Weekend's Watch לסופש של ה10-12/06 ❤️

[dilia snake]

נשמע חרא. אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב.
*אני מתלבט אם זה במקום להכניס בדיחה על זה שבטח כאבי הראש נגרמו בגלל שזהות בדויה היא סדרה דפוקה ועכשיו שסיימת אותה בטח תתחילי להרגיש טוב. (כנראה החלטתי שזה כן מקום לבדיחה הזאת)

זה בעיקרון מאוד נכון לדעתי.
אם כי כמו כל דבר בעולם זה מורכב. לפעמים כנות דורשת שתגיד משהו. לפעמים יש סיבה מוצדקת אחרת להגיד משהו לא טוב. לפעמים זה פשוט בריא להיות פתוח לגבי מה שאתה חושב ולא לצנזר את עצמך.
*קצת מזכיר לי את הקטע של צ'ידי (מהמקום הטוב) עם החבר שלו שקנה מגפיים מכוערות.

ספציפית לגבי כאן בפורום טלוויזיה:
יש גם מקום חשוב לומר על דברים שאתה לא אוהב. אם למשל אני צופה בסדרה ולדעתי איזה דמות היא גרועה או איזה פרק היה גרוע, יש מקום לומר את זה כי זה מוביל לדיון.
אבל אני כן חושב שאם אתה במצב שאתה כבר רק לא אוהב ולא אכפת לך מזה אז אין ממש טעם להוריד לאחרים.

אם אני מתלוננת על פרק מחורבן של סדרה שרק אני רואה, האם הוא באמת מחורבן?

 

[Lhuna3]

ספוילר: מית'יק קווסט פרק 2X06 - תגובה לניק

בעיקרון זה באמת לחלוטין סוג הפרקים שאני אוהב.
אני אוהב פרקייפ שיוצאים דופן באמצע סדרה. אני מאוד אוהבי פרקי פלאשבק.
אני אפילו במיוחד מתעניין בסופרים.

אוקיי אני קצת שמחה לשמוע שלא לגמרי לגמרי טעיתי.

וכל זה האמת שגורם לי לתהות למה לא אהבתי שום דבר לגבי הפרק הזה.
מי יודע אולי זה קשור חלקית למצב הרוח שלי בזמן שבו צפיתי (האמת שהיה לי שבוע מוזר שבוע שעבר שבמהלכו בשלב מסויים לקחתי יותר מידי כדורי שינה* ואז הסתבר שעשיתי דברים שאני אחר כך לא זכרתי לחלוטין)
*לא יותר מידי בקטע מפחיד, פשוט בקטע שאני בטוח ארדם.

אוי... מקווה שהכל בסדר עכשיו גם עצם זה שעשית דברים שלא זכרת - בעיני זה מפחיד (אני אפילו לא השתכרתי מעולם, כי מפחיד אותי להיות במצב כזה).

זה כמעט גורם לי לשקול לראות אותו שוב.
*ואוקי בשלב הזה של הכתיבה פתחתי את הפרק וקפצתי בין כמה קטעים.
האמת שזה פשוט היה מדכא
ואז קצת יותר מדכא
ואז אפילו יותר מדכא
ואז גם מדכא

מבהירים לנו מההתחלה שהוא לא סופר מוכשר.
מנסים לעזור לו וזה לא עוזר
הוא מתעקש עוד וזה לא עוזר
בסוף הוא נותן את הספר שלו לאסימוב שבערך משכתב אותו לחלוטין והוא מוציא אותו.
הקטע הוא שתמיד ידענו שCW הוא דמות של לוזר כזה, אבל גם ידענו שהוא בשלב מסוים הצליח בתור סופר. אבל הפרק הזה פשוט הבהיר שזאת לא הייתה באמת הצלחה שלו.
כביכול הייתה נקודה של זכות לטובתו בכך שהוא הבין שיש מקום להשתמש במשחקי מחשב כמדיה סיפורית. אבל זה לא שהוא היה חלוץ בעניין. הוא לא עשה עם זה כלום במשך עשרות שנים (היו משחקי מחשב עם סיפור כבר בשנות ה80 עד כמה שידוע לי).

אז כאילו... מה היה לאהוב בסיפור הזה שלו?

