Zion - I Mind Over Matter../images/Emo91.gif
תמיד מוזר לי לשמוע אנשים קוראים לZion I צמד ווסט קווסט (ברשותכם, אמנע מלכתוב את שם ההרכב בעברית, ולהמנע מלטחון את הבדיחה החבוטה). זה לא שהם מסתייגים מאזור שבו הם גרים (מה שמכונה כיום Bay Area), למעשה הם אפילו מארחים באלבום אם סיז מוכרים ומוצלחים מהאזור (Planet Asia החביב בתור דוגמא). אבל הפקות אלקטרוניות עמוסות השפעות של דראם אנד בייס, ובעיקר נושאים שעוסקים ברוחניות ונבכי הנפש כמו גם בנושאים חברתיים שונים מזוויות לא מוכרות , מרחיקים אותם מרוב בעלי הקאדילק של האזור. רוחניות ומודעות חברתית זה מדרון חלקלק. צריך להיזהר מאוד מליפול לתוך נישת ה"בחור הרוחני" , כי בלי שתשים לב, אתה תקוע עם גיטרה חלודה, שיער סבוך וליריקס שלא אומרים בעצם כלום. אני מניח שאם מוש בן-ארי היה מדבר קצת יותר מהר, מעמיס קצת סקראצ'ים ומשתמש בהפקות DnB, אולי גלגלץ לא היו דבוקים אילו כמו כינים ל.... טוב נו, אני לא אכנס לסטיגמות. Zion I מצליחים להימנע מליפול למלכודת, ומצליחים להישמע רוחניים מספיק, גם בלי טעם לוואי של פלצנות מרירה. כל עניין הרוחניות המדובר, מתבטא ברוח הכללית של כל הטקסטים והשירים, בתחושה הזאת שלכל משפט שנאמר ישנו המשך, ואיזו שהיא תשובה לא ברורה לכל שאלה. השיא מתנקז לתוך 2 שירים רצופים,שמגיעים בדיוק מושלם לקראת הסוף,אך עדיין במקום מרכזי באלבום. Silly Puddy, הראשון בצמד, הוא שיתוף פעולה עם Grouch, אם סי וותיק מההרכב Living Legends, הוא שיר התבוננות למעלה כמו גם פנימה. שני האם סיז הדעתנים מתעסקים בשאלה הגדולה (לא, "למה לחמניות מגיעות 8 בחבילה בעוד שנקניקיות מגיעות 10 בחבילה?" זאת לא השאלה הגדולה), כשהפיתרון מתגלה רק במבט פנימי. הביט האיטי והדרמטי משאיר מקום לשניים להריץ שורות (אסי דיין, חזור לשבת) רבות כדי לבטא את הרעיון העמוס (אגב, הביט ייזכר לחובבי ההיפ הופ הישראלי בתור הבסיס ל"אני זה היפ הופ" של הארכיון...). השיר השני הוא Inner Light, שמביא אומנם את אותו המקרר, אבל בגישה כל כך שונה. מקצב דראם אנד בייס אינטנסיבי, שעדיין מצליח לשמר את לב ההיפ הופ, הרבה בעזרת הסקראצ'ים המעולים שבו, ונותנים את הצד הרוחני שבעשיית מוזיקה. כל הליריקס האלה, שנשמעים כמו גרסת הראפ של ה"מתחזקים", נכתבו ובוצעו ע"י האם סי בצמד שמחזיק בשם שזוכה בתואר "רעיון מעולה באנגלית,אבל בעברית אתה תצונזר" Zion שגם על בסיסו קיים שם הצמד. הצלע השנייה הוא Amp Live (למה לא קראו לצמד Amp I והיו עושים לי חיים קלים?!) והוא בעצם הראש המיוחד שמאחורי כל המוזיקה הזאת. בניגוד לZion שלפעמים מחליק לתוך קלישאות, אמפ לייב הוא מילה נרדפת לחדשנות. הבחור