אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
torahcodes
- פותח הנושא דוד1000
- פורסם בתאריך
s u p e r mind
New member
דורון ויצטום חתן פרס איג-נובל
לספרות, לא עמד בקריטריונים המדעיים, כאשר ניסה להוכיח את אמיתות הקוד התנכי ~ דורון ועמיתיו לא הצליחו להוכיח כי בתורה מוחבאים קודים שצורפו לשם בכוונה.
לספרות, לא עמד בקריטריונים המדעיים, כאשר ניסה להוכיח את אמיתות הקוד התנכי ~ דורון ועמיתיו לא הצליחו להוכיח כי בתורה מוחבאים קודים שצורפו לשם בכוונה.
הקודים
acrostical הוא אורנמנט (קשוט) מקובל בכתיבה וקיים בכל השפות הכתובות. קל להחליט האם חבור מסוים טומן בחובו acrostical. כל שצריך לבדק הוא את האות הראשונה בכל בית, או חרוז, או את האות האחרונה, ואולי את שתיהן. כאשר אנו בוחנים חבור ותוהים האם קים בו acrostical, נהיה נוטים להשיב בחיוב, אם האותיות המלוקטות מצטרפות ל"מסר" קוהרנטי בנוי מלים כתובות על פי תקן אחיד, כתיב יומיומי מקובל. נהיה נוטים להשיב בשלילה אם נתרשם כי האותיות המלוקטות אינן כאלה. יתכן כי חוקר עקשן ינסה "לשכנענו" כי הוא יכול להצביע על acrostical בחבור בו לא מצאנו דבר ממין זה, על ידי הצבעה על "מסר" לא תקני בעליל הנוצר רק מערוב של כתיב מלא, כתיב חסר, הברה אחת או כמה בכתיב חסר, ואחרת או אחרות באותה מלה בכתיב מלא, בכל הפרמוטציות. מה יאמר הקורא הסביר לנכח "ממצא" כזה? הנחתנו תהיה כי מכיוון שהמחבר _התכוון_ לקשט את חבורו ולהטמין בו "מסר" (ב- acrostical), הרי ש"שיחק" עם הטקסט _עצמו_ בגבולות ה"מותר" מן הבחינה הספרותית, לכל היותר, על מנת שה"מסר" יהיה קוהרנטי, תקין וניכר במאמץ קטן. _לא_ נקבל כסבירה את ההשערה כי מחבר ש_התכוון_ לקשט את חבורו - הטמין בו "מסר" עילג. אילו רצה כותב התורה לקשט את חבורו, יכול היה להטמין די מסרים תקינים באמצעות acrosticals. בתורה מספיק פסוקים ומספיק אותיות תחיליות וסופיות. מה מנע ממנו לעשות את הדבר הברור ביותר מאליו? הרי לא היינו חולקים על קשוטים קוהרנטיים _ברורים_ בפסוקי התורה. לסכום ולאזכור: (1) אין התאמה letter for letter בין נסח קורן לבין הנסח שקדם למאה ה-4 לפנה"ס. בזאת מודה אפילו דב (שטיין). ענין זה מעקר כל טענה לזיקה בין תופעת ה"דלוגים" לבין מסורה מסיני, טענה ישנה שהוסברה כבר, היינו אין הודאה שנוסח קורן אינו ביסודו הנוסח העתיק. מאידך אין צורך לשלול את האפשרות שנוסח התורה הקדום היה קונסוננטי בלבד (היינו בלי אותיות התנועה) באשר דבר זה יכול שיתיישב עם שיטת הרמב"ם באשר לכשרות ספרי תורה בהן יש אותיות יתרות או חסרות כשהמשמעות נשמרת. אולם הטענה היא שנוסח קורן הינו הנוסח המקודש בעם ישראל. בתור שכזה יש בו קדושה עדיפה על כל נוסח אחר באשר קדושת עם ישראל נמצאת במעלה גבוהה יותר מזו של קדושת התורה (כאמור בתנא דבי אליהו ובעוד מקומות וכמובא בספרי המקובלים. יוצא אם כן שבדיקת הדילוגים נסמכת על הסודות המתגלים בקדושת עם ישראל עוד יותר מאשר בקדושת ספרי התורה. "שכן ה"דלוגים" עושים שמוש באותיות שנוספו רק אחרי המאה ה-4 לפנה"ס. נותרת רק, לכל היותר, השאלה השולית העומדת לעצמה ב_מנותק_ מן המסורה מסיני כביכול, לאמור, האם קימת, או לא קימת תכונה מיוחדת בחבור הידוע כנסח "קורן"? (2) ה"מסרים" ניתנים לאתור רק בעזרת תכנות מתוחכמות, that will stop at nothing, המכילות מלוני-ענק של מלים ובטויים בצורת stem words, וחרף עצמת התכנות מאותרים מסרים שהם כמעט תמיד עלגים