Willow, ../images/Emo58.gif עונה 6
אז בהמשך למה שכתבה Emily play על העונה השישית, אני החלטתי דווקא להתמקד בווילו, כי היא אחת הדוגמאות הכי טובה לאנושיות. וכמובן- ההודעה מכילה ספויילרים לכל העונה השישית- כך שאם לא ראיתם אותה עדיין- לכו מכאן. למי שלא ידע את הכיוון הכללי של סוף השישית, אני בטוחה שזו היתה הפתעה. אני , לצערי, ידעתי, ובכל זאת הופתעתי מהתרחשות הדברים, מכמה רחוק ווילו הגיעה בצד השחור של הכישוף. אבל את האמת- זו לא אמורה להיות הפתעה בכלל. ה"איום" תמיד היה שם, hell, אפילו מסוף 'התהוות', כישוף ההחזרה של אנג'ל, ראינו איך הכישוף השתלט על ווילו, אז זה היה 99 אחוז כישוף, טהור, וזהו. ומשם ועד עכשיו ווילו הלכה דרך ארוכה. היא התבגרה, חוותה דברים חדשים, וצברה לאט לאט יותר כוח, בהתחלה זה היה באמת בגלל הלחימה בשדים, בגלל שהיא רצתה להיות יותר מ-net-gal, ובגלל ש-היי, זה מגניב!. אבל כמו שטארה אמרה בטאבולה ראסה- זה התפתח לזה שווילו עושה את זה בשבילה, ולמה בעצם?. לאט לאט ווילו המכשפה מתערב יותר עם ווילו האדם. וגם ווילו הרגישה את זה, בשיחה שלה עם באפי בסוף wrecked היא אומרת שיש את הילדה הזאת שתוכה, הילדה שטארה בכלל לא הכירה, שווילו המכשפה זה מה שטארה הכירה וווילו מרגישה בעצם שהכישוף הוא מה שנותן לה כוח, לא רק פיזי אלא גם רגשי, בעיני עצמה ובעיני אחרים, והכוח הזה מסוכן. אניה בתור שדת משאלות הבקיאה בטבע האדם אמרה שככה זה - **ANYA: I'm serious. Responsible people are ... always so concerned with ... being good all the time, that when they finally get a taste of being bad ... they can't get enough. It's like all (gestures) kablooey.מבחינות מסויימות אני מבינה למה ווילו הרגישה ככה, ה-wicca group זה מה שקישר את ווילו וטארה, שם הן נפגשו לראשונה, למרות שהכישוף הוא מטאפורה לאהבה שלהם, וזה כבר נושא אחר. אבל כבר מההתחלה היה אפשר לראות את הכוח שלהן ביחד, בתרגולי הכישוף שלהם, הורד, הכישוף להחזרת פיית', ועוד. זה אחד מהדברים שנתן לי את ההרגשה שלא משנה כמה מערכת היחסים של ווילו ואוז היתה חמודה, והוא היה האהבה הראשונה שלה, מערכת היחסים של ווילו וטארה היתה הרבה יותר חזקה, בוגרת, ותלותית. הפרק tough love בעונה החמישית מזכיר מאוד את מה שקורה בעונה השישית ובסופה, ולדעתי הוא מעין הקדמה לבאות. מפחיד את טארה כמה כוח יש לווילו, זה וההתייחסות של ווילו לקשר שלהם שמצידה של טארה, היא מרגישה שווילו לא רצינית עד הסוף עם זה, שזה סתם עוד אחד מהדברים שבנות בקולג' חוות בשבילה, כך ווילו טוענת לפחות. עירבו בויכוח הזה כמה דברים, אבל הריב על הכישוף הסתתר מאחור ואולי לא מאוד בלט, אבל הגורם היה קיים. ווילו "מאבדת" את טארה, והאיבוד הזה במובן מסויים מחזק את הקשר שלהם, ווילו תלויה בטארה, אוהבת אותה אבל כנראה מרגישה שהיא לא שווה מספיק, שהיא לא הווילו שטארה אוהבת בלי הכישוף. אבל