אוקיי, אני מבינה עכשיו למה לא אהבת ושמחה שאני מבינה את זה.
בעיני זה באמת סיפור מאוד עצוב אבל אני הרבה פעמים אוהבת סיפורים עצובים. כשהם יפים בעיני.
אותי הוא לא דיכא בכלל (אני עושה הבחנה בין עצוב ובין מדכא), אבל אני מבינה שזו הרגשה שיכולה להיות שונה אצל כל אחד.

אגב, לא ממש קשור לחיבה או חוסר חיבה לפרק אבל אני קראתי שולשה מספרי המוסד של אסימוב. רעיונות מגניבים, אבל לא הרגיש לי ככתיבה טובה כל כך.

זה די מוסכם היום לגבי אסימוב כסופר, שההצלחה שלו מבוססת על רעיונות גדולים ומקוריים (לזמנם), אבל לא על כתיבה טובה מבחינה ספרותית (כתבתי גם בתגובה למילי שאני חושבת שהיתה רמיזה קטנטנה לזה בפרק).

 

[Aranel Nenharma]

Mythic quest פרק של שבוע שעבר ושל השבוע
לוקי!!!!
פרק ראשון של למה נשים רוצחות עונה 2

 

[LeAnnDyIan]

אוי תרגישי טוב

נשמע חרא. אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב.

מקווה שתרגישי טוב יותר!

תודה לכם

*אני מתלבט אם זה במקום להכניס בדיחה על זה שבטח כאבי הראש נגרמו בגלל שזהות בדויה היא סדרה דפוקה ועכשיו שסיימת אותה בטח תתחילי להרגיש טוב. (כנראה החלטתי שזה כן מקום לבדיחה הזאת)

תראה, זה לא שמדובר ביצירת מופת. בטח לא ברטרואקטיבית כשכבר ראיתי את כל השטיקים שלה במיליון סדרות אחרות. אבל ליאורה שהמליצה לי על הרבה סדרות אחרות שאהבתי אמרה שזו הייתה אחת האהבות הראשונות שלה אז סמכתי עליה וניסיתי.
זה לא ממש רע ואני מניחה שאם הייתי צופה בזה כשזה היה משודר בטח הייתי נהנית יותר. זה פשוט מרגיש מיושן.
אבל כן יש לה כמה רגעים טובים וכמה שחקנים אהובים אז לא סבלתי יותר מידי.

 

[Lhuna3]

המסקנה המדהימה היא, שללא מגע בינאישי, כמו שצריך, אין ביכולתה של תקשורת מבוססת דפוס ושפה, נעדרת סובייקט חי מולך, ללמדך הרבה על הסובייקט.

אני דווקא לא מסכימה איתך על זה.

קודם כל כי אי אפשר להסיק מסקנה כזאת כללית וגורפת מתוך מקרה כל כך ספציפי.
(ואפילו לגבי המקרה הזה, הטעות לא היתה גדולה כמו שחשבתי. הסיבות שבגללן חשבתי שניק יאהב את הפרק היו נכונות לגביו והוא ציין אותן בהסבר שלו. רק שהיה משהו מסויים שגבר עליהן מבחינתו ואותו לא צפיתי.)

שנית, כי יכולתי לטעות באותה צורה (ואני די בטוחה שאכן עשיתי טעויות כאלו לא פעם) עם אנשים שאני מכירה ופוגשת מחוץ לאינטרנט.
ואני באמת לא חושבת שמפגש פנים אל פנים עם ניק היה מונע ממני לעשות את אותה טעות במקרה הזה.
אני לא חושבת שאני יודעת יותר על בנאדם רק כי אני רואה אותו מולי פנים אל פנים.
אני יודעת דברים אחרים. זה סוג שונה של הכרות, שלפעמים הוא מלמד יותר ולפעמים פחות.
לראות בנאדם, לשמוע את טון הדיבור שלו ולראות אותו מתנועע, נותן לנו אמנם תחושה של מה שאנחנו קוראים לו הכרות, אבל זו יכולה להיות תחושה שגויה. זה הכרות שהיא הרבה פעמים שטחית, ויכולה להיות בה יותר הסתרות ומסכות מאשר חשיפה.
זה תלוי עד כמה אותו אדם נוטה לחשוף מעצמו הפנימי כלפי הסביבה.
יש אנשים שדווקא בדפוס ודווקא בפלטפורמה אנונימית מגלים הרבה יותר על עצמם.
אני יכולה להעיד שאני כזאת, ומי שעוקב אחרי פה בפורום, או אחרי פרופיל אנונימי שלי בפייסבוק למשל, יכול לדעת הרבה יותר על מי שאני "באמת" מאשר רוב האנשים שמכירים אותי מחוץ לאינטרנט. הוא לא בהכרח ידע איך אני מתנהגת, נראיית ונשמעת, אבל הוא ידע יותר טוב מה אני חושבת ומרגישה לגבי הרבה דברים.

