X-Clan – Return From Mecca
הרבה אנשים זוכרים את אקס קלאן בתור ההרכב הפרובוקטיבי עם הליריקה הפרו-אפרו-אמריקנית העוקצת והנועזת שהדהימה את העולם ב-1990 באלבום To the East, Blackwards. להרבה יותר אנשים אין שמץ של מושג מי אלה אקס קלאן. חלפו הימים שבהם לדבר על כושים מסכנים שכל הזמן דופקים אותם היה באופנה. אמנים כמו פאבליק אנמי, טופאק (מת), כושים עם גישה, סליק ריק, קיי אר אס וואן והישראלים כבר די מיצו את הנושא. נכון שעדיין קיימים הרכבים וראפים שמתעסקים בסוגיה הזאת, אבל הם בעיקר מוכרים אלבומים מהבגאז' של האוטו לבני דודים שלהם, שניה לפני שהם הולכים לעשות דרייב ביי ולמכור קראק לילדים בני 12. אז נכון, רוב הסיכויים שגם אקס קלאן לא מככבים על כרזות ענק לרגל צאת האלבום החדש שלהם – Return From Mecca, אבל אם הייתי מכליל גם אותם בקבוצה הנ"ל, אז לא היה לי על מה לכתוב, נכון? אם כך, ניגש לעניין. אחרי 15 שנה שההרכב הזה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה (כנראה היו עסוקים בלמכור קראק בשביל שעות הקלטה באולפן), אבל כשהם יצאו מהאולפן עם האלבום הזה, זה כאילו 1990 שוב פה. אז הם חזרו לאולפן, הפעם עם מפיקים שלא מתפקדים גם כבאונסרים במועדונים לפרנסתם, ויצאו שוב וזה היה כאילו 1990 שוב פה, עם שיפורים מודל 2007. "החזרה ממכה" הוא אחד האלבומים היציבים ביותר ששמעתי לאחרונה. הטראקים זורמים אחד אחרי השני, ללא נפילות מיוחדות. הסיבה היחידה ששירים מסויימים נשמעים פחות טוב, היא שהשירים האחרים יותר טובים. פשוט יציב. מבחינה ליריקלית, כמובן, האלבום גדוש במילים כמו "מהפכה, חופש, חיים, פתרון, כושים, חרא, פאקינג". זה אולי מרתיע בהתחלה, לשמוע אלבום שכולו עוסק בנושא הזה, שעד כמה שהוא חשוב, עברו הזמנים שהוא היה ממלא אלבומים, אבל אקס קלאן שילבו את זה טוב מאוד גם עם שירים פחות כבדים, יותר פאן כמו הסינגל הראשון – Weapon X המצויין, או 3rd Eye’s on Me, טוויסט מעניין לשיר המפורסם של טופאק (מת). אבל הדבר שללא ספק בולט באלבום הזה, ונותן לו ערך מוסף, זה האמנים האורחים. האלבום מלא בהופעות אורח בטוב טעם, שלא גונבות את ההצגה, אבל נותנות נוכחות ללא ספק. דמניאן מארלי, צ'אלי 2נה (ג'וראסיק 5), טק ניין, קיי אר אס 1, ג'ייקובי שאדיקס מפאפא רואץ', אבסטראקט רוד ועוד רבים וטובים מוסיפים צבע וטעם לאלבום הזה, שבלעדיהם האלבום היה נשאר סתם עוד אלבום של היפ הופ פוליטי, עם הרבה בשר אבל בלי תבלינים. במקום זה אנחנו מקבלים סינטה עגל 300 גרם מתובלן טוב טוב במיטב תבליני ברזיל, צלוי יפה משני צדדיו. אבל כמו שנאמר, אליה וקוץ בה. גם פה יש חסרונות. אמנם זה אחד הקאמבקים המוצלחים בזמן האחרון, ללא ספק, אבל חבר'ה, בסופו של דבר, אנחנו לא ב-1990, והפלואו טיפה מיושן לימים שבהם שבהם יוצאים שירים כמו Umbrella. ועוד דבר - כמה שהאלבום זורם וכיף, הוא מעייף. קשה לשבת ולשמוע את כל האלבום. 21 רצועות, כשבערך ברצועה ה-13 כבר מתחילים להרגיש נורא שבעים מהאלבום. בכל זאת – 300 גרם זה די הרבה. במיוחד אם מדובר בכמות קראק שמוכרים בשביל שעות באולפן הקלטה. 7.5/10