באיזהשהי נקודה, זה הפסיק להיות זה, היא נכנסה כל כך חזק לכישוף שהוא משך אותה, והיא, היא נמשכה. בנקודת היחס של ווילו לכישוף היא מזכירה את הילדה שהיא היתה פעם, וטארה רואה את זה ומנסה להסביר, ואולי זה אחד מהדברים שגרמו לווילו להרגיש שטארה לא מכירה ולא תאהב את הילדה שבה, כי ווילו התייחסה לכישוף כמין כיף כזה, כילדה, על פני השטח לפחות, ואם טארה לא אוהבת את זה, אז טארה גם מן הסתם לא היתה אוהבת את החנונית מהתיכון. הם מתווכחות והפתרון של ווילו= נקודת המוצא- הכישוף. כישוף שכחה. טארה מגלה את זה ועוזבת את ווילו. למרות שבאמצע היה עוד כישוף, אני חושבת שסוף 6x06 הוא נקודת מפנה אמיתית, שאנחנו מתייחסים אליה בכובד ראש בעיקר אחרי הכישוף השני בטאבולה ראסה. אני הייתי צריכה לקחת רגע ולקלוט מה קורה כאן, כמה ווילו לא שמה לב, לא רוצה לשים לב איך היא נהרסת והורסת. כשווילו לא מבינה שהיא לא יכולה לעשות את זה, שהיא לא זו המחליטה ביחסים שלה עם טארה ועושה את הכישוף השני כאילו שום דבר לא חלחל מהשיחה שלהן, או שכן חילחל ועצם המחשבה עליה ועל טארה בנפרד גרמה לה להיות כ"כ נואשת.. יש כאן משחק טוב של אליסון האניגן. היא ניגשת עם פנים נלהבות, כמו ילד שגילה שהוא יכול לעוף ואומרים לו שאסור, היא לא לגמרי מבינה מה זה עושה לה, אני מאמינה שעמוק בפנים היא ידעה שהיא קצת לא בסדר אבל לא ראתה את זה כמו שג'יילס או טארה ראו את זה, מה שהם ראו מאהבה, היא לא ראתה בגלל חוסר האהבה העצמית. אני לא אומרת שווילו לא אהבה את עצמה, אבל היא עברה שינוי מהותי והכישוף היה חלק כל כך גדול מזה, שכשהיא מסתכלת אחורה ורואה את מה שהיא היתה פעם, היא חוששת מלהיות כזו, היא חוששת מלחזור לתיכון, היא בעולם של מבוגרים עכשיו, אבל איך היא מתנהגת בו? ואחרי הפרידה(breakup) מטארה, יש 2 כיווני התמודדות. אחד הוא הכישוף הקליל, כל הקטע בברונז נועד קצת להשכיח מווילו, ללכת לכייף ולשכוח מהצרות. היא ואיימי (שכמובן, החזרת איימי גם היא מראה כמה ווילו נעשתה חזקה בפעם האחרונה שזה קרה זה היה אחרי הפרידה מאוז) הן חוזרות הביתה ופוגשות בטארה, וווילו חוזרת להכל, הכל מכה לה בפנים, כל המציאות, היא מבינה שקלילות לא פותרת את זה, ובפרק הבא היא פונה לכישוף השחור יותר, להתמכרות. הסם של הכישוף. אין צורך לפרט, אבל די ברור כמה הפרק הזה מקביל להתמכרות לסמים, ווילו משכיחה את הפרידה ע"י הכישוף, ואחרי כל התאונה עם דאון, היא לוקחת את עצמה בידיים, היא מבינה שזו לא הדרך, אבל מהי הדרך? להפסיק עם הכישוף? מאוחר מדי. ווילו מפסיקה עם הכישוף וזה מה שגרם לאקסטרה פליימים מבינינו ל-40 דקות אושר(סוף entropy ו-seeing red) של אושר, של yey! וכשטארה נורית, טארה מתה. ווילו יוצאת למסע נקמה, נשמע מוכר? יותר מדי. ווילו פועלת עם הכישוף הכי טוב ממקום של כאב. כך זה היה ב-something blue אחרי הפרידה מאוז, ככה זה היה אחרי הפרידה מטארה, והנקודה הסופית- המוות של