מפיק בעזרת כלים חיים, ומשלב אותם עם מקצבים אלקטרונים, סאונדים חלליים, סקראצ'ים מעולים ובאופן כללי, נשמע כמו ATLiens(אווטקאסט) פוגש Mothership Connection (פרלמנט פאנקדליקס) בעד 40 שנה. עם כל החדשנות הזאת, הייתי מפחד קצת מעומס על האוזן, אבל כל השעה ורבע של האלבום זורמים בנעימים, ומצליחים לעבור מבלי כאב ראש, ואפילו, תאמינו או לא, בהנאה רבה.נדיר. אין לכם שום צורך לחשוש מכל האלקטרוני הזה. דווקא אני, שמאוהב בצלילים החמים של כלים חיים, שיובאו להיפ הופ בשנות ה2000 מאזורי פילדלפיה, מצליח להתלהב מהשילוב האלקטרוני הזה יחד עם כלים חיים. למרות הגיוון המוזיקלי, הבסיס והמהות היא עדיין היפ הופ. סימפולים של גאנגסטאר,לוריין היל, ראן די אם סי, וו טאנג ועד רבים, זה רק דוגמא לחיבור העמוק שיש לצמד עם היפ הופ, חדש כישן. האלבום עמוס לאורכו בסקראצ'ים שלא היו מביישים שופט בDMC(להם אחראי Khalid שהתארח לאורך האלבום), ומקצבים שיגרמו לפריימיר לקנא. הבשר עדיין כאן, רק התיבול קצת שונה. Mind Over Matter הוא אלבום הבכורה של Zion I, ומחזיק בכותרת מעולה. הראש מעל לחומר, שבאנגלית גם נשמע יותר טוב, וגם כולל משמעות נסתרת של חשיבות. הכול חשוב, הרוחני כמו הגשמי, אבל אחד, קצת יותר משמעותי. לא יאומן...עברתי המלצה שלמה על ההרכב הזה מבלי לרשום זיון אפילו פעם אחת... שיט!!
תמיד מוזר לי לשמוע אנשים קוראים לZion I צמד ווסט קווסט (ברשותכם, אמנע מלכתוב את שם ההרכב בעברית, ולהמנע מלטחון את הבדיחה החבוטה). זה לא שהם מסתייגים מאזור שבו הם גרים (מה שמכונה כיום Bay Area), למעשה הם אפילו מארחים באלבום אם סיז מוכרים ומוצלחים מהאזור (Planet Asia החביב בתור דוגמא). אבל הפקות אלקטרוניות עמוסות השפעות של דראם אנד בייס, ובעיקר נושאים שעוסקים ברוחניות ונבכי הנפש כמו גם בנושאים חברתיים שונים מזוויות לא מוכרות , מרחיקים אותם מרוב בעלי הקאדילק של האזור. רוחניות ומודעות חברתית זה מדרון חלקלק. צריך להיזהר מאוד מליפול לתוך נישת ה"בחור הרוחני" , כי בלי שתשים לב, אתה תקוע עם גיטרה חלודה, שיער סבוך וליריקס שלא אומרים בעצם כלום. אני מניח שאם מוש בן-ארי היה מדבר קצת יותר מהר, מעמיס קצת סקראצ'ים ומשתמש בהפקות DnB, אולי גלגלץ לא היו דבוקים אילו כמו כינים ל.... טוב נו, אני לא אכנס לסטיגמות. Zion I מצליחים להימנע מליפול למלכודת, ומצליחים להישמע רוחניים מספיק, גם בלי טעם לוואי של פלצנות מרירה. כל עניין הרוחניות המדובר, מתבטא ברוח הכללית של כל הטקסטים והשירים, בתחושה הזאת שלכל משפט שנאמר ישנו המשך, ואיזו שהיא תשובה לא ברורה לכל שאלה. השיא מתנקז לתוך 2 שירים רצופים,שמגיעים בדיוק מושלם לקראת