אני אנסה לענות לך:
אימו נחשב לסגנון לא מוערך כיוון שמחצינים הכל החוצה וזה נראה יומרני ובכייני (ואני לא מדברת על המראה החיצוני). האימו של שנות ה 80 בא מסצנת הארדקור, והוא ממש לא היה מסחרי, הוא פעל בשוליים, והיווה אלטרנטיבה להארדקור פאנק, אנרכו-פאנק. ובשנות ה 90 זה הוא נחשב לאלטרנטיב מיוזיק/אינדי רוק. לעומת זאת, האימו של שנות האלפיים לא מחדש כלום, כולם מחקים את כולם, נשמעים ונראים אותו דבר, אך טוענים שהם שונים "אנחנו לא אימו, אנחנו אינדיבידואלים/שונים/משהו שונה". כולם מייבבים ובוכים על דברים בנאליים לחלוטין על מנת להראות רגישים, הכל פאקינג פוזה מוחצנת ומגעילה. מה גם שהמיינסטרים אימץ בחום את ה"דבר" הזה, שפונה אך ורק לבני נוער והופך אותם לחסרי עמוד שדרה. פלוס, המוסיקה לא מתרוממת מעבר לגיל 18.