WeLLCoMe tO israHeLL
גברותי ורבותיי, גברותיי ורבותיי אני מבקשת נא להכנס לאולם - קדימה קדימה האורות עוד מעט כבים... כן כן, המקומות מסומנים - אנא גברתי הסירי את הכובע הוא מסתיר לילדון שיושב מאחורייך. אוקיי כולם ישובים - שקט באולם! *התחלה* ברוכים הבאים ל -israHeLL. ארץ זבת חלב ודבש [עם קצת קישקה מלמעלה אבל זה מוסיף לטעם]. כפי שתוכלו לראות על המסך לימיני בוקר טיפוסי עולה על רחובות הארץ - נכון ילד חמוד שכמוך - כן כן, הילד בבית הזה הוא ממש כמוך, נדמה לי שאפילו באותו הגיל....הממ..המממ.. טוב בחזרה לענייננו... כן, ובכן הילד שנקרא לו יוסי, קם בבוקר ומתכונן לבית הספר. והנה בקלוזאפ מהיר של המצלמה אפשר לראות את רימוני הגז וסכיני הקומנדו הארוזים בתיקו. יפה, יוסי שם עליו את השחפ``ץ ויוצא לבית ספרו. בהולכו ברחוב נזכר ששכח את משקפיי הפלסטיק הגדולים שלו נגד עשן והבוקר הוא צריך אותם במיוחד... טוב נו נו, לא נורא,כפי שאתם רואים יוסי הקטן ממשיך בדרכו למרות האש והעשן המיתמרים מהאוטובוסים ואוו! זה היה קרוב, אבל יוספון שלנו עבר גם את הפיצוץ הזה - ``יאללה איך יכולתי לשכוח את המשקפיים דווקא היום!`` כן... שחקנים טובים בחרנו, החיוך של יוסי שובה את לבבות האנשים בקהל... *הפסקה* לא נורא לא נורא, אל תדאגו - כן נכון קוראים לזה מחבלים. אוייש איזה ילד חמוד הקטן הזה, איך הוא כבר אומר את זה מ-ח-ב-ל-י-ם יופי מקסים של אמא יופי!. זה בסדר הדלת עשוייה מפלדה, הם בחוץ כן, מה זה ``אללה הוא אכבר``?, אהה הסבר לזה יבוא בהמשך התוכנית שלנו... כן כן, הם חמושים יותר בהגיון. כן נו, אנחנו לומדים מהנסיון שלהם כל יום... טוב טוב האורות כבים שוב... *אמצע* פעם בית הלוויות הזה היה יפה, כן המון דשא המון עצים המון ירוק מסביב. בסדר לא עד כדי כך נורא, תראו כתמי הדם עושים צורות על הרצפה המפוחמת, נכון נכון ממש כמו העננים בשמיים. הדם של אמא של יוסי הוא הכי יפה, כן ילדון כן, הוא הכי גדול והכי יפה כי הם תפסו אותה, נכון ה-מ-ח-ב-ל-י-ם, וחתכו אותה לחתיכות קטנטנות. או הנה יוספון הקטן- אתם רואים הפעם הוא זכר להביא את משקפיי הפלסטיק שלו, עם אביו קטוע הרגל ואחותו הקטנה. מה זה המכשיר הזה שיש לה?, אה כן זהו מכשיר שמיעה, עוד מנסים להחזיר לקטנה את השמיעה, כן אמא אמרה לה לא לעמוד קרוב מדיי לאנשים עם המסכות על הפנים שהולכים עם התיקים כן, אבל היא כמו כל הילדים לא שומעת לאמא אבא. *הפסקה* אני מאוד מקווה מאוד מקווה אבל מה אני אגיד לכם, אין לדעת מתי נצא מפה. כן כן, התכנסה ישיבה והם עדיין חושבים מה לעשות. כן התגובה תגיע בסוף- זה בסדר ב-israHeLL תמיד יודעים מתי ואיך להגיב. כן, אני יודעת, אני רואה הם עשו חור בדלת. שנייה עוד רגע... הנה זהו זה ירחיק אותם לכמה דקות. תודה תודה, כן למדתי את זה לא מזמן וכאילו ידעתי כל חיי איך להשתמש ברימונים האלו. *סוף* אני יודעת שהמציאות היא לא באמת כזו. אבל אני לא חושבת שרחוק היום אשר בו היא תעשה כזו. אני אישית, הגעתי למצב בו אני מפחדת לצאת מהבית. אני מפחדת ללכת לעבודה כל בוקר כי אני עוזבת את הבית, את אמא ואבא, את האחיות שלי המשפחה ומי יודע אם אחזור... מי יודע אם אהייה רחוקה מהם אולי לא אוכל לראות אותם שוב לעולם. מה שמתואר כאן הינו חלום אבל כשאני חושבת על זה, היום כשהתעוררתי בבוקר ממש יכולתי לדמיין את עצמי יושבת באותו אולם קולנוע ושומעת את הקריין מודיע WELLCOME TO israHELL.
