אַהֲבַת אִשָּׁה

פרילנסר

New member
אַהֲבַת אִשָּׁה

בְסִמְטָאוֹת הַסַּנְוֵורִים
אוֹר סָלוֹנִים נִיתָז בְּרֶשֶף
נִיבִים נוֹגְסִים בַפָּנָסִים
וְהַמָּאדָאם
מוֹשָחַת אֶת חוּדָם
בְּצֶבַע דָּם

וּבְחֲלוֹן הַרַאֲוָוה
נִשְקֶפֶת לָהּ מַלְכַּת הַנֶּשֶׁף
בַּגּוּף פָּשׁוּט לְאַהֲבָה
אֶל בְּנֵי אָדָם
פּוֹשְטֵי יָדָם
וְתַאֲוָוה
הִיא לֵב סוֹדָם

וּמוּל פְּסַנְתֵּר, עַל קְצֵה הַבָּר, עִם כָּל הַיֶּתֶר
עַל אֶצְבַּע אֶלוֹהִים עוֹנֶדֶת אֶת הַכֶּתֶּר
וְאַהֲבַת גְּבָרִים לַחֶדֶר נֶאֱסֶפֶת
בְּדֶלֶת הַבְּדִידוּת קַלּוֹת הִיא מְרַפְרֶפֶת
וּבְכוֹסִית אַחַר כּוֹסִית הִיא מְקָדֶשֶת
אֶת נִיחוֹחָה וְאֶת כּוֹחָה וּמְגָרֶשֶת
מְהַיָרֶך שֶׁלָה לִפְנֵי שֶׁהִיא שוֹכָחָת
אֶת הַפָּנִים שֶׁל מִשְׁפָּחָה שֶׁעוֹד סוֹלָחָת
וְהִיא בּוֹרָחָת


בְּאַרְמוֹנוֹת הַחָשֵיכָה
הַהֵיכָלִים עוֹטִים בְּכֶשֶף
צְרִיחִים נוֹשְקִים לְמַמְלָכָה
וְהַחוֹמוֹת
מִתְנוֹפְפִים כְּמוֹ וִילוֹנוֹת
בַּחַלּוֹנוֹת

וּמִמְּרוֹמֵי הַמִּגְדָּלִים
פּוֹרֶמֶת לָהּ מַלְכַּת הַנֶּשֶׁף
חֶבְלֵי עֶרְגָה, פְּתִילֵי פְּתִילִים
לַאַהֲבוֹת
הַמְטַפְּסוֹת בְּמַעֲלֵה
הַחֲלוֹמוֹת

וּמוּל מַרְאָה, עַל הַשִּידָה, עִם כָּל הַיֶּתֶר
מְאֶצְבַּע אֶלוֹהִים פּוֹשֶטֶת אֶת הַכֶּתֶּר
וְאַהֲבַת אִשָּׁה בֶּחָדֶר נֶאְסֶפֶת
עַל הַסִיפִּים קַלּוֹת הִיא מִתְנוֹפֶפֶת
וּבְּרִיקוּד סָבִיב סָבִיב הִיא מְקָדֶשֶת
אֶת מְעוֹנָה וְאֶת אוֹנָהּ וּמְגָרֶשֶת
מִן הַמִיטָה שֶׁלָה לִפְנֵי שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת
אֶת הַשֵּׁדִים שֶׁל מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת
וְהִיא עוֹזֶבֶת
 

cosmo15

New member
אוח... שני דברים

קודם כל היטיבת לספר סיפור,
היטיבת להקרין אותו בדמיונו של הקורא.
אהבתי מאוד.

אינני יודעת להסביר מה כן חסר לי, אני חושבת שאולי לחלק מהדימויים
או אולי בחלק מהמילים נמצא חוסר החיבור שלי - מכיוון שחלקן מתחרזות וחלקן מעט ארכאיות מדי לתיאור משהו יותר חייתי מזה ויותר פגום מזה- מסף הזנות והבר המלוכלך בעשן ועד לחדר מיטות - כזב ותשוקה של אישה נואפת.

בתחילת השיר דמיינתי דמויות מהדסות בעקבים והזיכרון שלי נע בין דמיון משוח אירוטיקה אפלה של החלונות האדומים ועד לפעמים בהן הסתובבתי ברובעים בהן זונות פוקדות את צידי הדרכים בדרום תל אביב של חושך. יכולתי לדמיין הן אותן משחרות ללקוח (וכמובן שידוע שבמציאות לא כך הדבר- וזהו דבר עקוב מדם) והן את הגבר המום ,נלכד ומשווע ללכוד טרף משלו. מצאתי את זה פוקח עיינים.

אחר כך הגיעה האישה הנשואה ואהבתי את תיאור הטבעת ככתר , אך שם התחלתי להתנתק נפשית מהשיר.

בכל מקרה כתבת היטב! נהדר,
ולא רבים מצליחים לגעת בציור סיפור כל כך מדויק
יפה מאוד.
 
למעלה