טארה, האיבוד לנצח והידיעה שזהו- אין דרך חזרה, היא פשוט ממשיכה בדרך החתחתים, כי אין לה מה להפסיד, והכאב מוציא ממנה את כל הרוע, היא כלי לנקמה, את כל הרצון לנקום, והיא יכולה לנקום, יש לה יכולת, וברגע הזה שבסוף Seeing red, כשהכישוף משתלט עליה הגבולות בין ווילו האדם וווילו המכשפה כבר כל כך מטושטשים, אבל מה שמיוחד בסוף העונה הזאת, שלא משנה כמה נאמר שזה אשמת הכישוף וכו', ווילו האדם עמד תמיד מאחורי כל פעולה. זה לא היה סתם ביג באד עם לא הרבה אופי, מאחורי הרוע עמד אופי כאוב, עצוב, וכשיש לו כוח- חזק מהכל, והיה אפשר לראות את הכאב שמניע אותה. וזה מה שמיוחד בביג באד של העונה הזאת, הוא היה אנושי מכל הכיוונים. הרע העונתי היה אדם, שרצה להשמיד את העולם ממניעים אנושיים, בגלל שהיא הרגישה את כל הכאב, וזה היה יותר מדי משהיא יכלה לעמוד בו. כי האיום האמיתי, נמצא בנו, בבני האדם, והוא לא חייב להיות קלף שמנופפים לנו למול הפרצוף, הוא יכול להישאר חבוי לנצח, וברגעים אחדים פה ושם לצאת, הוא לא חייב להיות איום שמייד רואים, שחור ולבן, כמו אצל רעים עונתיים אחרים, הוא תמיד נמצא שם, השאלה היא איך ומתי הוא יוצא, השאלה היא כמה חזקים באמת מבפנים ומתי לוקחים רגע לעצור, ופשוט להיות עצובים. Things fall apart, they fall apart SO hard. אמרה טארה, וצדקה, הם לא רק נופלים, כשהם נופלים, הם נופלים חזק, עמוק למטה. ואל.(קיטשיות מאצ'? אני פשוט קצת מושפעת מסוף העונה, שהיה יפה אך קיטשי.)
אז בהמשך למה שכתבה Emily play על העונה השישית, אני החלטתי דווקא להתמקד בווילו, כי היא אחת הדוגמאות הכי טובה לאנושיות. וכמובן- ההודעה מכילה ספויילרים לכל העונה השישית- כך שאם לא ראיתם אותה עדיין- לכו מכאן. למי שלא ידע את הכיוון הכללי של סוף השישית, אני בטוחה שזו היתה הפתעה. אני , לצערי, ידעתי, ובכל זאת הופתעתי מהתרחשות הדברים, מכמה רחוק ווילו הגיעה בצד השחור של הכישוף. אבל את האמת- זו לא אמורה להיות הפתעה בכלל. ה"איום" תמיד היה שם, hell, אפילו מסוף 'התהוות', כישוף ההחזרה של אנג'ל, ראינו איך הכישוף השתלט על ווילו, אז זה היה 99 אחוז כישוף, טהור, וזהו. ומשם ועד עכשיו ווילו הלכה דרך ארוכה. היא התבגרה, חוותה דברים חדשים, וצברה לאט לאט יותר כוח, בהתחלה זה היה באמת בגלל הלחימה בשדים, בגלל שהיא רצתה להיות יותר מ-net-gal, ובגלל ש-היי, זה מגניב!. אבל כמו שטארה אמרה בטאבולה ראסה- זה התפתח לזה שווילו עושה את זה בשבילה, ולמה בעצם?. לאט לאט ווילו המכשפה מתערב יותר עם ווילו האדם. וגם ווילו הרגישה את זה, בשיחה שלה עם באפי בסוף wrecked היא אומרת שיש את הילדה הזאת שתוכה, הילדה שטארה בכלל לא הכירה, שווילו המכשפה זה מה שטארה הכירה וווילו מרגישה בעצם שהכישוף הוא מה שנותן לה כוח, לא רק פיזי אלא גם רגשי, בעיני עצמה ובעיני אחרים, והכוח הזה מסוכן. אניה בתור שדת משאלות הבקיאה בטבע האדם אמרה שככה זה - **ANYA: I'm serious. Responsible people are ... always so concerned with ... being good all the time, that when they finally get a taste of being bad ... they can't get enough. It's like all (gestures) kablooey.