הרבה אנשים זוכרים את אקס קלאן בתור ההרכב הפרובוקטיבי עם הליריקה הפרו-אפרו-אמריקנית העוקצת והנועזת שהדהימה את העולם ב-1990 באלבום To the East, Blackwards. להרבה יותר אנשים אין שמץ של מושג מי אלה אקס קלאן. חלפו הימים שבהם לדבר על כושים מסכנים שכל הזמן דופקים אותם היה באופנה. אמנים כמו פאבליק אנמי, טופאק (מת), כושים עם גישה, סליק ריק, קיי אר אס וואן והישראלים כבר די מיצו את הנושא. נכון שעדיין קיימים הרכבים וראפים שמתעסקים בסוגיה הזאת, אבל הם בעיקר מוכרים אלבומים מהבגאז' של האוטו לבני דודים שלהם, שניה לפני שהם הולכים לעשות דרייב ביי ולמכור קראק לילדים בני 12. אז נכון, רוב הסיכויים שגם אקס קלאן לא מככבים על כרזות ענק לרגל צאת האלבום החדש שלהם – Return From Mecca, אבל אם הייתי מכליל גם אותם בקבוצה הנ"ל, אז לא היה לי על מה לכתוב, נכון? אם כך, ניגש לעניין. אחרי 15 שנה שההרכב הזה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה (כנראה היו עסוקים בלמכור קראק בשביל שעות הקלטה באולפן), אבל כשהם יצאו מהאולפן עם האלבום הזה, זה כאילו 1990 שוב פה. אז הם חזרו לאולפן, הפעם עם מפיקים שלא מתפקדים גם כבאונסרים במועדונים לפרנסתם, ויצאו שוב וזה היה כאילו 1990 שוב פה, עם שיפורים מודל 2007. "החזרה ממכה" הוא אחד האלבומים היציבים ביותר ששמעתי לאחרונה. הטראקים זורמים אחד אחרי השני, ללא נפילות מיוחדות. הסיבה היחידה ששירים מסויימים נשמעים פחות טוב, היא שהשירים האחרים יותר טובים. פשוט יציב. מבחינה ליריקלית, כמובן, האלבום גדוש במילים כמו "מהפכה, חופש, חיים, פתרון, כושים, חרא, פאקינג". זה אולי מרתיע בהתחלה, לשמוע אלבום שכולו עוסק בנושא הזה, שעד כמה שהוא חשוב, עברו הזמנים שהוא היה ממלא אלבומים, אבל אקס קלאן שילבו את זה טוב מאוד גם עם שירים פחות כבדים, יותר פאן כמו הסינגל הראשון – Weapon X המצויין, או 3rd Eye’s on Me, טוויסט מעניין לשיר המפורסם של טופאק (מת). אבל הדבר שללא ספק בולט באלבום הזה, ונותן לו ערך מוסף, זה האמנים האורחים. האלבום מלא בהופעות אורח בטוב טעם, שלא גונבות את ההצגה, אבל נותנות נוכחות ללא ספק. דמניאן מארלי, צ'אלי 2נה (ג'וראסיק 5), טק ניין, קיי אר אס 1, ג'ייקובי שאדיקס מפאפא רואץ', אבסטראקט רוד ועוד רבים וטובים מוסיפים צבע וטעם לאלבום הזה, שבלעדיהם האלבום היה נשאר סתם עוד אלבום של היפ הופ פוליטי, עם הרבה בשר אבל בלי תבלינים. במקום זה אנחנו מקבלים סינטה עגל 300 גרם מתובלן טוב טוב במיטב תבליני ברזיל, צלוי יפה משני צדדיו. אבל כמו שנאמר, אליה וקוץ בה. גם פה יש חסרונות. אמנם זה אחד הקאמבקים המוצלחים בזמן האחרון, ללא ספק, אבל חבר'ה, בסופו של דבר, אנחנו לא ב-1990, והפלואו טיפה מיושן לימים שבהם שבהם יוצאים שירים כמו Umbrella. ועוד דבר - כמה שהאלבום זורם וכיף, הוא מעייף. קשה לשבת ולשמוע את כל האלבום. 21 רצועות, כשבערך ברצועה ה-13 כבר מתחילים להרגיש נורא שבעים מהאלבום. בכל זאת – 300 גרם זה די הרבה. במיוחד אם מדובר בכמות קראק שמוכרים בשביל שעות באולפן הקלטה. 7.5/10
