1984
זו היתה האסוציאציה שלי, וסליחה אם היא קצת קיצונית. מעבר לכל מה שנאמר כאן בגנות המצלמה בגן, שאני מסכימה לו ללא עוררין, אני רוצה להדגיש דבר נוסף. האם זהו ערך שהיינו רוצים ללמד את ילדינו? האם אי מתן כבוד לפרטיות הזולת הוא נתון שאנו רוצים שהם "יגדלו בתוכו"? אני לא יכולה שלא להזכר בספר המצויין והמצמרר של ג´ורג´ אורוול, ובו עינו של "האח הגדול" פקוחה בכל עת. אני חושבת, שאם אנו רוצים לגדל את ילדינו כאנשים נותני אמון, כאנשים שיודעים לדרוש שיכבדו את פרטיותם, ויודעים גם לכבד את פרטיותם של אחרים - אנחנו צריכים - בראש ובראשונה - לתת אמון מצידנו (בגן) ולתת כבוד לפרטיות של הזולת (ילדינו, הגננות). אנחנו מדברים על אבדן האמון, על אבדן התמימות, על איך נסביר לילדינו מחבלים וסוטים - היה כאן דיון על השלב הזה שבו ילדים מתחילים לשאול או שצריך לומר להם משום שכבר שולחים אותם החוצה לבד, וכולם העלו חששות מפני אובדן התמימות הזה. לי המצלמה הזו נראית כמו צעד מכוון של ההורים בדיוק לכיוון הזה, של החשד, של חוסר האמון, של אי הבטחון. לא הייתי רוצה שילדי יחיו באווירה כזו.
זו היתה האסוציאציה שלי, וסליחה אם היא קצת קיצונית. מעבר לכל מה שנאמר כאן בגנות המצלמה בגן, שאני מסכימה לו ללא עוררין, אני רוצה להדגיש דבר נוסף. האם זהו ערך שהיינו רוצים ללמד את ילדינו? האם אי מתן כבוד לפרטיות הזולת הוא נתון שאנו רוצים שהם "יגדלו בתוכו"? אני לא יכולה שלא להזכר בספר המצויין והמצמרר של ג´ורג´ אורוול, ובו עינו של "האח הגדול" פקוחה בכל עת. אני חושבת, שאם אנו רוצים לגדל את ילדינו כאנשים נותני אמון, כאנשים שיודעים לדרוש שיכבדו את פרטיותם, ויודעים גם לכבד את פרטיותם של אחרים - אנחנו צריכים - בראש ובראשונה - לתת אמון מצידנו (בגן) ולתת כבוד לפרטיות של הזולת (ילדינו, הגננות). אנחנו מדברים על אבדן האמון, על אבדן התמימות, על איך נסביר לילדינו מחבלים וסוטים - היה כאן דיון על השלב הזה שבו ילדים מתחילים לשאול או שצריך לומר להם משום שכבר שולחים אותם החוצה לבד, וכולם העלו חששות מפני אובדן התמימות הזה. לי המצלמה הזו נראית כמו צעד מכוון של ההורים בדיוק לכיוון הזה, של החשד, של חוסר האמון, של אי הבטחון. לא הייתי רוצה שילדי יחיו באווירה כזו.