ומעוררי חשד כי המחבר לא טמן דבר בין אותיות חבורו." תשובה: המשיג לא עיין בחומר הרקע שפורסם ברבים או אולי מתעלם ממנו. שיטות המחקר שננקטו אינן תואמות את הנחות ההשגה. ראוי שיעיין בחוברות בד"ד בהוצאת אוניברסיטת בר אילן שם ימצא שהשיטות שננקטו לאור הבקורות שפורסמו על שיטת הדילוגים באו להפקיע היטב את הטענות הללו (3)" היבול הדל המופק בסעיף (2) לעיל מצריך, חרף תחכום התכנות, נסיונות wording במספר לא ידוע, המוסתר מעינינו בקנאות, שכן כל wording שלא יצר מטריצה מרשימה, הכוללת בטויים קשורים כלשהם - נזרק." תשובה – כנ"ל (4) שיטות הבקרה שגויות יען כי אין ה"מדענים" משתמשים בקבוצות בקרה בעלות אנטרופיה זהה לטקסט הנבחן. תשובה – שלול. דברי הבקורת אינם מתייחסים לנעשה בפועל. הם משקפים התלהמות שאינה ענינית מאמר מומלץ לקריאה מקיפה (נא לקרוא גם קשורים פנימיים בכל רמות הקנון) "על גרמניה" תשובה: מה שייכות למספר הנסיכויות. הרעיון הנטען הוא שלמרות שהמושג גרמניה לא היה קיים לכאורה בזמן הכתיבה הוא התממש כעבור מאות רבות של שנים במציאות המתפתחת מה שמלמד לפחות לכאורה שמדובר בדברי נבואה שהתגשמו. http://images.nana.co.il//Upload/61984/Message3484413_.doc כל טענותיו נלקחו בחשבון. מספר הערבולים השונים לא הוצנע. הטענה בדבר ערבול הברות ולא אותיות אינה תקפה בנסיבות המדוברות האשר בלאו הכי הדילוג הוא מאות לאות בלי קשר למיקום האות בהברה. ההפרכות אינן הרסניות כנטען. קשה למשיג הלעגן להעלות על דעתו שיש בורא בעולם וכשתוצאה מכך עשויות להיות תופעות טרנצנדנטיות. לכן גם כל ניסוי שיעשו עבורו הוא יחפש בו פגמים (ללא הצלחה...). למרות שהסבירו לו מה הוא מקור קדושתו של הנוסח שבידינו הוא חוזר על טענותיו בלי הרף זת משום שאינו מוכן כלל להכיר (מסיבות שקופות) באפשרות שלהנחה זו יש מקום והינה קוהרנטית עם המסורת שבידינו. דב http://forums.nana.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=3727813
acrostical הוא אורנמנט (קשוט) מקובל בכתיבה וקיים בכל השפות הכתובות. קל להחליט האם חבור מסוים טומן בחובו acrostical. כל שצריך לבדק הוא את האות הראשונה בכל בית, או חרוז, או את האות האחרונה, ואולי את שתיהן. כאשר אנו בוחנים חבור ותוהים האם קים בו acrostical, נהיה נוטים להשיב בחיוב, אם האותיות המלוקטות מצטרפות ל"מסר" קוהרנטי בנוי מלים כתובות על פי תקן אחיד, כתיב יומיומי מקובל. נהיה נוטים להשיב בשלילה אם נתרשם כי האותיות המלוקטות אינן כאלה. יתכן כי חוקר עקשן ינסה "לשכנענו" כי הוא יכול להצביע על acrostical בחבור בו לא מצאנו דבר ממין זה, על ידי הצבעה על "מסר" לא תקני בעליל הנוצר רק מערוב של כתיב מלא, כתיב חסר, הברה אחת או כמה בכתיב חסר, ואחרת או אחרות באותה מלה בכתיב מלא, בכל הפרמוטציות. מה יאמר הקורא הסביר לנכח "ממצא" כזה? הנחתנו תהיה כי מכיוון שהמחבר _התכוון_ לקשט את חבורו ולהטמין בו "מסר" (ב- acrostical), הרי ש"שיחק" עם הטקסט _עצמו_ בגבולות ה"מותר" מן הבחינה הספרותית, לכל היותר, על מנת שה"מסר" יהיה קוהרנטי, תקין וניכר במאמץ קטן. _לא_ נקבל כסבירה את ההשערה כי מחבר ש_התכוון_ לקשט את חבורו - הטמין בו "מסר" עילג. אילו רצה כותב התורה לקשט את חבורו, יכול היה להטמין די מסרים תקינים באמצעות acrosticals. בתורה מספיק פסוקים ומספיק אותיות תחיליות וסופיות. מה מנע ממנו לעשות את הדבר הברור ביותר מאליו? הרי לא היינו חולקים על קשוטים קוהרנטיים _ברורים_ בפסוקי התורה. לסכום ולאזכור: (1) אין התאמה letter for letter בין נסח קורן לבין הנסח שקדם למאה ה-4 לפנה"ס. בזאת מודה אפילו דב (שטיין). ענין זה מעקר כל טענה לזיקה בין תופעת ה"דלוגים" לבין מסורה מסיני, טענה ישנה שהוסברה כבר, היינו אין הודאה שנוסח קורן אינו ביסודו הנוסח העתיק. מאידך אין צורך לשלול את האפשרות שנוסח התורה הקדום היה קונסוננטי בלבד (היינו בלי אותיות התנועה) באשר דבר זה יכול שיתיישב עם שיטת הרמב"ם באשר לכשרות ספרי תורה בהן יש אותיות יתרות או חסרות כשהמשמעות נשמרת. אולם הטענה היא שנוסח קורן הינו הנוסח המקודש בעם ישראל. בתור שכזה יש בו קדושה עדיפה על כל נוסח אחר באשר קדושת עם ישראל נמצאת במעלה גבוהה יותר מזו של קדושת התורה (כאמור בתנא דבי אליהו ובעוד מקומות וכמובא בספרי המקובלים. יוצא אם כן שבדיקת הדילוגים נסמכת על הסודות המתגלים בקדושת עם ישראל עוד יותר מאשר בקדושת ספרי התורה. "שכן ה"דלוגים" עושים שמוש באותיות שנוספו רק אחרי המאה ה-4 לפנה"ס. נותרת רק, לכל היותר, השאלה השולית העומדת לעצמה ב_מנותק_ מן המסורה מסיני כביכול, לאמור, האם קימת, או לא קימת תכונה מיוחדת בחבור הידוע כנסח "קורן"? (2) ה"מסרים" ניתנים לאתור רק בעזרת תכנות מתוחכמות, that will stop at nothing, המכילות מלוני-ענק של מלים ובטויים בצורת stem words, וחרף עצמת התכנות מאותרים מסרים שהם כמעט תמיד עלגים ומעוררי חשד כי המחבר לא טמן דבר בין אותיות חבורו." תשובה: המשיג לא עיין בחומר הרקע שפורסם ברבים או אולי מתעלם ממנו. שיטות המחקר שננקטו אינן תואמות את הנחות ההשגה. ראוי שיעיין בחוברות בד"ד בהוצאת אוניברסיטת בר אילן שם ימצא שהשיטות שננקטו לאור הבקורות שפורסמו על שיטת הדילוגים באו להפקיע היטב את הטענות הללו (3)" היבול הדל המופק בסעיף (2) לעיל מצריך, חרף תחכום התכנות, נסיונות wording במספר לא ידוע, המוסתר מעינינו בקנאות, שכן כל wording שלא יצר מטריצה מרשימה, הכוללת בטויים קשורים כלשהם - נזרק." תשובה – כנ"ל (4) שיטות הבקרה שגויות יען כי אין ה"מדענים" משתמשים בקבוצות בקרה בעלות אנטרופיה זהה לטקסט הנבחן. תשובה – שלול. דברי הבקורת אינם מתייחסים לנעשה בפועל. הם משקפים התלהמות שאינה ענינית מאמר מומלץ לקריאה מקיפה (נא לקרוא גם קשורים פנימיים בכל רמות הקנון) "על גרמניה" תשובה: מה שייכות למספר הנסיכויות. הרעיון הנטען הוא שלמרות שהמושג גרמניה לא היה קיים לכאורה בזמן הכתיבה הוא התממש כעבור מאות רבות של שנים במציאות המתפתחת מה שמלמד לפחות לכאורה שמדובר בדברי נבואה שהתגשמו. http://images.nana.co.il//Upload/61984/Message3484413_.doc כל טענותיו נלקחו בחשבון. מספר הערבולים השונים לא הוצנע. הטענה בדבר ערבול הברות ולא אותיות אינה תקפה בנסיבות המדוברות האשר בלאו הכי הדילוג הוא מאות לאות בלי קשר למיקום האות בהברה. ההפרכות אינן הרסניות כנטען. קשה למשיג הלעגן להעלות על דעתו שיש בורא בעולם וכשתוצאה מכך עשויות להיות תופעות טרנצנדנטיות. לכן גם כל ניסוי שיעשו עבורו הוא יחפש בו פגמים (ללא הצלחה...). למרות שהסבירו לו מה הוא מקור קדושתו של הנוסח שבידינו הוא חוזר על טענותיו בלי הרף זת משום שאינו מוכן כלל להכיר (מסיבות שקופות) באפשרות שלהנחה זו יש מקום והינה קוהרנטית עם המסורת שבידינו. דב http://forums.nana.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=3727813
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.