We are what we do.... (?)

[ח ו פ ש י ה]

We are what we do.... (?)

(נסיון שני... הרהורים בעקבות שרשור קודם) לפני כמה שנים יצא לי לראות בלונדון הצגה: "Ammy´s view" שיחקה שם, בין השאר השחקנית המצוינת ג´ודי דנץ´ והמחזה גם תורגם לעברית והועלה בקאמרי נדמה לי שקראו לו: "עולמה של איימי". בכל אופן, למרות שהמחזה עצמו לא היה מדהים בעיני הוא הצליח להשאיר את חותמו עלי, ומיד אסביר... באחת התמונות במחזה מתנהלת שיחה קשה בין איימי לבעלה-בנפרד בה הם מעלים זכרונות מן העבר ומדברים שקרו וגרמו לקשיים ביניהם באיזשהו שלב אומרת לו איימי: "But this is something I did, It is not who I am" והוא עונה לה: "We are what we do!!" בהמשך המחזה מתברר, מן הסתם כי (לדעתו של המחזאי לפחות) האמירה הזו אינה נכונה אבל אני, למרות שהבנתי את המסר של המחזה לא הסכמתי איתו... חשבתי, במשך הרבה שנים, שאותו בעל-של-איימי צדק בדבריו... היום אני יודעת שהוא טעה אבל עדיין הנושא מטריד את מחשבתי מדי פעם... אושו היה אומר הרבה פעמים (כן, כן... ההוא מפונה... עם המדיטציות וכל זה...

) "We are human-beings, not human-doings" זו עוד דרך להביע את אותו רעיון... גם ההכרה בכך שהאהבה שלנו לעצמינו, לילדינו ולאהובינו אינה נובעת ממעשה או מחדל שלהם מלמדת שההוויה שלנו אינה תוצר של העשיה שלנו (זה התרגום הכי מוצלח לעברית שאני מצליחה לחשוב עליו לביטוי הזה) אבל.... איך כן באה לידי ביטוי ההוויה שלנו, אם לא בעשיה...? אני לא אדם דתי אין לי "דיבור" עם האל אני אפילו לא בטוחה שהוא קיים יכול להיות (וזה גם לא בטוח) שלאנשים מאמינים יש תשובות לשאלה הזו, לי עדיין אין....

 

[1התמנון]

וזו הגדולה של האנושות../images/Emo140.gif

בהמשך למה שחופשיה הגדילה לבטא אך זה הזכיר לי משפט נוסף: Do what you like and Like what you do" כל ההוויה שלנו מתורגמת למעשה לעשייה ולכן קשה להפריד בין השניים. ומדוע אנו מבקשים תמיד מאנשים להיות פרקטיים ומעשיים? על כך נאמר:" דיבורים בחול ואין מה לאכול"... כמה נחמד שבפורום הזה אנו יכולים לשקוע בהגיגים פילוסופיים ולא נדרשים להביא קבלות... ** עשייה תביא לצמיחה ולשינוי **

 

[אחותו של שקספיר]

שלש פעמים קראתי היום את הכתוב

ההויה שלנו היא תוצר של העשיה שלנו? היא לא תוצר של העשיה? ממה מורכבת ההויה אם לא גם מעשייתו של איש? או הפוך לגמרי? לא כל כך הבנתי את המסר ועוד פחות איך הוא מתחבר לאלוהים של מישהו? שאלות של ערב.

 

[ח ו פ ש י ה]

אני אנסה להסביר... (בקצרה) ../images/Emo13.gif

ההרהורים התעוררו אצלי (היום, לא בפעם הראשונה) בעקבות ההודעה של ירקרק והחלק שעסק ב"אהבה שכלית" אני לא חושבת שההערכה על מעשיו הטובים של אדם יכולה להוביל לאהבה אליו אהבה היא ממקום רגשי יותר, עמוק יותר מחובר יותר ל.... הוויה, אם תרצו... החיבור לאלוהים הוא באמת רחוק יותר... שיתפתי בהירהורים על מנת לשמוע דעות נוספות שאולי יובילו את ההרהורים שלי לכיוונים חדשים, שאולי לא חשבתי עליהם לבד כמו שכבר אמרתי, תשובות ממש אין לי אולי באמת הייתי צריכה לכתוב את זה בפורום פילוסופיה או משהו דומה...

