תגידי "מעבר לכל חשד"....
מצטערת אבל נתקלתי בסרט הזה רק תחת התרגום האווילי של המתרגמים בארץ... בכל אופן אני חושבת שנהנתי מאוד, והכי הרבה מהצילום, פשוט מדהים! כל פעם שהוא מספר מה קרה הוא נכנס לתוך הצילום עם באותם בגדים שהוא לבש בסצינה הנוכחית וגם הבגדים שהוא אמור ללבוש במציאות, ואז איך שקוראים לו... לא זוכרת את שמו... היה נכנס גם הוא כשהוא מתחיל לדבר... אני זוכרת שקצת לקחתי את הרעיון הזה וליטשתי אותו והתאמתי אותו לסרט שלי, וכמה שהמורים התלהבו מהשילוב הזה.. זה פשוט גאוני כשרוצים לספר ככה סיפור, זה גורם הזדהות וזה משהו שלא נוצר הרבה בקולנוע העולמי, בהחלט משהו חלוצי... ועכשיו לקצת
אז בסוף הסרט, ממה שהבנתי, הנחקר נשבר בסופו של דבר ומודה, אבל הודעתו היא שקרית. בעצם על זה מבוסס כל הסרט, על הלחץ שמושם על נחקרים בחדר חקירות עד שמובילים אותם להודות בדבר שעשו, או במקרה של הסרט, בדבר שלא עשו... הוא מראה כמה לחץ אדם עובר תחת חקירה עד כדי כך שוהא יודה במשהו שלא עשה, רק כדי לשחרר את הלחץ והמתח המושמים עליו בעת החקירה. החוקר שם לב לזה בסוף. הוא ראה שהוא הודה רק בגלל הלחץ שהוא שם עליו, והחליט לשחרר אותו. סוף די מרגש. רואים את נקודת השבירה בעיניים שלו. כמה שקשה לו. וכולם בצפייה בטוחים שהוא עשה את זה. עד שהוא מגיע לנקודה שגם הוא מתחיל קצת להאמין.. ואז הוא נשבר ומודה בשקר. סרט לא רע בכלל. ואילו רק בגלל הבחינה האומנותית והתסריטאית של הסרט...