~אבא של הקיטורים~

קיטור (בלי ../images/Emo149.gif)

אני צריכה הפסקה!!! שני אחמ"שים אחרים לא נמצאים השבוע, כך שאני עובדת 7 ימים השבוע (מתוכם 5 לילות...). חוץ מזה אני לומדת כרגיל- ימים די מלאים, ובנוסף יש לי שני קונצרטים בשבוע הבא. עוד בעיה היא שאחד מהם הוא בסוף השבוע הבא, מה שמונע ממני להצפין הביתה כפי שהתכוונתי (כשכבר סופסוף יש לי חופש מהעבודה). כל זה בלי שהזכרתי את המבחן הענק שיש לי בשירת ימה"ב ביום רביעי הבא, שאין לי מושג מתי אני אמורה להתכונן אליו (עוד לא התחלתי). כל הקטע עם לא להגיע הביתה מדכא במיוחד, כי אני יודעת שההורים שלי במצב קשה מכל מיני בחינות, והם צריכים אותי שם. אני ממש אבודה ומרגישה שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי - כמובן שאני לא מצליחה לעשות שום דבר עד הסוף וכמו שצריך. והנה עכשיו אני פה במקום להיכנס לשיעור שהתחיל לפני רבע שעה - פשוט כי אין לי אנרגיות לזוז מהכיסא. |סופקיטור|.
 

טל קר

New member
אם אחמ"שים אחרים יכולים להרשות

לעצמם להעדר מדי פעם אני סבורה שכך גם את (וגם אם הם לא היו מרשים לעצמם, היית יכולה לעשות סיפתח). אם יש ממש צורך להיות בבית המשפחה אז לבטל פעילויות אחרות - קונצרט/עבודה/לימודים. כמו שגיסי אומר, רוב האנשים לא מסתכלים בגיל מבוגר אחורה ואומרים "הלוואי שהייתי עובד/ת קצת יותר".
 

shellyland

New member
../images/Emo104.gif את צודקת.

גם אני לפעמים תוהה בשביל מה להשקיע כל כך הרבה בעבודה ומי בכלל צריך את זה. אבל כשאוהבים את העבודה יש מזל גדול, אפילו אם מדי פעם נופלים קצת לדכאונות.
 
אין "אחמ"שים שלי". אני אחמ"שית.

הבוס שלי הבין את המצב לאשורו כשפשוט התמוטטתי ופרצתי בבכי בשש בבוקר (חיכיתי לו על ספסל לא רחוק מהסניף, ותפסתי אותו בדרך). אמרתי לו שאני לא יכולה יותר, והוא אמר שעד שאני לא אתלה את עצמי מחוץ לדלת של הסניף הוא לא מתכוון לוותר עלי. סיכום הביניים הוא שהשבוע (חוץ מהיום בערב שלזה אני עוד מחויבת) יש לי חופש, ובשבועות הקרובים אני אחזור לעבוד מינון משמרות קצת יותר שפוי שגם יסתדר לי עם הלימודים.
 
למעלה