אָרַזְתִּי לְבַד

[טאKילה]

אָרַזְתִּי לְבַד

צְחוֹק עֲנָבִים מִתְגַּלְגֵּל וְהַסְּתָו - מַפְנִים אוֹתִי בְּמְרִיטַת לֶחִי רָקַם סוֹדוֹת עַל מִטְפַּחַת קִפֵּל רְגָעִים דָּחַס לְמִזְוֶדֶת נְסִיעָה. אֶת הָרֵיקָנוּת אָרַזְתִּי לְבַד.

 

[אביאורי1]

אלוף עצלות ואלוף כלום

אינני בן מלך, ולא תרתי איים, אל פסגות לא עליתי, לא נחלתי שיאים, לא ידעתי גם טעם ניכר וגלות, אך נפלתי לפתע אל חייק העצלות. היא חבקה בחמלה את חלקת צווארי, נתלתה בשולי דמיוני הממריא, וכשיום נחשף, ולעת ערב עבר, במקום שישבתי, לא עשיתי דבר. מסביבי אנשים נסחפים במרוצה, ועושים כל דבר בעזות חרוצה, רק אני כאן יושב בין מילים של הבלות, וחוגג בלי הרהור את חדוות העצלות. אין לי סדר של יום , לא פגישות, לא חובות, את נפשי מצפות מחשבות נבובות, כבר אינני שוקק ואינני חושק, רק על פני זכרונות בחשאי מתרפק. אינני בן מלך ולא תרתי איים לא בצל ולא שום בתיקי נישאים, משום מה גם אינני חובק שעמום, למרות העצלות ולמרות הלא כלום.