מבחינות מסויימות אני מבינה למה ווילו הרגישה ככה, ה-wicca group זה מה שקישר את ווילו וטארה, שם הן נפגשו לראשונה, למרות שהכישוף הוא מטאפורה לאהבה שלהם, וזה כבר נושא אחר. אבל כבר מההתחלה היה אפשר לראות את הכוח שלהן ביחד, בתרגולי הכישוף שלהם, הורד, הכישוף להחזרת פיית', ועוד. זה אחד מהדברים שנתן לי את ההרגשה שלא משנה כמה מערכת היחסים של ווילו ואוז היתה חמודה, והוא היה האהבה הראשונה שלה, מערכת היחסים של ווילו וטארה היתה הרבה יותר חזקה, בוגרת, ותלותית. הפרק tough love בעונה החמישית מזכיר מאוד את מה שקורה בעונה השישית ובסופה, ולדעתי הוא מעין הקדמה לבאות. מפחיד את טארה כמה כוח יש לווילו, זה וההתייחסות של ווילו לקשר שלהם שמצידה של טארה, היא מרגישה שווילו לא רצינית עד הסוף עם זה, שזה סתם עוד אחד מהדברים שבנות בקולג' חוות בשבילה, כך ווילו טוענת לפחות. עירבו בויכוח הזה כמה דברים, אבל הריב על הכישוף הסתתר מאחור ואולי לא מאוד בלט, אבל הגורם היה קיים. ווילו "מאבדת" את טארה, והאיבוד הזה במובן מסויים מחזק את הקשר שלהם, ווילו תלויה בטארה, אוהבת אותה אבל כנראה מרגישה שהיא לא שווה מספיק, שהיא לא הווילו שטארה אוהבת בלי הכישוף. אבל באיזהשהי נקודה, זה הפסיק להיות זה, היא נכנסה כל כך חזק לכישוף שהוא משך אותה, והיא, היא נמשכה. בנקודת היחס של ווילו לכישוף היא מזכירה את הילדה שהיא היתה פעם, וטארה רואה את זה ומנסה להסביר, ואולי זה אחד מהדברים שגרמו לווילו להרגיש שטארה לא מכירה ולא תאהב את הילדה שבה, כי ווילו התייחסה לכישוף כמין כיף כזה, כילדה, על פני השטח לפחות, ואם טארה לא אוהבת את זה, אז טארה גם מן הסתם לא היתה אוהבת את החנונית מהתיכון. הם מתווכחות והפתרון של ווילו= נקודת המוצא- הכישוף. כישוף שכחה. טארה מגלה את זה ועוזבת את ווילו. למרות שבאמצע היה עוד כישוף, אני חושבת שסוף 6x06 הוא נקודת מפנה אמיתית, שאנחנו מתייחסים אליה בכובד ראש בעיקר אחרי הכישוף השני בטאבולה ראסה. אני הייתי צריכה לקחת רגע ולקלוט מה קורה כאן, כמה ווילו לא שמה לב, לא רוצה לשים לב איך היא נהרסת והורסת. כשווילו לא מבינה שהיא לא יכולה לעשות את זה, שהיא לא זו המחליטה ביחסים שלה עם טארה ועושה את הכישוף השני כאילו שום דבר לא חלחל מהשיחה שלהן, או שכן חילחל ועצם המחשבה עליה ועל טארה בנפרד גרמה לה להיות כ"כ נואשת.. יש כאן משחק טוב של אליסון האניגן. היא ניגשת עם פנים נלהבות, כמו ילד שגילה שהוא יכול לעוף ואומרים לו שאסור, היא לא לגמרי מבינה מה זה עושה לה, אני מאמינה שעמוק בפנים היא ידעה שהיא קצת לא בסדר אבל לא ראתה את זה כמו שג'יילס או טארה ראו את זה, מה שהם ראו מאהבה, היא לא ראתה בגלל חוסר האהבה העצמית. אני