לגבי הפחד
היה לי ועבר לי. פשוט בזכות חוויות אין ברירה (כי מי שמפחד גם נמנע) שהפכו לחוויות מתקנות. ה-חשש שלי היה בכלל בגלל שמפרק הלסת שלי הוא לא הדבר הכי יציב בעולם, וחששתי מפריקה (וכנראה התחלת הבעיה הייתה באמת בזמן סדרת טיפולי שיניים בהיותי נערה. שייכתי אז את הכאב והמגבלה בימים שאחרי, להרדמה).
אחרי כן כמובן שגם חששתי לבדוק מה המצב ולקבל ביקורת על זה שנמנעתי מלבקר רופא שיניים במשך שנים (ככה אנחנו בנות היענה).
מפה לשם במסגרת החויות המתקנות הייתה שיננית ש-א. לא ביקרה, ב.הוכיחה לי שגם עם הלסת הבעייתית שלי אפשר לטפל, ג.הבנתי שהמצב לא כ"כ נורא.
הייתה גם רופאת השיניים הכללית שלי שהיא פשוט אחלה - ברמת הכימיה בינינו (סתימות קלות וכתר היא עשתה, שורשים וכו' מפנה למומחים). כשהגעתי אליה היא הייתה בתשיעי עם השלישי ואני בחמישי (בערך) עם הראשונה.
היה מומחה השורשים שמרוב לחץ די תקפתי אותו. עשה עבודה מדוייקת וטובה (כזו שטיפול עמוק מרגיש כמו סתימה רגילה ללא השלכות אחרי). בפעם הבאה כבר הגעתי עם חיוך וגיליתי שיש לו תאומים בגיל של הגדולה (אולי האמצעית?).
הייתה גם עקירה רגילה שרצתי אתה לרופא פרטי מקסים (אם לא ה-), ועקירת שן בינה כלואה וסמוכה לעצב, אצל מומחה שעשה עבודה מדהימה.
בקיצור- אפשר לאסוף חוויות טובות. בטח אחרי שחווים לידה והחשש והכאב מתגמדים משהו (בעיקר אגב בשנה הראשונה אחרי - אח"כ שוכחים וחוזרים לחששות הרגילים).
ולגבי הרופאה - אם היא עשתה רושם ענייני או טוב יותר, אין מה לחפש. אלא אם יש ממי לקבל המלצות ספציפיות ממש בהקדם.
הכי חשוב - לא לשדר לו שיש ענין. יש כאן עובדות - צריך לעבור טיפול, יכול להיות שזה יהיה לא נעים אבל הטיפול חיוני. אנחנו הצלחנו לא להעביר הלאה מידע מוקדם בדבר האפשרות לחשש. צריכים לחזור שוב אבל הגדולה כבר עברה שתי סתימות (רגילות - מסתבר שהן יותר חזקות, הגם שהן מכוערות) + ניקוי.
היה לי ועבר לי. פשוט בזכות חוויות אין ברירה (כי מי שמפחד גם נמנע) שהפכו לחוויות מתקנות. ה-חשש שלי היה בכלל בגלל שמפרק הלסת שלי הוא לא הדבר הכי יציב בעולם, וחששתי מפריקה (וכנראה התחלת הבעיה הייתה באמת בזמן סדרת טיפולי שיניים בהיותי נערה. שייכתי אז את הכאב והמגבלה בימים שאחרי, להרדמה).
אחרי כן כמובן שגם חששתי לבדוק מה המצב ולקבל ביקורת על זה שנמנעתי מלבקר רופא שיניים במשך שנים (ככה אנחנו בנות היענה).
מפה לשם במסגרת החויות המתקנות הייתה שיננית ש-א. לא ביקרה, ב.הוכיחה לי שגם עם הלסת הבעייתית שלי אפשר לטפל, ג.הבנתי שהמצב לא כ"כ נורא.
הייתה גם רופאת השיניים הכללית שלי שהיא פשוט אחלה - ברמת הכימיה בינינו (סתימות קלות וכתר היא עשתה, שורשים וכו' מפנה למומחים). כשהגעתי אליה היא הייתה בתשיעי עם השלישי ואני בחמישי (בערך) עם הראשונה.
היה מומחה השורשים שמרוב לחץ די תקפתי אותו. עשה עבודה מדוייקת וטובה (כזו שטיפול עמוק מרגיש כמו סתימה רגילה ללא השלכות אחרי). בפעם הבאה כבר הגעתי עם חיוך וגיליתי שיש לו תאומים בגיל של הגדולה (אולי האמצעית?).
הייתה גם עקירה רגילה שרצתי אתה לרופא פרטי מקסים (אם לא ה-), ועקירת שן בינה כלואה וסמוכה לעצב, אצל מומחה שעשה עבודה מדהימה.
בקיצור- אפשר לאסוף חוויות טובות. בטח אחרי שחווים לידה והחשש והכאב מתגמדים משהו (בעיקר אגב בשנה הראשונה אחרי - אח"כ שוכחים וחוזרים לחששות הרגילים).
ולגבי הרופאה - אם היא עשתה רושם ענייני או טוב יותר, אין מה לחפש. אלא אם יש ממי לקבל המלצות ספציפיות ממש בהקדם.
הכי חשוב - לא לשדר לו שיש ענין. יש כאן עובדות - צריך לעבור טיפול, יכול להיות שזה יהיה לא נעים אבל הטיפול חיוני. אנחנו הצלחנו לא להעביר הלאה מידע מוקדם בדבר האפשרות לחשש. צריכים לחזור שוב אבל הגדולה כבר עברה שתי סתימות (רגילות - מסתבר שהן יותר חזקות, הגם שהן מכוערות) + ניקוי.