 

[didalf]

יש אנשים שדווקא בדפוס ודווקא בפלטפורמה אנונימית מגלים הרבה יותר על עצמם.
אני יכולה להעיד שאני כזאת, ומי שעוקב אחרי פה בפורום, או אחרי פרופיל אנונימי שלי בפייסבוק למשל, יכול לדעת הרבה יותר על מי שאני "באמת" מאשר רוב האנשים שמכירים אותי מחוץ לאינטרנט. הוא לא בהכרח ידע איך אני מתנהגת, נראיית ונשמעת, אבל הוא ידע יותר טוב מה אני חושבת ומרגישה לגבי הרבה דברים.

בדיוק אותו דבר לגבי. אתם מכירים את אני האמיתית הרבה יותר טוב מאנשים שמכירים אותי בחיים.

 

[תרנגול רב עצמה]

אני דווקא לא מסכימה איתך על זה.

קודם כל כי אי אפשר להסיק מסקנה כזאת כללית וגורפת מתוך מקרה כל כך ספציפי.
(ואפילו לגבי המקרה הזה, הטעות לא היתה גדולה כמו שחשבתי. הסיבות שבגללן חשבתי שניק יאהב את הפרק היו נכונות לגביו והוא ציין אותן בהסבר שלו. רק שהיה משהו מסויים שגבר עליהן מבחינתו ואותו לא צפיתי.)

שנית, כי יכולתי לטעות באותה צורה (ואני די בטוחה שאכן עשיתי טעויות כאלו לא פעם) עם אנשים שאני מכירה ופוגשת מחוץ לאינטרנט.
ואני באמת לא חושבת שמפגש פנים אל פנים עם ניק היה מונע ממני לעשות את אותה טעות במקרה הזה.
אני לא חושבת שאני יודעת יותר על בנאדם רק כי אני רואה אותו מולי פנים אל פנים.
אני יודעת דברים אחרים. זה סוג שונה של הכרות, שלפעמים הוא מלמד יותר ולפעמים פחות.
לראות בנאדם, לשמוע את טון הדיבור שלו ולראות אותו מתנועע, נותן לנו אמנם תחושה של מה שאנחנו קוראים לו הכרות, אבל זו יכולה להיות תחושה שגויה. זה הכרות שהיא הרבה פעמים שטחית, ויכולה להיות בה יותר הסתרות ומסכות מאשר חשיפה.
זה תלוי עד כמה אותו אדם נוטה לחשוף מעצמו הפנימי כלפי הסביבה.
יש אנשים שדווקא בדפוס ודווקא בפלטפורמה אנונימית מגלים הרבה יותר על עצמם.
אני יכולה להעיד שאני כזאת, ומי שעוקב אחרי פה בפורום, או אחרי פרופיל אנונימי שלי בפייסבוק למשל, יכול לדעת הרבה יותר על מי שאני "באמת" מאשר רוב האנשים שמכירים אותי מחוץ לאינטרנט. הוא לא בהכרח ידע איך אני מתנהגת, נראיית ונשמעת, אבל הוא ידע יותר טוב מה אני חושבת ומרגישה לגבי הרבה דברים.

טוב.
ההערה שלי היתה יותר בגדר "סתם" ולא איזו אבחנה פסיכו-אנתרופולוגית על תקשורת ועל מדיום מילולי מובהק.

 

[Aranel Nenharma]

אני דווקא לא מסכימה איתך על זה.

קודם כל כי אי אפשר להסיק מסקנה כזאת כללית וגורפת מתוך מקרה כל כך ספציפי.
(ואפילו לגבי המקרה הזה, הטעות לא היתה גדולה כמו שחשבתי. הסיבות שבגללן חשבתי שניק יאהב את הפרק היו נכונות לגביו והוא ציין אותן בהסבר שלו. רק שהיה משהו מסויים שגבר עליהן מבחינתו ואותו לא צפיתי.)