הסוף,אך עדיין במקום מרכזי באלבום. Silly Puddy, הראשון בצמד, הוא שיתוף פעולה עם Grouch, אם סי וותיק מההרכב Living Legends, הוא שיר התבוננות למעלה כמו גם פנימה. שני האם סיז הדעתנים מתעסקים בשאלה הגדולה (לא, "למה לחמניות מגיעות 8 בחבילה בעוד שנקניקיות מגיעות 10 בחבילה?" זאת לא השאלה הגדולה), כשהפיתרון מתגלה רק במבט פנימי. הביט האיטי והדרמטי משאיר מקום לשניים להריץ שורות (אסי דיין, חזור לשבת) רבות כדי לבטא את הרעיון העמוס (אגב, הביט ייזכר לחובבי ההיפ הופ הישראלי בתור הבסיס ל"אני זה היפ הופ" של הארכיון...). השיר השני הוא Inner Light, שמביא אומנם את אותו המקרר, אבל בגישה כל כך שונה. מקצב דראם אנד בייס אינטנסיבי, שעדיין מצליח לשמר את לב ההיפ הופ, הרבה בעזרת הסקראצ'ים המעולים שבו, ונותנים את הצד הרוחני שבעשיית מוזיקה. כל הליריקס האלה, שנשמעים כמו גרסת הראפ של ה"מתחזקים", נכתבו ובוצעו ע"י האם סי בצמד שמחזיק בשם שזוכה בתואר "רעיון מעולה באנגלית,אבל בעברית אתה תצונזר" Zion שגם על בסיסו קיים שם הצמד. הצלע השנייה הוא Amp Live (למה לא קראו לצמד Amp I והיו עושים לי חיים קלים?!) והוא בעצם הראש המיוחד שמאחורי כל המוזיקה הזאת. בניגוד לZion שלפעמים מחליק לתוך קלישאות, אמפ לייב הוא מילה נרדפת לחדשנות. הבחור מפיק בעזרת כלים חיים, ומשלב אותם עם מקצבים אלקטרונים, סאונדים חלליים, סקראצ'ים מעולים ובאופן כללי, נשמע כמו ATLiens(אווטקאסט) פוגש Mothership Connection (פרלמנט פאנקדליקס) בעד 40 שנה. עם כל החדשנות הזאת, הייתי מפחד קצת מעומס על האוזן, אבל כל השעה ורבע של האלבום זורמים בנעימים, ומצליחים לעבור מבלי כאב ראש, ואפילו, תאמינו או לא, בהנאה רבה.נדיר. אין לכם שום צורך לחשוש מכל האלקטרוני הזה. דווקא אני, שמאוהב בצלילים החמים של כלים חיים, שיובאו להיפ הופ בשנות ה2000 מאזורי פילדלפיה, מצליח להתלהב מהשילוב האלקטרוני הזה יחד עם כלים חיים. למרות הגיוון המוזיקלי, הבסיס והמהות היא עדיין היפ הופ. סימפולים של גאנגסטאר,לוריין היל, ראן די אם סי, וו טאנג ועד רבים, זה רק דוגמא לחיבור העמוק שיש לצמד עם היפ הופ, חדש כישן. האלבום עמוס לאורכו בסקראצ'ים שלא היו מביישים שופט בDMC(להם אחראי Khalid שהתארח לאורך האלבום), ומקצבים שיגרמו לפריימיר לקנא. הבשר עדיין כאן, רק התיבול קצת שונה. Mind Over Matter הוא אלבום הבכורה של Zion I, ומחזיק בכותרת מעולה. הראש מעל לחומר, שבאנגלית גם נשמע יותר טוב, וגם כולל משמעות נסתרת של חשיבות. הכול חשוב, הרוחני כמו הגשמי, אבל אחד, קצת יותר משמעותי. לא יאומן...עברתי המלצה שלמה על ההרכב הזה מבלי לרשום זיון אפילו פעם אחת... שיט!!