תודה על ההתייחסות והשאלות בכל מקרה...

 

[האלי]

We are who we are

זה מפתיע, זה נשמע פלצני, אבל העולם מקבל את הגוונים של התחושה שלנו. את בטח מכירה את הימים האלו שאת קמה "עם צליל מנדולינה בלב" והעולם מחייך אליך. לא משנה מה, גם אם את מאחרת בהיסטריה, הכל מסתדר כמו מעצמו. ויש את הימים החמוצים האלו שנדמה כאילו העולם הוא חור התחת של אלוהים, במקרה הטוב. העולם לא השתנה בין זה לזה, מי ומה שהשתנה זה את והתחושות שלך. ומכיוון שכך, רגע, לפני סיכום צריך להוסיף משפט של אח שלי, הוא אומר: אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אנשים לעולם לא ישכחו איך הרגישו איתך. ומכאן שאנחנו מי שאנחנו כי העולם מתיישר לפי מי שאנחנו והאנשים שבו זוכרים רק כמה טוב או רע גרמנו להם להרגיש. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, זו התשובה לשאלה שלך... חשבתי שיהיו כאלו שלא יסכימו איתי ויטענו שזו פלצנות לשמה

שלך, האלי. אבל זה באמת ככה, ככה העולם מסודר. (אל תגלי לאף אחד)

 

[לולה3]

זה נשמע

כל כך אמיתי עבורי.

 

[שלומלום של נילה]

זו דילמה רצינית ....

שלומלום לך, את מעלה נושא מורכב, האם האדם הוא המעשים שלו We are what we do או שיש משהו מעבר לכך ומעשינו הם לא מה שאנו is something I did, It is not who I am אני מצרף קישור לתגובה שכתבתי על עניין דומה בשם אטום האישיות שלומלום

 

[ח ו פ ש י ה]

קראתי... תודה.... ../images/Emo13.gif

כתבת מאד מעניין ועם חלק מהדברים אני גם מאד מסכימה רק תרשה לי חידוד אחד...?

אני טוענת שאדם יכול לשנות דפוסי התנהגות גם בלי אקדח שצמוד לרקה שינוי שיבוא מאיום כזה מוחשי ומיידי יהיה שינוי רגעי, שנובע ממצב מצוקה קיצוני שינוי אמיתי, מתמשך ויציב יהיה כזה שיגיע קודם כל מהבנה של מקור הדפוס (למה אני קולני...? מה גורם לי להתנהג ככה...?) בשלב הבא - סתירה של הנחות היסוד שגרמו לדפוס הזה להיווצר ובסוף - שחרור מהדפוס... כל התהליך הזה יכול להתקיים רק אם רוצים שהוא יתקיים... תודה בכל מקרה על הקישור....

 

[מביטה בצד]

קולניות יתר

מסכימה איתך לחלוטין ששינוי לא יכול לבוא על ידי הצמדת אקדח לרקה. לדעתי שינוי שכזה, הוא סוג של רמייה, סוג של ריצוי מישהו אחר. אדם ישתנה, אך ורק במידה וירצה להשתנות, במידה ויבין בתוכו עצמו, את הצורך באותו שינוי. יודעת שאצלי לדוגמא, כל שינוי שביצעתי בדרך התנהגותי ואין כל כך הרבה לצערי הרב, בא מתוך התחושה האישית שלי, שהדרך בה נהגתי קודם, לא מתאימה לי יותר. אבל חושבת שבמכלול המשפטים שיכולתי לצטט כאן, בצורה כזאת או אחרת, איפה שהוא זה מתחבר לחלק של הזמן שעובר ומלמד אותנו דברים חדשים. מה שהתאים להתנהגות שלי בגיל 18 נראה לי אחרת פתאום בגיל 30.

 

[שלומלום של נילה]

מהותו של השינוי ......

