אאוטינג!!!
היכרתי בחורה צעירה ממני ב -11 שנים באחד הפורומים של תפוז, מאחר ואני הצגתי עצמי כנשוי והיא רווקה, כמעט ולא היה סיכוי שנצור מפגש, וזה בעיקר בגללה, אם זה היה תלוי רק בי אז היינו נפגשים כבר אתמול. הימים נקפו וההתכתבויות התארכו, והאהבה החלה מבצבצת אט אט אל בין השורות. ואני להזכירכם, עדיין רק וירטואלי ואין לי אפילו את מספר הטלפון שלה. רק לה יש את מספר הסלולרי שלי, והיא מקפידה לטלפן אלי רק מטלפונים ציבוריים. אני רואה את המספר על הצג, ומחזיר טלפון לציבורי. פרט לשיחות בטלפון שבהם דיברנו ואהבנו וצחקנו וערגנו, לא היה ברשותי שום פרט מזהה על אודותיה, לא ידעתי היכן היא גרה, היכן היא עובדת, או מה שם משפחתה. הפרטים המועטים שידעתי על זהותה הם, שמה הפרטי, גרה באיזור המרכז, מקצוע, דואר אלקטרוני שלה, ומספר אי סי קיו. הימים כטבעם של ימים המשיכו לנקוף, והטבע כטבעו גרם לאהבה להפוך לבלתי אפשרית, הרצון לגעת, לנשק, לחבק הטריף את דעתי עלי. אז כשהמח מלא עד אפס מקום במחשבות על אהבה וכמיהה, לא נותר יותר מקום למחשבות רציונליות ארציות. מכאן והלאה הדרך אל מימוש הפנטזיות (שלי) הייתה רצופה בכוונות לרוב, חלקן טובות וחלקן טובות פחות. בישיבה שהייתה לי עם היצר הרע שלי החלטנו פה אחד (לא לפני שחיכינו שהיצר הטוב ירדם) לנסות למצוא אותה ויהי מה. אז קודם ניסיתי לפצח את המיסתוריות ע"י ניתוח של תיבת הדואר שלה, כתובת הדואר שלה הייתה מורכבת משתי אותיות לועזיות ראשונות, ושמה הפרטי בשיבוש קל. מניתוח מספרי הטלפון, הבנתי שהיא גרה בעיר בינונית בגודלה, נגיד גבעתיים. חרשתי את כל ספר הטלפונים של גבעתיים בנסיון למצוא מספר שתואם את הרמזים שיש ברשותי, מצאתי כמה, אך עד מהרה, לא לפני שהובכתי קודם, הם התבררו כלא מתאימים . מאחר ובכל יום היינו מדברים בטלפון לפחות 3 פעמים ובכל פעם היא טילפנה ממקום אחר, החלטתי להתחיל לרשום את מספרי הטלפון שנצרבים לי על צג הסלולרי. אחרי שאספתי לי רשימה נכבדה של מספרי טלפון ציבוריים שמהם הייתה נוהגת לטלפן,ישבתי לנתח את המימצאים. הכנתי טבלה בתוכנת האקסל, עם מספרי הטלפון, ביצעתי מיון על המספרים כדי שהתוכנה תסדר לי את המספרים בסדר עולה השארתי מקום לכתובת ושמתי פעמי אל העיר גבעתיים. בהתחלה בדקתי את כל הטלפונים הציבורים בפאתי העיר, לאכזבתי אף אחד מהמספרים לא הופיע ברשימה שלי, המשכתי אל הרחוב הראשי ויצמן. בינגו! בינגו! בינגו! צעקתי בקולי קולות בכל פעם שעליתי על מספר שמופיע לי ברשימה,וכך לכל אורך הרחוב, הצלחתי לסמן כמעט את כל הטלפונים שהיו רשומים ברשימתי. הכנסתי את כל מספרי הטלפון אל הזיכרון של הסלולרי, ובמקום לרשום את השם רשמתי את מספר הרחוב שבו מוצב הטלפון. כעת, ברגע שהיא תתקשר מאחד הטלפונים האלו, יופיע על צג הסלולרי מספר הבית שבו מוצב הטלפון הציבורי ברחוב ויצמן בגבעתיים. מחר היא אמורה להתקשר שוב, אם התוכנית שלי תצליח וחוק מרפי יצא לנוח לרגע, אז היא אמורה להתקשר מאחד הטלפונים שכבר שמורים בזיכרון של הסלולרי שלי, מאחר וכל שיחה שלנו אורכת לפחות שעה, ואם אלוהי הפקקים יהיה לטובתי אז יהיה לי מחר הרבה זמן להגיע עד אליה. אז דעי לך אהובתי שמחר אני הולך לעשות לך מה שנקרא אאוטינג!!!
