כמה נקודות
אנחנו טיילנו עם ילד בן שנתיים, והיה בסדר. אבל טיילנו בארצות מערביות בלבד, עם רכב משלנו, וזה לא אותו הדבר. תמיד עם ילדים צריך להתאים את סדר היום אליהם. מכיוון שהבן שלנו נרדם באוטו, פשוט תכננו נסיעות ארוכות שיתחילו שעה לפני שנת הצהריים שלו, ואז יצא שעה שהוא מסטול + שינה. גם את שעות חיפושי המלון עשינו עם ילד ישן באוטו, מה שממש נתן אפשרות לחפש. כשהוא היה ער, זו היתה משימה משעממת מדי בשבילו. לקחנו כמה קלטות איתנו (שירים וסיפורים), והסיפורים היוו אטרקציה מדהימה. תחבורה ציבורית טובה דווקא לילד עירני. כשהוא עייף לפעמים גם בתחבורה ציבורית היה נרדם על ידי, אבל לעיתים בכה, וזה קשה. לעומת זאת, בהיותו עירני, הוא קשקש ועשה עיניים לכל גברת ואדון בסביבה. אבל עדיין, תוך כמה זמן, זה מתחיל לשעמם. מה שכן, קצת אחרי שהתעורר היינו חייבים למצוא מקום לעצור ולתת לו לפרוק אנרגיה. פריקת אנרגיה, באופן בסיסי, היה הדבר לו הוא היה זקוק ולא יכול בלעדיו (או שיתחיל לצרוח, להשתולל, להרוס..). גם באוהל הוא ישן איתנו (למרות שזה היה לו קשה. לישון בשק שינה משלו לא הסכים כלל. בעוד שהיום הוא מת על שק שינה משלו. כך שהיינו חייבים לחבר את שקי השינה כך שהוא ישן בחיבוק איתנו. מה שטוב בגיל הזה, שכל ערימת אבנים ועלים יכולה לשמש לו בידור. לנסוע באוטו ולראות נוף זה משעמם, אבל לזרוק אבנים לנחל הוא היה יכול שעות. אצלנו, ללכת הוא לא היה מוכן. ז"א מוכן מאוד, אבל לא לאן שאנחנו הולכים, אלא הליכה אקראית. מה שאומר, שכל ההליכה היא עלינו, וברגע שעוצרים, הוא צריך להוציא אנרגיה.. לדעתי יש הבדל בין לטייל עם ילד אחד, ללטייל עם מספר ילדים. כשיש אחים גדולים, הקטנים הרבה פחות צריכים 'בידור', כי הילדים מבדרים אחד את השני. היום, באוטו, אפילו שהקטן בן 10 חודשים בלבד, עצם הישיבה בצוותא מפיקה מהם צחוקים (או ריבים כמובן). אני לא רואה את עצמי מטיילת עם פעוט בהודו. אמנם חברים טובים שלי גרו בהודו עם בנם שהיה בגיל הזה, אבל בבתים פרטיים שם (למעמדות המתאימים כמובן) יש תנאים תברואתיים טובים יותר מלכל מטייל (כמו למשל, מערכת טיהור מים, מבשלת שתבשל לפי ההוראות וכיוב'). לעומת זאת, כמה מחברי המטיילים חזרו עם קיבות קלוקלות לכמה שנים, טפילים שהתגלו רק לאחר זמן רב, וכד'. כמעט כל מי שאני מכירה שטייל שם, היו לו לפחות מספר ארועי שלשולים (כולל את שפחתכם הנאמנה, בעלת קיבת הברזל). קשה להגיד לפעוט שלא 'לטעום' כל מיני דברים בסביבה. הבן שלי, כבר בן שלוש וחצי, ועד היום עשוי להרים סוכריה מהרצפה. ברור שבגיל שנתיים ממש לא היה לו שיפוט בעניין. מרכז אמריקה, אני מבינה, הרבה יותר מערבית. מדרום אמריקה, אקוודור נחשבת לארץ קלה לטיול, ונראית לי סבירה בהרבה לטיול עם ילדים. היא ארץ קטנה יחסית (אבל מגוונת), כך שניתן חלק מהמרחקים לגמוע בטיסה, או בנסיעה של לילה.
