שלי דפק בחוזקה מפחד ? כי היית כל כך לא צפוי... כי לא היה ברור אם היה לך יום טוב או רע... ואם היה רע בטוח מישהו כאן יחטוף... אני או אחותי, או אבוי אמא שלי... יש לך מושג כמה בכיתי בגללך אבא ? היום אני בן 37, אבל חי בתוכי ילד מפוחד... שמפחד מאבא... שהוא יכול להיות ברגע אחד להפוך מאדם חם ואוהב למפלצת כועסת, רוגזת וצורחת. היום אני מדבר איתך לפעמים, ואתה רוצה שאפתח לך את הלב... שאספר לך על המצוקות שלי... שאתקרב אליך... אבל איך אפשר לעשות את זה בכלל ? אחרי שכל כך הרבה שנים לא עניין אותך באמת מה קורה איתי ? אתה זוכר את אותם שנים שהייתי סטודנט ? סטודנט פנסיונר קראת לי... כי לא סיימתי את התואר תוך 4 שנים כמתוכנן... אמרת שאני מבזבז את כספך... דרשת לשלוט בכל צעד וצעד שלי מרחוק כי פשוט מימנת אותי. יש לך מושג בכלל מה עבר עלי בשנים האלו ? יש לך מושג בכלל כמה אבוד הייתי ? כמה בודד הייתי ? אותך רק עניין שכספך בוזבז... זה שכמעט הגעתי לאבדון לא רק שלא ידעת... אלא אפילו לא דימיינת... כי לא ממש עניין אותך לראות אותי... עברו כל כך הרבה שנים מאז אבא... ובמוחי אני כל הזמן אומר כי אני סולח לך. אני יודע שאם אי פעם תקרא את המכתב הזה תבכה מכאב. אני יודע כי אם אי פעם אעמוד מולך ואגיד לך את כל זה, אתה תישבר... ובסופו של דבר יש רק אדם אחד שיסבול מהתיסכול והכעס שלך... אמא שלי. והאמת... זאת הסיבה האמיתית שאני לא מתכוון להגיד לך לעולם מה שיש בלבי. כי אני לא מוכן שהיא תסבול גם מזה. מספיק היא סבלה ממך. לכן... אני לא מתכוון להגיד לך... אני לא מתכוון לעמוד מולך... אם כי בריב האחרון שלנו הבנת כי אני כבר לא אותו ילד מפוחד שאתה יכול לרמוס ולהשפיל... נדמה לי כי לא תחזור על אותה התנהגות. אבל דע לך כי הפצע בתוכי פעור ומדמם...
