blackwedding
New member
"Traumtanzer"
01.10.05 יום גשום בברלין, מזכיר לי כמה אני אוהב את החורף, אבל לא תמיד אוהב את הגשם... עולה על dram 13 ויוצא לצד השני של העיר, אל מעבר לגבולות המפה... מנסה לנבט בין רחובות בעלי שמות שלא נגמרים, ובין אנשים לא מוכרים, חצי מאיימים-חצי סתם לא מוכרים-מעייניינים... הפלאפון רוטט... מזהה אותך על המסך, מחייך, לשנייה נרגע... הקול שלך תמיד עושה לי טוב; תמיד מרגיע, מנחם, גורם לי לחייך, לצחוק... משחרר לי פרפרים בבטן; מציף לי את הגוף בתחושת כזאת חסרת מילים... מפעיל את כל המערכות- את הראש, את מערכת העיכול, את החושים, מזרים כמויות עצומות של דם אל בין רגלי ומזכ(ק)יר לי שיש לי זין... נראה לי שהלכתי לאיבוד, אבל אז מגיעות שלוש בנות לבושות שחור ואני נרגע... איך אומרים "אצלינו"...follow the black people...זה תמיד עובד, גם הפעם... מגיעים למקום אפל K17...ואני כלכך שקוע במחשבות שלי עליך, עלינו; שקוע בקול שלך שעוד מהדהד לי באוזניים... חייב בירה שתקרר את החרמנות שלי עלייך, את התשוקה הזאת שבוערת בכל הגוף שלי... בקבוק ראשון מתרוקן ואחריו השני... אנשים מתכנסים באולם המרכזי, ההופעה עומדת להתחיל... מאלתר בין כל האנשים; כרגיל, כולם כאן גדולים ממני, התרגלתי כבר להיות גמד בארץ הענקים, אבל לא ככה... לפחות יש כמה אנשים נחמדים שמפנים לי את הדרך.... האורות נכבים, עשן סמיך ממלא את האולם; עשן סמיך ומתקתק, ריח שתמיד עושה לי טוב, מתיד מעלה את סף החרמנות שלי, אבל למחרת בבוקר, מגביר את תחושת הבחילה... DIARY OF DREAM עולים לבמה... חיכיתי לרגע הזה כלכך הרבה זמן... שנתיים בדיוק, אבל מי סופר... עוצם עיניים ונותן למוסיקה לחדור לי לגוף... שטיחי סינטיים אפלים עוברים בעורקים, גיטרות מנסרות את הלילה, מרעידות את מיתרי הלב, התופים בועטים, נושמים בבטן שלי, בראש שלי ואז הקול הזה, הקול האפל, קול גברי עמוק, פוצח בשירה, ספק דיבור, ספק אלוהים נואם שירה ממעמקי הנשמה... הדקות עוברות והגוף והנשמה שלי כבר ממזמן לא שייכים לי... שבוי בעוצמות של רגש שיוצאות מהגרון של הגבר הזה שעומד על הבמה, הגבר הזה; הגבר היחיד שהייתי מכניס למיטה שלי... אני שר איתך.. זועק מהגרון מילים, מילים, משפטים; שלך, כאילו כתבת בשבילי....קורע את הגרון וחושב עליך; כל מילה שיוצאת מהגרון שלי, מוקדשת לך... ההדרן מגיע בדיוק בזמן... נותן לי כמה דקות לנשום, לנוח..... הגוף שלי צועק לעוד בירה שתצנן את העירה; הגוף שלי זועק אליך; מתחנן לחיבוק אחד ארוך, לשפתיים שלך צמודות לשלי, לשון בלשון; לידיים שלך שיטיילו על הגוף העייף שלי... צריך אותך, אישה, צריך אותך כמו אוויר לנשימה... אדריאן עולה חזרה, מזמין את חבריו, מפזר את השיער שגולש עד למותניו ואני כמו ילדה קטנה, כמו מעריצה ממוצאת... רועד, אחחחחחחח... אם היה לי כוס בין הרגליים, בטח הייתי נוטף עכשיו מיצים רותחים של תשוקה... הפזמון החוזר מרעיד לי את הגוף.. אין לי מושג מה אתה אומר שם, אני אני בטוח שהייתי שר לך את זה... המוסיקה נפסקת וזה רק אתה והקהל ואני עוצם עיניים חזק, שובר את השיניים ושר עם כולם, שר לך (מקווה שאני לא עושה את הפדיחה של החיים שלי...) - " ?wirst du mich nie versehen ?wirst du denn nie verstehen hast du noch nie gesehen wie meine augen glitzern "