שלומלום לך, ראשית העניין של "הצמדת האקדח לרכה" עליו כתבתי קודם נועד אך ורק כדי להמחיש ששינוי אפשרי, שום דבר מעבר לזה. לגביי הדרך ליצרת שינוי יש לכך הרבה אפשרויות, חלקם קוגניטיביות חלקם ריגשיות וחלקם שילוב של השניים. לפעמים זה דורש תהליך ממושך ולפעמים אדם מקבל תובנה מסוימת ברגע מסוים ומאז ואילך נוצר שינוי אצלו ביחס לנקודה הספציפית הזו. שלומלום

 

[1התמנון]

הפחד משינוי - ממה נובע?../images/Emo7.gif

שינוי מערער לנו את הסביבה המוכרת והבטוחה שאנו כה נמנעים מלזעזע אותה. אנחנו הולכים אל הלא ידוע והלא מוכר וזה הימור. דוגמה מוחשית - אני שיניתי מקום עבודה ומקום מגורים בוזמנית וחוויתי גם תוספת קטנה למשפחה בדמותה של זאטוטה בת 4 חודשים! התלבטתי ושקלתי רבות - האם לעזוב מקום יציב ומעמד בטוח ולהתחיל מחדש? אך הרגשתי שהגעתי לנקודת התייבשות והייתי זקוקה למעט לחות וזו הופיעה בדמות השינוי.השקעה בשינוי היא השקעה בחיים - ביפן אפילו טקס התה שנערך מדי יוםנעשה בצורה אחרת כל פעם - השימוש במצקת , היציקה לקומקום , שיקשוק המים , ובאיזו חדווה , התפעמות והתרגשות הדבר נעשה.. אז זהו, שלשתות תה זה לא ממש my cup of tea אבל זהו לכו הביתה פתחו ברז והקשיבו! *** מחכה לדיווחים ולהתרשמויות מהמים...***

 

[ophra]

לא ממש הצלחתי להבין את הקשר

בין תחילת ההודעה - הפחד משינוי לבין סופה - ההתענגות על שקשוק המים אבל נעזוב את זה... הפחד משינוי קיים אצל כולנו הוא הולך ופוחת ככל שאנחנו שלמים יותר עם עצמינו "שייכים" יותר לעצמינו אבל זה כבר נושא להודעה אחרת....

 

[1התמנון]

הקשר הוא:../images/Emo173.gif

שאפילו בטקס כה שיגרתי ובנלי יש אפשרות לשינוי ולגיוון, בצורה ובדרך שאנו עושים כל דבר ובפרט כאשר מדובר ביחסים האינטימיים שלנו עם קרובינו. לא צריך לחפש את השינוי הגרנדיוזי, אפשר גם לעשות דברים אחרת , להשאיר פתק תחוב במראה , להתקשר באמצע היום למשרד , להזמין פיצה למקום העבודה, העיקר - לחדש , להפתיע , להיות ספונטניים. זמ מזכיר לי את סרט תיעודי שראיתי: הקמבודים , כל שנה בעת המונסונים ,עוזבים את בתיהם , מטלטליהן ולעיתים גם את משפחותיהם ויוצאים עם הרפסודות אל הים הגדול בלי לדעת לאן. חשבתם על זה , איך ההרגשה לגלות שההחלטה לאן תלך והיכן יהיה ביתך אינן בשליטתך? קשה מאוד.. הטבע לימדם כי כל מה שיש להם נמצא בין קודקודם לכפות רגליהם. ** "גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד קטן"...

 

[אטיוד5]

באמת בעיה

כשהילד שלך מתפרחח יש לומר לו: "עשית מעשה רע". אין לומר לו "אתה ילד רע". ככה לימדו אותי יועצי חינוך. דעתי על יועצים ידועה, אבל אולי בכל זאת הם צודקים הפעם. כבר כתבתי פעם שהשאלה הפילוסופית הזאת של מי אנחנו היא לדעתי ללא פתרון. כל פעם באים חכמים וחוכמולוגים ואומרים משפטים בנוסח שציינת, דהיינו, "אנחנו מה שאנחנו עושים", או, "אדם הוא סיכום העבר שלו", ועוד כיוצ"ב. נו, המשפטים האלה מקנים לנו תובנות חדשות? לא ממש, לדעתי.

 

[ח ו פ ש י ה]

יותר מזה אטיוד...

כשהילד שלי עושה מעשה יפה אני לא אומרת לו: "אתה ילד טוב" אלא מתפעלת מהמעשה אני "שופכת" עליו מחמאות והתפאלויות בנוסח: "איזה ילד נפלא אתה" בלי קשר לשום מעשה.... לי דווקא חלק מהמשפטים האלה הקנו כמה תובנות חדשות אבל זה, כאמור, רק אני...