שנית, כי יכולתי לטעות באותה צורה (ואני די בטוחה שאכן עשיתי טעויות כאלו לא פעם) עם אנשים שאני מכירה ופוגשת מחוץ לאינטרנט.
ואני באמת לא חושבת שמפגש פנים אל פנים עם ניק היה מונע ממני לעשות את אותה טעות במקרה הזה.
אני לא חושבת שאני יודעת יותר על בנאדם רק כי אני רואה אותו מולי פנים אל פנים.
אני יודעת דברים אחרים. זה סוג שונה של הכרות, שלפעמים הוא מלמד יותר ולפעמים פחות.
לראות בנאדם, לשמוע את טון הדיבור שלו ולראות אותו מתנועע, נותן לנו אמנם תחושה של מה שאנחנו קוראים לו הכרות, אבל זו יכולה להיות תחושה שגויה. זה הכרות שהיא הרבה פעמים שטחית, ויכולה להיות בה יותר הסתרות ומסכות מאשר חשיפה.
זה תלוי עד כמה אותו אדם נוטה לחשוף מעצמו הפנימי כלפי הסביבה.
יש אנשים שדווקא בדפוס ודווקא בפלטפורמה אנונימית מגלים הרבה יותר על עצמם.
אני יכולה להעיד שאני כזאת, ומי שעוקב אחרי פה בפורום, או אחרי פרופיל אנונימי שלי בפייסבוק למשל, יכול לדעת הרבה יותר על מי שאני "באמת" מאשר רוב האנשים שמכירים אותי מחוץ לאינטרנט. הוא לא בהכרח ידע איך אני מתנהגת, נראיית ונשמעת, אבל הוא ידע יותר טוב מה אני חושבת ומרגישה לגבי הרבה דברים.

מסכימה עם כל מילה

 

[מילי08]

טוב.. וואי אני קצת אנאכרוניסטית בתגובות שלי, אבל זה חודש מאתגר בשבילי...

ולהמשיך את ברוקלין 99 (ראיתי כבר 6 פרקים והאמת שזה די כיף ואפילו מצחיק מידי פעם. אני מאוד אוהבת את הפוקר פייס של הולט).

יאיייייי
הולט (אנדרה בראוואר האדיר) הוא הסיבה שבגללה בכלל התחלתי לראות את הסדרה. הקטע הוא שהשחקן מאוד אקספרסיבי בהבעות שלו, ותפקיד כזה בטח ממש קשה לו

זה די מעצבן אותי כשאני מתלהב מפרק ואנשים מחרבנים עליו או אפילו פשוט מזלזלים בו מאוד.

על איזה פרק מדובר? איין ופופי או CW? ועד כמה שזכור לי לא היה זילזול. לרוב זה לא הסגנון שלנו..

למרות שלאחרונה אני סובלת ממיגרנות נוראיות ויש לי הפוגה רק בין לבין שהאדוויל פועל, אז לא יוצא לי לראות הרבה טלוויזיה פשוט כי כואב מידי.

אני מקווה שהשבוע הזה יותר טוב

שזה מדהים אחרי שקראתי כל כך הרבה דברים שכתבת על כל כך הרבה סדרות.

האמת שהיה לי שבוע מוזר שבוע שעבר שבמהלכו בשלב מסויים לקחתי יותר מידי כדורי שינה* ואז הסתבר שעשיתי דברים שאני אחר כך לא זכרתי לחלוטין

אמא'לה ניק! זה ממש מסוכן. זה מה שקורה כשאני לא כאן כמה ימים?
בלי ספויילירים - אני מבינה ומתחברת לדברים שכתבת, אבל היופי בעיני היה ההצגה המאוד אנושית של הדמויות והרצון (של כולנו) להצליח ולהוכיח לאחרים שאנחנו לא פחות טובים.

אני הרבה פעמים אוהבת סיפורים עצובים. כשהם יפים בעיני.
אותי הוא לא דיכא בכלל (אני עושה הבחנה בין עצוב ובין מדכא), אבל אני מבינה שזו הרגשה שיכולה להיות שונה אצל כל אחד.

זה די מוסכם היום לגבי אסימוב כסופר, שההצלחה שלו מבוססת על רעיונות גדולים ומקוריים (לזמנם), אבל לא על כתיבה טובה מבחינה ספרותית (כתבתי גם בתגובה למילי שאני חושבת שהיתה רמיזה קטנטנה לזה בפרק).

אה, סבבה. אז אני אחכה לסדרות שיוציאו עליו מתישהו