01.10.05 יום גשום בברלין, מזכיר לי כמה אני אוהב את החורף, אבל לא תמיד אוהב את הגשם... עולה על dram 13 ויוצא לצד השני של העיר, אל מעבר לגבולות המפה... מנסה לנבט בין רחובות בעלי שמות שלא נגמרים, ובין אנשים לא מוכרים, חצי מאיימים-חצי סתם לא מוכרים-מעייניינים... הפלאפון רוטט... מזהה אותך על המסך, מחייך, לשנייה נרגע... הקול שלך תמיד עושה לי טוב; תמיד מרגיע, מנחם, גורם לי לחייך, לצחוק... משחרר לי פרפרים בבטן; מציף לי את הגוף בתחושת כזאת חסרת מילים... מפעיל את כל המערכות- את הראש, את מערכת העיכול, את החושים, מזרים כמויות עצומות של דם אל בין רגלי ומזכ(ק)יר לי שיש לי זין... נראה לי שהלכתי לאיבוד, אבל אז מגיעות שלוש בנות לבושות שחור ואני נרגע... איך אומרים "אצלינו"...follow the black people...זה תמיד עובד, גם הפעם... מגיעים למקום אפל K17...ואני כלכך שקוע במחשבות שלי עליך, עלינו; שקוע בקול שלך שעוד מהדהד לי באוזניים... חייב בירה שתקרר את החרמנות שלי עלייך, את התשוקה הזאת שבוערת בכל הגוף שלי... בקבוק ראשון מתרוקן ואחריו השני... אנשים מתכנסים באולם המרכזי, ההופעה עומדת להתחיל... מאלתר בין כל האנשים; כרגיל, כולם כאן גדולים ממני, התרגלתי כבר להיות גמד בארץ הענקים, אבל לא ככה... לפחות יש כמה אנשים נחמדים שמפנים לי את הדרך.... האורות נכבים, עשן סמיך ממלא את האולם; עשן סמיך ומתקתק, ריח שתמיד עושה לי טוב, מתיד מעלה את סף החרמנות שלי, אבל למחרת בבוקר, מגביר את תחושת הבחילה... DIARY OF DREAM עולים לבמה... חיכיתי לרגע הזה כלכך הרבה זמן... שנתיים בדיוק, אבל מי סופר... עוצם עיניים ונותן למוסיקה לחדור לי לגוף... שטיחי סינטיים אפלים עוברים בעורקים, גיטרות מנסרות את הלילה, מרעידות את מיתרי הלב, התופים בועטים, נושמים בבטן שלי, בראש שלי ואז הקול הזה, הקול האפל, קול גברי עמוק, פוצח בשירה, ספק דיבור, ספק אלוהים נואם שירה ממעמקי הנשמה... הדקות עוברות והגוף והנשמה שלי כבר ממזמן לא שייכים לי... שבוי בעוצמות של רגש שיוצאות מהגרון של הגבר הזה שעומד על הבמה, הגבר הזה; הגבר היחיד שהייתי מכניס למיטה שלי... אני שר איתך.. זועק מהגרון מילים, מילים, משפטים; שלך, כאילו כתבת בשבילי....קורע את הגרון וחושב עליך; כל מילה שיוצאת מהגרון שלי, מוקדשת לך... ההדרן מגיע בדיוק בזמן... נותן לי כמה דקות לנשום, לנוח..... הגוף שלי צועק לעוד בירה שתצנן את העירה; הגוף שלי זועק אליך; מתחנן לחיבוק אחד ארוך, לשפתיים שלך צמודות לשלי, לשון בלשון; לידיים שלך שיטיילו על הגוף העייף שלי... צריך אותך, אישה, צריך אותך כמו אוויר לנשימה... אדריאן עולה חזרה, מזמין את חבריו, מפזר את השיער שגולש עד למותניו ואני כמו ילדה קטנה, כמו מעריצה ממוצאת... רועד, אחחחחחחח... אם היה לי כוס בין הרגליים, בטח הייתי נוטף עכשיו מיצים רותחים של תשוקה... הפזמון החוזר מרעיד לי את הגוף.. אין לי מושג מה אתה אומר שם, אני אני בטוח שהייתי שר לך את זה... המוסיקה נפסקת וזה רק אתה והקהל ואני עוצם עיניים חזק, שובר את השיניים ושר עם כולם, שר לך (מקווה שאני לא עושה את הפדיחה של החיים שלי...) - " ?wirst du mich nie versehen ?wirst du denn nie verstehen hast du noch nie gesehen wie meine augen glitzern "
