חבילות החיבור המהיר הנמכרות לציבור
הן מסוג אסימטרי - כלומר אין קשר בין רוחב הפס היוצא מהמחשב לרוחב הפס הנכנס. זה דבר טוב, כי זה מאפשר ניצול טוב יותר של התווך הפיסי (חוטי נחושת) המשמש להעברת נתונים. רוב האתרים רק מוציאים מידע. רוב זמן הגלישה הוא הוצאת מידע מאתר לכניסת המידע של מחשב אישי. אם רוחב הפס בשני הכיוונים היה זהה, הפס הנכנס לאתרים היה בלתי מנוצל רב הזמן, כמו גם הפס היוצא ממחשבים אישיים. ע"י חלוקת העומס, מתאפשר לנצל טוב יותר את התשתית הפיסית וכך להוזיל מחירים. זו הסיבה שבזק והכבלים יכולים להציע אינטרנט מהיר במחירים נמוכים כ"כ - התשתית העיקרית כבר קיימת, ולך כלקוח קצה מוכרים את אותו חלק בתשתית שאחרת היה נותר בלתי מנוצל. אלא מה? בעידן שיתוף הקבצים מתברר שגם לפס היוצא יש חשיבות, בייחוד כיוון שבמערכות אסינכרוניות העומס על הפס היוצא פרופוציונלי הפוך לרוחב הפס הנכנס בפועל. כלומר אם למישהו יש 1.5Mb בהורדה ו128Kb בעליה (upload) והוא משדר בקצב של 16KB/s (הקצב התיאורטי המקסימלי, כדי לעבור מbits ל bytes יש לחלק ב8 כפי שכתבה גליה) אז בפועל הקצב בהורדה (download) יהיה רק כ 10KB/s במקום כ 180KB/s (כלומר פחות מעשירית). בעסקים בדרך כלל משתמשים בקוים סימטריים, אך הם עולים הרבה יותר מקוים אסימטריים. כמו כן אלה קוים מסונכרנים, כך שקצב התעבורה בכיוון אחד אינו משפיע על תעבורה בכיוון ההפוך (זה המצב בקוי ISDN בשלל תצורותיהם (T1, T3 - תקנים אמריקאיים, e1, e3 תקנים אירופאיים)). או בקיצור נמרץ - upload - הקצב בו המחשב יכול לשדר נתונים (להבדיל מקליטה - download).