גברותי ורבותיי, גברותיי ורבותיי אני מבקשת נא להכנס לאולם - קדימה קדימה האורות עוד מעט כבים... כן כן, המקומות מסומנים - אנא גברתי הסירי את הכובע הוא מסתיר לילדון שיושב מאחורייך. אוקיי כולם ישובים - שקט באולם! *התחלה* ברוכים הבאים ל -israHeLL. ארץ זבת חלב ודבש [עם קצת קישקה מלמעלה אבל זה מוסיף לטעם]. כפי שתוכלו לראות על המסך לימיני בוקר טיפוסי עולה על רחובות הארץ - נכון ילד חמוד שכמוך - כן כן, הילד בבית הזה הוא ממש כמוך, נדמה לי שאפילו באותו הגיל....הממ..המממ.. טוב בחזרה לענייננו... כן, ובכן הילד שנקרא לו יוסי, קם בבוקר ומתכונן לבית הספר. והנה בקלוזאפ מהיר של המצלמה אפשר לראות את רימוני הגז וסכיני הקומנדו הארוזים בתיקו. יפה, יוסי שם עליו את השחפ``ץ ויוצא לבית ספרו. בהולכו ברחוב נזכר ששכח את משקפיי הפלסטיק הגדולים שלו נגד עשן והבוקר הוא צריך אותם במיוחד... טוב נו נו, לא נורא,כפי שאתם רואים יוסי הקטן ממשיך בדרכו למרות האש והעשן המיתמרים מהאוטובוסים ואוו! זה היה קרוב, אבל יוספון שלנו עבר גם את הפיצוץ הזה - ``יאללה איך יכולתי לשכוח את המשקפיים דווקא היום!`` כן... שחקנים טובים בחרנו, החיוך של יוסי שובה את לבבות האנשים בקהל... *הפסקה* לא נורא לא נורא, אל תדאגו - כן נכון קוראים לזה מחבלים. אוייש איזה ילד חמוד הקטן הזה, איך הוא כבר אומר את זה מ-ח-ב-ל-י-ם יופי מקסים של אמא יופי!. זה בסדר הדלת עשוייה מפלדה, הם בחוץ כן, מה זה ``אללה הוא אכבר``?, אהה הסבר לזה יבוא בהמשך התוכנית שלנו... כן כן, הם חמושים יותר בהגיון. כן נו, אנחנו לומדים מהנסיון שלהם כל יום... טוב טוב האורות כבים שוב... *אמצע* פעם בית הלוויות הזה היה יפה, כן המון דשא המון עצים המון ירוק מסביב. בסדר לא עד כדי כך נורא, תראו כתמי הדם עושים צורות על הרצפה המפוחמת, נכון נכון ממש כמו העננים בשמיים. הדם של אמא של יוסי הוא הכי יפה, כן ילדון כן, הוא הכי גדול והכי יפה כי הם תפסו אותה, נכון ה-מ-ח-ב-ל-י-ם, וחתכו אותה לחתיכות קטנטנות. או הנה יוספון הקטן- אתם רואים הפעם הוא זכר להביא את משקפיי הפלסטיק שלו, עם אביו קטוע הרגל ואחותו הקטנה. מה זה המכשיר הזה שיש לה?, אה כן זהו מכשיר שמיעה, עוד מנסים להחזיר לקטנה את השמיעה, כן אמא אמרה לה לא לעמוד קרוב מדיי לאנשים עם המסכות על הפנים שהולכים עם התיקים כן, אבל היא כמו כל הילדים לא שומעת לאמא אבא. *הפסקה* אני מאוד מקווה מאוד מקווה אבל מה אני אגיד לכם, אין לדעת מתי נצא מפה. כן כן, התכנסה ישיבה והם עדיין חושבים מה לעשות. כן התגובה תגיע בסוף- זה בסדר ב-israHeLL תמיד יודעים מתי ואיך להגיב. כן, אני יודעת, אני רואה הם עשו חור בדלת. שנייה עוד רגע... הנה זהו זה ירחיק אותם לכמה דקות. תודה תודה, כן למדתי את זה לא מזמן וכאילו ידעתי כל חיי איך להשתמש ברימונים האלו. *סוף* אני יודעת שהמציאות היא לא באמת כזו. אבל אני לא חושבת שרחוק היום אשר בו היא תעשה כזו. אני אישית, הגעתי למצב בו אני מפחדת לצאת מהבית. אני מפחדת ללכת לעבודה כל בוקר כי אני עוזבת את הבית, את אמא ואבא, את האחיות שלי המשפחה ומי יודע אם אחזור... מי יודע אם אהייה רחוקה מהם אולי לא אוכל לראות אותם שוב לעולם. מה שמתואר כאן הינו חלום אבל כשאני חושבת על זה, היום כשהתעוררתי בבוקר ממש יכולתי לדמיין את עצמי יושבת באותו אולם קולנוע ושומעת את הקריין מודיע WELLCOME TO israHELL.
