אִינֶרְצְיָּה

  • פותח הנושא jwin
  • פורסם בתאריך

jwin

New member
אִינֶרְצְיָּה

זְמַן יוֹרֵק יָמִים כְּאִלּוּ גַּת לָעוּס
וְאִישׁ אֵינוֹ מַצִּיב לוֹ שֶׁלֶט -
הוֹלְכִים אֶל דּוּכָנָיו עִם קְשָׁרִים בִּשְׁתֵּי יָדַיִם
מֵרוֹץ אֶל שִׁגָּעוֹן
שְׁוָקִים, שְׁוָרִים מְסֹרָסִים אֲדֻמֵּי בַּדִּים וּזְכוּכִית דֶּקוֹ.
יְרָקוֹת קְלוּיִים, בְּשָׂרִים עִם אֵשׁ אַחֶרֶת -
לִהְיוֹת יָפֶה בַּלַּיְלָה בְּמַשָּׂאִיּוֹת קְצֻבּוֹת דְּרָכִים
אוֹ בְּחָמָם טוּרְקִי יָשָׁן.
לוֹמַר אֶת מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְנוּ -
כְּלוּם שֶׁיַּהֲפֹךְ דָּבָר.
לִשְׁמֹר שַׁבָּת, לִשְׁמֹעַ שִׁירַת מַרְזְבִים בַּחֹרֶף
לְהִתְכַּרְבֵּל בַּפּוּךְ,
לֶאֱהֹב טוּאַרֵג בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה
לַמְרוֹת שְׁבוּעָה זְקֵנָה
שֶׁאַף אֶחָד שָׁוֶה שֶׁנַּמְתִּין לוֹ עַד אַחֲרֵי חֲצוֹת.

כְּבָר נַעֲשָׂה כָּחֹל כֵּהֵה הַקַּעֲקוּעַ לְחוֹפֵי עֵינָיו.

יוֹם עָבַר בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי.
הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל לַיְלָה, עֵשֶׂב מִסְתָּרֵק עִם בּוֹא הָרוּחַ
לָקַחַת זְמַן קָפֶה - כְּבָר בֹּקֶר.
לִרְאוֹת אוֹתוֹ אוֹזֵל.
אוֹתִי
אוֹזֵל.
לְהַצִּיב לוֹ גְּבוּל ?
לַעֲשׂוֹת הַכֹּל אוֹ לֹא לִהְיוֹת
 
זמן

השיר מרגיש לי כמו כתיבה אינטואיטיבית של זרם מחשבה (עשיר). הבית הראשון מלא בתחושת ארעיות וחוסר חיבור למקום אחד, והיאחזות מאידך בסימני הזמן השונים - העונות (שירת המרזבים), השעה ביום (אשמורת אחרונה), החיים (זקנה). אהבתי את המבט בהשתנות הגוף - העיגולים מתחת לעיניים, שבצעירותו של האדם הם משהו חולף ועם השנים הולכים ומתקבעים בו.
בשיר השני יש מיקוד פתאומי ביום אחד והזמן החולף בו - לילה אחד ובוקר אחד והמחשבה האם אפשר והאם צריך לעצור את מרוץ הדקות הזה.
 

nati6589884

New member
משפט שאהבתי

ם עָבַר בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי.
הִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל לַיְלָה, עֵשֶׂב מִסְתָּרֵק עִם בּוֹא הָרוּחַ".

" עשב מסתרק עם בוא הרוח" זה כזה מקסים !, בכלל כמו שאמר בוטן השיר נראה כאלו נכתב מעין זרם המחשבה. מעין שיר מורכב. שצריך ממש להיכנס לראש של המשורר ולנסות להבין. את מה שאתה מכוון עליו. זה לא פשוט. אבל אני אוהב את כתביתך, היא עשירה, מלא ,ויפה. בין "הפשוט " " לנשגב" הערבוב של יום יום לבין מילים גבהות יותר. כמו בשיר הקודם שילוב של מילים מן המקרות לעומת מילים יום יומית. זה מקסים. אני אוב שעושים ככה. קיצור אהבתי.
 
למעלה