אין לי כח לנושא
הרגש שעובר בבלאדות מתקתקות זה הרגש של מכונית חדשה. להקה לא יכולה לקרוא לעצמה פרוגרסיבית בלי לשנות ולהתקדם, איזה התקדמות יש להם מאלבום לאלבום בדיוק? כלום. עכשיו מישהו יבוא ויגיד לי "תראה, פה באינפיניטי זה יותר מבנה שירים קונוונציונלי ופה בסינז זה יותר אלבום קונספט", אבל זה לא התקדמות, הסאונד שלהם לא משתנה ולא מתפתח, הלהקה הזאת היא כלי לחבריה להפגין את כישורי הווירטואוזיות שלהם (שבהחלט יש להם). שיר לא חייב להיות בית-פזמון-בית בשביל להיות טוב, אבל הוא חייב להיות כתוב ובנוי עם מטרה, עם רגש מאחוריו, עם מחשבה מאחוריו, עם מסר מאחוריו, והשירים שלהם זה סתם אוסף סולואים ווירטואוזיים עם איזה בלאדה שתמכור פה ושם. המוסיקה שלהם משעממת, חסרת יחוד, חסרת מטרה ומעוררת פיהוק גדול. אבל אני לא אומר לך לא לשמוע ולהנות מהם, זכותך, פשוט אני לא מסוגל להנות מהדבר הזה שאתם קוראים לו להקה הפרוג הגדולה ביותר (ושוב, איזה להקות פרוג מטאל אתה שמעת וחושב לפחות טובות מהם?).