היכרתי בחורה צעירה ממני ב -11 שנים באחד הפורומים של תפוז, מאחר ואני הצגתי עצמי כנשוי והיא רווקה, כמעט ולא היה סיכוי שנצור מפגש, וזה בעיקר בגללה, אם זה היה תלוי רק בי אז היינו נפגשים כבר אתמול. הימים נקפו וההתכתבויות התארכו, והאהבה החלה מבצבצת אט אט אל בין השורות. ואני להזכירכם, עדיין רק וירטואלי ואין לי אפילו את מספר הטלפון שלה. רק לה יש את מספר הסלולרי שלי, והיא מקפידה לטלפן אלי רק מטלפונים ציבוריים. אני רואה את המספר על הצג, ומחזיר טלפון לציבורי. פרט לשיחות בטלפון שבהם דיברנו ואהבנו וצחקנו וערגנו, לא היה ברשותי שום פרט מזהה על אודותיה, לא ידעתי היכן היא גרה, היכן היא עובדת, או מה שם משפחתה. הפרטים המועטים שידעתי על זהותה הם, שמה הפרטי, גרה באיזור המרכז, מקצוע, דואר אלקטרוני שלה, ומספר אי סי קיו. הימים כטבעם של ימים המשיכו לנקוף, והטבע כטבעו גרם לאהבה להפוך לבלתי אפשרית, הרצון לגעת, לנשק, לחבק הטריף את דעתי עלי. אז כשהמח מלא עד אפס מקום במחשבות על אהבה וכמיהה, לא נותר יותר מקום למחשבות רציונליות ארציות. מכאן והלאה הדרך אל מימוש הפנטזיות (שלי) הייתה רצופה בכוונות לרוב, חלקן טובות וחלקן טובות פחות. בישיבה שהייתה לי עם היצר הרע שלי החלטנו פה אחד (לא לפני שחיכינו שהיצר הטוב ירדם) לנסות למצוא אותה ויהי מה. אז קודם ניסיתי לפצח את המיסתוריות ע"י ניתוח של תיבת הדואר שלה, כתובת הדואר שלה הייתה מורכבת משתי אותיות לועזיות ראשונות, ושמה הפרטי בשיבוש קל. מניתוח מספרי הטלפון, הבנתי שהיא גרה בעיר בינונית בגודלה, נגיד גבעתיים. חרשתי את כל ספר הטלפונים של גבעתיים בנסיון למצוא מספר שתואם את הרמזים שיש ברשותי, מצאתי כמה, אך עד מהרה, לא לפני שהובכתי קודם, הם התבררו כלא מתאימים . מאחר ובכל יום היינו מדברים בטלפון לפחות 3 פעמים ובכל פעם היא טילפנה ממקום אחר, החלטתי להתחיל לרשום את מספרי הטלפון שנצרבים לי על צג הסלולרי. אחרי שאספתי לי רשימה נכבדה של מספרי טלפון ציבוריים שמהם הייתה נוהגת לטלפן,ישבתי לנתח את המימצאים. הכנתי טבלה בתוכנת האקסל, עם מספרי הטלפון, ביצעתי מיון על המספרים כדי שהתוכנה תסדר לי את המספרים בסדר עולה השארתי מקום לכתובת ושמתי פעמי אל העיר גבעתיים. בהתחלה בדקתי את כל הטלפונים הציבורים בפאתי העיר, לאכזבתי אף אחד מהמספרים לא הופיע ברשימה שלי, המשכתי אל הרחוב הראשי ויצמן. בינגו! בינגו! בינגו! צעקתי בקולי קולות בכל פעם שעליתי על מספר שמופיע לי ברשימה,וכך לכל אורך הרחוב, הצלחתי לסמן כמעט את כל הטלפונים שהיו רשומים ברשימתי. הכנסתי את כל מספרי הטלפון אל הזיכרון של הסלולרי, ובמקום לרשום את השם רשמתי את מספר הרחוב שבו מוצב הטלפון. כעת, ברגע שהיא תתקשר מאחד הטלפונים האלו, יופיע על צג הסלולרי מספר הבית שבו מוצב הטלפון הציבורי ברחוב ויצמן בגבעתיים. מחר היא אמורה להתקשר שוב, אם התוכנית שלי תצליח וחוק מרפי יצא לנוח לרגע, אז היא אמורה להתקשר מאחד הטלפונים שכבר שמורים בזיכרון של הסלולרי שלי, מאחר וכל שיחה שלנו אורכת לפחות שעה, ואם אלוהי הפקקים יהיה לטובתי אז יהיה לי מחר הרבה זמן להגיע עד אליה. אז דעי לך אהובתי שמחר אני הולך לעשות לך מה שנקרא אאוטינג!!!