לא אומרת שווילו לא אהבה את עצמה, אבל היא עברה שינוי מהותי והכישוף היה חלק כל כך גדול מזה, שכשהיא מסתכלת אחורה ורואה את מה שהיא היתה פעם, היא חוששת מלהיות כזו, היא חוששת מלחזור לתיכון, היא בעולם של מבוגרים עכשיו, אבל איך היא מתנהגת בו? ואחרי הפרידה(breakup) מטארה, יש 2 כיווני התמודדות. אחד הוא הכישוף הקליל, כל הקטע בברונז נועד קצת להשכיח מווילו, ללכת לכייף ולשכוח מהצרות. היא ואיימי (שכמובן, החזרת איימי גם היא מראה כמה ווילו נעשתה חזקה בפעם האחרונה שזה קרה זה היה אחרי הפרידה מאוז) הן חוזרות הביתה ופוגשות בטארה, וווילו חוזרת להכל, הכל מכה לה בפנים, כל המציאות, היא מבינה שקלילות לא פותרת את זה, ובפרק הבא היא פונה לכישוף השחור יותר, להתמכרות. הסם של הכישוף. אין צורך לפרט, אבל די ברור כמה הפרק הזה מקביל להתמכרות לסמים, ווילו משכיחה את הפרידה ע"י הכישוף, ואחרי כל התאונה עם דאון, היא לוקחת את עצמה בידיים, היא מבינה שזו לא הדרך, אבל מהי הדרך? להפסיק עם הכישוף? מאוחר מדי. ווילו מפסיקה עם הכישוף וזה מה שגרם לאקסטרה פליימים מבינינו ל-40 דקות אושר(סוף entropy ו-seeing red) של אושר, של yey! וכשטארה נורית, טארה מתה. ווילו יוצאת למסע נקמה, נשמע מוכר? יותר מדי. ווילו פועלת עם הכישוף הכי טוב ממקום של כאב. כך זה היה ב-something blue אחרי הפרידה מאוז, ככה זה היה אחרי הפרידה מטארה, והנקודה הסופית- המוות של טארה, האיבוד לנצח והידיעה שזהו- אין דרך חזרה, היא פשוט ממשיכה בדרך החתחתים, כי אין לה מה להפסיד, והכאב מוציא ממנה את כל הרוע, היא כלי לנקמה, את כל הרצון לנקום, והיא יכולה לנקום, יש לה יכולת, וברגע הזה שבסוף Seeing red, כשהכישוף משתלט עליה הגבולות בין ווילו האדם וווילו המכשפה כבר כל כך מטושטשים, אבל מה שמיוחד בסוף העונה הזאת, שלא משנה כמה נאמר שזה אשמת הכישוף וכו', ווילו האדם עמד תמיד מאחורי כל פעולה. זה לא היה סתם ביג באד עם לא הרבה אופי, מאחורי הרוע עמד אופי כאוב, עצוב, וכשיש לו כוח- חזק מהכל, והיה אפשר לראות את הכאב שמניע אותה. וזה מה שמיוחד בביג באד של העונה הזאת, הוא היה אנושי מכל הכיוונים. הרע העונתי היה אדם, שרצה להשמיד את העולם ממניעים אנושיים, בגלל שהיא הרגישה את כל הכאב, וזה היה יותר מדי משהיא יכלה לעמוד בו. כי האיום האמיתי, נמצא בנו, בבני האדם, והוא לא חייב להיות קלף שמנופפים לנו למול הפרצוף, הוא יכול להישאר חבוי לנצח, וברגעים אחדים פה ושם לצאת, הוא לא חייב להיות איום שמייד רואים, שחור ולבן, כמו אצל רעים עונתיים אחרים, הוא תמיד נמצא שם, השאלה היא איך ומתי הוא יוצא, השאלה היא כמה חזקים באמת מבפנים ומתי לוקחים רגע לעצור, ופשוט להיות עצובים. Things fall apart, they fall apart SO hard. אמרה טארה, וצדקה, הם לא רק נופלים, כשהם נופלים, הם נופלים חזק, עמוק למטה. ואל.(קיטשיות מאצ'? אני פשוט קצת מושפעת מסוף העונה, שהיה יפה אך קיטשי.)
