where all the good people go
אני יוצאת עם הבחור בתכלס קרוב לשנה אבל רצנו במעגלים במשך השנתיים שלפני, תמיד ראיתי בו מעין אחד שיודע לדבר ותמיד להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון אבל הכל למען המטרה - ועד שהמטרה לא תושג בעיניו הוא לא ינוח ולא יניח לה..לא רציתי להיות איתו בעיקר בגלל הנטיות ההרסניות שלו תמיד ראיתי מעבר לפוזה שהוא לובש בפני כולם לטוב ולרע אחרי תקופה לא קלה שעברתי הוא נכנס לחיי שוב רק שהפעם הייתי מוכנה לתת לזה הזדמנות הרגשתי שהבנאדם הזה עם כל מה שעברנו ולא היו חסרות אפיזודות דרמטיות כאלה ואחרות עדיין אוהב אותי ככה כמו שאני אולי אני כן צריכה לנסות פעם לתת הזדמנות אמיתית ולא חצי כמו קודם... מאז עברה שנה, שנה לא קלה...אמנם בהתחלה היה לי הכי כיף איתו בעולם ואפילו גרנו יחד תקופה אבל עם הזמן צפו חוסר אמון מצידו, פרנויה, וניסיון בלתי פוסק לשנות אותי ולשבור משהו ברוח החזקה שלי כך שאהיה נתונה לשליטתו הלכתי בדרכו מתוך אהבה רציתי להיות האישה הזו שהוא רוצה שאהיה וכל פעם זה היה מעין מאבק בין הלב להיגיון אחרי פיצוץ מאוד גדול שהיה בינינו פתאום צצו להן כל מיני פטריות מהגשם וגיליתי שהבנאדם הסתיר ממני ושיקר לי במהלך הקשר כולו - לא לגבי הכל, לגבי נושא מסוים לא שזה משנה...בטענה שהוא פחד לאבד אותי על אף שתמיד הייתי קשובה לו ונתתי לו אינספור הזדמנויות להתנקות מהשקרים. ברגע הגילוי הרגשתי כל כך נבגדת שלא יכולתי לחשוב אפילו על לשמוע את הקול שלו שוב אבל האהבה המטופשת הזאת לא מרפה ממני שבועיים אחרי שעניינים נרגעו קצת נפגשנו וכמובן שהוא התנצל והסביר כמה הבין שטעה בלה בלה בלה ושהוא יודע שיש לו בעיה הוא הולך לטפל בעצמו רציתי להאמין כל כך שעוד יש לנו עתיד יחד ולקחתי קצת זמן למחשבה ומצאתי איכשהו, איפשהו מקום לנסות ולסלוח אבל גם במחשבה שום דבר לא שונה עדיין יש פער עצום בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה ועדיין רגע אחד הוא מלטף ורגע אחרי שורט בדבר אחד הוא דובק - הוא לא משחרר...כנראה שהוא לא מרגיש שהוא השיג את המטרה?? אני יודעת שמהבחינה ההגיונית אין לי מה לעשות שם וטוב זה לא עושה לי או לו ואהבה...איזו מין אהבה זו בלי כבוד הדדי בלי הבנה אמיתית רק כאב ודמעות וגם אני אם הייתי צופה מהצד הייתי אומרת לי ללכת אבל הלב, אלוהים יודע למה אני כל כך אוהבת אותו, אני כל כך רוצה להאמין ושפעם אחת בחיים הוא לא יאכזב ולעמוד מול הפחד הזה מכל מה שקרה ולדעת שהמצב יכול להשתנות... האם זה באמת כל כך מטופש מצידי לחשוב כך? שיהיה שבוע נפלא ושכל בוקר נקום מחוזקים ומחוייכים...
אני יוצאת עם הבחור בתכלס קרוב לשנה אבל רצנו במעגלים במשך השנתיים שלפני, תמיד ראיתי בו מעין אחד שיודע לדבר ותמיד להגיד את הדברים הנכונים בזמן הנכון אבל הכל למען המטרה - ועד שהמטרה לא תושג בעיניו הוא לא ינוח ולא יניח לה..לא רציתי להיות איתו בעיקר בגלל הנטיות ההרסניות שלו תמיד ראיתי מעבר לפוזה שהוא לובש בפני כולם לטוב ולרע אחרי תקופה לא קלה שעברתי הוא נכנס לחיי שוב רק שהפעם הייתי מוכנה לתת לזה הזדמנות הרגשתי שהבנאדם הזה עם כל מה שעברנו ולא היו חסרות אפיזודות דרמטיות כאלה ואחרות עדיין אוהב אותי ככה כמו שאני אולי אני כן צריכה לנסות פעם לתת הזדמנות אמיתית ולא חצי כמו קודם... מאז עברה שנה, שנה לא קלה...אמנם בהתחלה היה לי הכי כיף איתו בעולם ואפילו גרנו יחד תקופה אבל עם הזמן צפו חוסר אמון מצידו, פרנויה, וניסיון בלתי פוסק לשנות אותי ולשבור משהו ברוח החזקה שלי כך שאהיה נתונה לשליטתו הלכתי בדרכו מתוך אהבה רציתי להיות האישה הזו שהוא רוצה שאהיה וכל פעם זה היה מעין מאבק בין הלב להיגיון אחרי פיצוץ מאוד גדול שהיה בינינו פתאום צצו להן כל מיני פטריות מהגשם וגיליתי שהבנאדם הסתיר ממני ושיקר לי במהלך הקשר כולו - לא לגבי הכל, לגבי נושא מסוים לא שזה משנה...בטענה שהוא פחד לאבד אותי על אף שתמיד הייתי קשובה לו ונתתי לו אינספור הזדמנויות להתנקות מהשקרים. ברגע הגילוי הרגשתי כל כך נבגדת שלא יכולתי לחשוב אפילו על לשמוע את הקול שלו שוב אבל האהבה המטופשת הזאת לא מרפה ממני שבועיים אחרי שעניינים נרגעו קצת נפגשנו וכמובן שהוא התנצל והסביר כמה הבין שטעה בלה בלה בלה ושהוא יודע שיש לו בעיה הוא הולך לטפל בעצמו רציתי להאמין כל כך שעוד יש לנו עתיד יחד ולקחתי קצת זמן למחשבה ומצאתי איכשהו, איפשהו מקום לנסות ולסלוח אבל גם במחשבה שום דבר לא שונה עדיין יש פער עצום בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה ועדיין רגע אחד הוא מלטף ורגע אחרי שורט בדבר אחד הוא דובק - הוא לא משחרר...כנראה שהוא לא מרגיש שהוא השיג את המטרה?? אני יודעת שמהבחינה ההגיונית אין לי מה לעשות שם וטוב זה לא עושה לי או לו ואהבה...איזו מין אהבה זו בלי כבוד הדדי בלי הבנה אמיתית רק כאב ודמעות וגם אני אם הייתי צופה מהצד הייתי אומרת לי ללכת אבל הלב, אלוהים יודע למה אני כל כך אוהבת אותו, אני כל כך רוצה להאמין ושפעם אחת בחיים הוא לא יאכזב ולעמוד מול הפחד הזה מכל מה שקרה ולדעת שהמצב יכול להשתנות... האם זה באמת כל כך מטופש מצידי לחשוב כך? שיהיה שבוע נפלא ושכל בוקר נקום מחוזקים ומחוייכים...
