Phibi Bufet
New member
Wild Is the Wind
מכתב לאהובי הוירטואלי: נסיך שלי יקר, כל כך הרבה יותר רציתי להגיד לך בשיחת הטלפון האחרונה שסיימה את הקשר בינינו. ולא יכולתי. חששתי שכל דבר שאומר ישמע לך לא אמיתי, כאילו כדי לצאת ידי חובה, כאילו אני לא מתכוונת לדברים שאותם אמרתי ואני אומרת. רציתי לסיים, את הקשר, את השיחה, קיויתי שלא תנסה עוד לשכנע אותי שכל מה שאני צריכה זה להרגע ושתחבק אותי ותלטף את השיער שלי. קיויתי שתוותר עליי בקלות הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות שרציתי לסיים את הקשר בינינו. רציתי שזה יגדע באחת, מיד, בקצרה, ללא ספקות בקולי. אמרת לי "טוב". אמרת "שיהיו לך חיים נפלאים". נתת לי ללכת כמו שרציתי, כמו שקיויתי שתתן ובסתר ליבי קיויתי גם שלא. אשר יגורתי בא לי. לפני שני לילות בכיתי עליך בפעם הראשונה מאז נותק הקשר. בלבי קראתי בשמך בכאב שוב ושוב: "נסיך שלי! נסיך! " דמעות חמות ירדו מעיניי על לחיי אל הכרית. אני מחפשת אותך נואשות. מחפשת בעולם הוירטואלי, בעולם האמיתי. מנסה למצוא לך סימן חיים. לראות איפה אתה, מה אתה עושה. מנסה להזכר בקול שלך שוב ושוב. מסתכלת בתמונה המצויירת והמטושטשת בכוונה ששלחת לי, מחפשת בה רמז, מחפשת את המשך הפנים שלך בציור. מחכה לצלצול הטלפון וכל פעם שהוא מצלצל עוצרת את נשימתי! זה לא אתה אני יודעת שהקשר איתך הייטיב איתי והזיק לי באחת. אני יודעת שלא יכולתי עוד להמשיך בו. שאין בו טעם. שצפון בו רק הרס לטווח הארוך. אני יודעת את זה בתוך תוכי ולכן ביקשתי לסיים את הקשר הזה. אבל כואב וקשה לי. אני מתגעגעת אליך, חסרה אותך בכל שעות היממה. מתגעגעת כמו אל אהוב שלא ראיתי המון זמן...כמו אז. אני בטוחה שפגעתי בך, שהכאבתי לך. אני מצטערת על כך. אני מצטערת שלא אמרתי לך את זה בשיחתנו האחרונה. חששתי שהמילים ישמעו נדושות. לא התכוונתי לפגוע. לא רציתי להכאיב. לא נשארה לי ברירה. נכון שאם היית קורא את מה שאני כותבת כאן היית אומר לי: "אני מבין, מתוקה שלי..."? לא לשמוע יותר את ה"בוקר טוב מתוקה". לא לשמוע יותר את "כמה שאני רוצה אותך". לא לשמוע יותר את "אני אוהב אותך". אשר יגורתי - בא לי אני יודעת שתמיד תשאר לך פינה בלב בשבילי. אני יודעת שהכל אבוד. רציתי שתדע שגם אצלי שמורה עבורך פינה בלב הכואב. לתמיד. תמיד כשאשמע את השירים שלנו הם יזכירו לי אותך, הם משוייכים אליך לנצח. כשאריח את הבושם שלך תמיד אזכר בך. אני אוהבת אותך
מכתב לאהובי הוירטואלי: נסיך שלי יקר, כל כך הרבה יותר רציתי להגיד לך בשיחת הטלפון האחרונה שסיימה את הקשר בינינו. ולא יכולתי. חששתי שכל דבר שאומר ישמע לך לא אמיתי, כאילו כדי לצאת ידי חובה, כאילו אני לא מתכוונת לדברים שאותם אמרתי ואני אומרת. רציתי לסיים, את הקשר, את השיחה, קיויתי שלא תנסה עוד לשכנע אותי שכל מה שאני צריכה זה להרגע ושתחבק אותי ותלטף את השיער שלי. קיויתי שתוותר עליי בקלות הפעם, שלא כמו בפעמים הקודמות שרציתי לסיים את הקשר בינינו. רציתי שזה יגדע באחת, מיד, בקצרה, ללא ספקות בקולי. אמרת לי "טוב". אמרת "שיהיו לך חיים נפלאים". נתת לי ללכת כמו שרציתי, כמו שקיויתי שתתן ובסתר ליבי קיויתי גם שלא. אשר יגורתי בא לי. לפני שני לילות בכיתי עליך בפעם הראשונה מאז נותק הקשר. בלבי קראתי בשמך בכאב שוב ושוב: "נסיך שלי! נסיך! " דמעות חמות ירדו מעיניי על לחיי אל הכרית. אני מחפשת אותך נואשות. מחפשת בעולם הוירטואלי, בעולם האמיתי. מנסה למצוא לך סימן חיים. לראות איפה אתה, מה אתה עושה. מנסה להזכר בקול שלך שוב ושוב. מסתכלת בתמונה המצויירת והמטושטשת בכוונה ששלחת לי, מחפשת בה רמז, מחפשת את המשך הפנים שלך בציור. מחכה לצלצול הטלפון וכל פעם שהוא מצלצל עוצרת את נשימתי! זה לא אתה אני יודעת שהקשר איתך הייטיב איתי והזיק לי באחת. אני יודעת שלא יכולתי עוד להמשיך בו. שאין בו טעם. שצפון בו רק הרס לטווח הארוך. אני יודעת את זה בתוך תוכי ולכן ביקשתי לסיים את הקשר הזה. אבל כואב וקשה לי. אני מתגעגעת אליך, חסרה אותך בכל שעות היממה. מתגעגעת כמו אל אהוב שלא ראיתי המון זמן...כמו אז. אני בטוחה שפגעתי בך, שהכאבתי לך. אני מצטערת על כך. אני מצטערת שלא אמרתי לך את זה בשיחתנו האחרונה. חששתי שהמילים ישמעו נדושות. לא התכוונתי לפגוע. לא רציתי להכאיב. לא נשארה לי ברירה. נכון שאם היית קורא את מה שאני כותבת כאן היית אומר לי: "אני מבין, מתוקה שלי..."? לא לשמוע יותר את ה"בוקר טוב מתוקה". לא לשמוע יותר את "כמה שאני רוצה אותך". לא לשמוע יותר את "אני אוהב אותך". אשר יגורתי - בא לי אני יודעת שתמיד תשאר לך פינה בלב בשבילי. אני יודעת שהכל אבוד. רציתי שתדע שגם אצלי שמורה עבורך פינה בלב הכואב. לתמיד. תמיד כשאשמע את השירים שלנו הם יזכירו לי אותך, הם משוייכים אליך לנצח. כשאריח את הבושם שלך תמיד אזכר בך. אני אוהבת אותך
