גם מבקר המדינה קבע../images/Emo70.gif לוקחים מאיתנו
הסטודנטים משלמים בלי לדעת חלק מרכזי בדו"ח המבקר מתייחס לאגודות הסטודנטים ולקשרים ביניהן לבין האוניברסיטאות. האגודות פועלות כעמותות ועוסקות בפעילויות שונות לרווחת הסטודנטים. אלא שחלק מהן הקימו חברות עסקיות או גופים כלכליים לכל דבר - חברות כוח-אדם, חנויות למכירת ספרים ומכשירי כתיבה, הוצאה לאור, פרסום ושיווק, הפעלת קפיטריות ומסעדות, שמירה והשכרת דירות - שלדברי המבקר, "לא כולם בליבת העיסוק שלשמו הוקמו האגודות, שהוא פעילות סטודנטיאלית". לפי חוק העמותות, הצטרפות לעמותה דוגמת אגודת הסטודנטים היא פעולה אקטיבית, והמבקש להיות חבר בה צריך להגיש בקשה כדי להתקבל אליה. אלא ששתיים מהאוניברסיטאות, בן-גוריון בבאר-שבע והטכניון בחיפה, גבו דמי חבר גם ממי שלא הצהיר על רצונו להצטרף לאגודה. "דרך פעולה זו של האוניברסיטאות", כותב המבקר, "אינה מתאימה לדרישות חוק העמותות". עוד מציין המבקר כי דמי החבר לאגודה ודמי הרווחה הם תשלומי רשות, לגביית כל אחד מהם נדרשת הסכמה נפרדת ואין להתנות את תשלום האחד בתשלום האחר. אולם מן הממצאים עולה כי אוניברסיטת בן- גוריון גובה יחד את שני התשלומים, כאשר אין אפשרות לשם רק אחד מהם, ואילו אוניברסיטת תל-אביב גובה דמי רווחה בלבד, ואינה גובה דמי חבר. הביקורת העלתה כי בחוברת האוניברסיטה לשנת תשס"ד נכתב: "לא תנפיק האגודה תעודת סטודנט למי שלא ישלם תשלום דמי רווחה". מכאן, לדברי המבקר, עולה כי יש התניה בין תשלום דמי הרווחה לחברות באגודה. מבדיקה מספרית שערך המבקר עולה כי באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שבהן נגבו דמי החבר רק ממי שהצהיר על רצונו להיות חבר אגודה, ניצלו שיעורים גדולים יחסית של סטודנטים את זכותם להימנע מתשלום. כך למשל בחיפה, שם, מבין כ-16 אלף סטודנטים, רק כ-8,900 שבהם 56% שילמו דמי חבר. באוניברסיטה העברית, מתוך כ-24 אלף סטודנטים, שילמו כ-7,600 בלבד - 32%. לדעת המבקר, הנתונים מלמדים על החשיבות של גביית התשלום רק מסטודנטים שהצהירו על רצונם להיות חברי אגודה. המבקר תוקף בחריפות גם את רשם העמותות - שאמור לפקח על אגודות הסטודנטים, ומתברר שהדו"חות הרלוונטיים כמעט ולא הוצאו עבורו. "במהלך השנים", כותב המבקר, "קיבל הרשם מפעם לפעם מידע המצביע על חששות לפעולות לא תקינות של אגודות סטודנטים. אולם הרשם, שהוא הגורם היחיד שבסמכותו לפקח על האגודות, לא השתמש במידע זה ולא מימש את הסמכויות שלו לבדיקה ולטיפול בעניין. הוא אף לא הקפיד שהאגודות יגישו לו את הדו"חות בזמן וברציפות ולא נקט את כל הצעדים שהוא רשאי לנקוט על פי החוק ... אמצעי האכיפה נועדו ליצור פיקוח יעיל ואי מימושם במשך שנים כה רבות עלול לעודד את האגודות שלא למלא את חובותיהן".
הסטודנטים משלמים בלי לדעת חלק מרכזי בדו"ח המבקר מתייחס לאגודות הסטודנטים ולקשרים ביניהן לבין האוניברסיטאות. האגודות פועלות כעמותות ועוסקות בפעילויות שונות לרווחת הסטודנטים. אלא שחלק מהן הקימו חברות עסקיות או גופים כלכליים לכל דבר - חברות כוח-אדם, חנויות למכירת ספרים ומכשירי כתיבה, הוצאה לאור, פרסום ושיווק, הפעלת קפיטריות ומסעדות, שמירה והשכרת דירות - שלדברי המבקר, "לא כולם בליבת העיסוק שלשמו הוקמו האגודות, שהוא פעילות סטודנטיאלית". לפי חוק העמותות, הצטרפות לעמותה דוגמת אגודת הסטודנטים היא פעולה אקטיבית, והמבקש להיות חבר בה צריך להגיש בקשה כדי להתקבל אליה. אלא ששתיים מהאוניברסיטאות, בן-גוריון בבאר-שבע והטכניון בחיפה, גבו דמי חבר גם ממי שלא הצהיר על רצונו להצטרף לאגודה. "דרך פעולה זו של האוניברסיטאות", כותב המבקר, "אינה מתאימה לדרישות חוק העמותות". עוד מציין המבקר כי דמי החבר לאגודה ודמי הרווחה הם תשלומי רשות, לגביית כל אחד מהם נדרשת הסכמה נפרדת ואין להתנות את תשלום האחד בתשלום האחר. אולם מן הממצאים עולה כי אוניברסיטת בן- גוריון גובה יחד את שני התשלומים, כאשר אין אפשרות לשם רק אחד מהם, ואילו אוניברסיטת תל-אביב גובה דמי רווחה בלבד, ואינה גובה דמי חבר. הביקורת העלתה כי בחוברת האוניברסיטה לשנת תשס"ד נכתב: "לא תנפיק האגודה תעודת סטודנט למי שלא ישלם תשלום דמי רווחה". מכאן, לדברי המבקר, עולה כי יש התניה בין תשלום דמי הרווחה לחברות באגודה. מבדיקה מספרית שערך המבקר עולה כי באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שבהן נגבו דמי החבר רק ממי שהצהיר על רצונו להיות חבר אגודה, ניצלו שיעורים גדולים יחסית של סטודנטים את זכותם להימנע מתשלום. כך למשל בחיפה, שם, מבין כ-16 אלף סטודנטים, רק כ-8,900 שבהם 56% שילמו דמי חבר. באוניברסיטה העברית, מתוך כ-24 אלף סטודנטים, שילמו כ-7,600 בלבד - 32%. לדעת המבקר, הנתונים מלמדים על החשיבות של גביית התשלום רק מסטודנטים שהצהירו על רצונם להיות חברי אגודה. המבקר תוקף בחריפות גם את רשם העמותות - שאמור לפקח על אגודות הסטודנטים, ומתברר שהדו"חות הרלוונטיים כמעט ולא הוצאו עבורו. "במהלך השנים", כותב המבקר, "קיבל הרשם מפעם לפעם מידע המצביע על חששות לפעולות לא תקינות של אגודות סטודנטים. אולם הרשם, שהוא הגורם היחיד שבסמכותו לפקח על האגודות, לא השתמש במידע זה ולא מימש את הסמכויות שלו לבדיקה ולטיפול בעניין. הוא אף לא הקפיד שהאגודות יגישו לו את הדו"חות בזמן וברציפות ולא נקט את כל הצעדים שהוא רשאי לנקוט על פי החוק ... אמצעי האכיפה נועדו ליצור פיקוח יעיל ואי מימושם במשך שנים כה רבות עלול לעודד את האגודות שלא למלא את חובותיהן".